כעורך הראשי לשעבר של סוכנות הידיעות AP באירופה, אפריקה והמזרח התיכון, אנסה להסביר כיצד הארגון הגיע השבוע להחלטה לא להשתמש במונחים "טרור" ו"טרוריסטים" לתיאור אנשי חמאס ופעולותיהם ברקע מלחמת חרבות ברזל והרצח של ככל הנראה 1,400 אזרחים ישראלים ב-7 באוקטובר.
סוכנות AP, כמו רויטרס וארגוני תקשורת בינלאומיים אחרים, עוסקת בעיתונות ששואפת להגיע לכל מקום. המודל העסקי שלהם דורש קליינטים – עיתונים, אתרי אינטרנט, תחנות רדיו, ערוצי טלוויזיה וכו' - בכל העולם ומשני צדדיו של כל סכסוך: בישראל ובמדינות ערב, בקרואטיה ובסרביה, באוקראינה ועד לאחרונה גם ברוסיה. כתוצאה מכך, הם בורחים כמו מאש מכל אפשרות של לקיחת צד ומעדיפים להיראות מגוחכים מאשר להשתמש בטרמינולוגיה טעונה פוליטית או כזאת שעלולה להתפרש כפוגענית לכאן או לכאן.
לפעמים זה משפיע על ישראל מהצד השני. למשל, הפלסטינים זועמים על AP שנמנעת בדרך כלל מלהתייחס לכיבוש או להתנחלויות כ"לא חוקיות", אף שיש טיעונים משפטיים חזקים לכך. היא גם לא נוטה להגדיר דיקטטורים ככאלה. בשאר אסד בסוריה, ולדימיר פוטין ברוסיה ואילהם אלייב באזרבייג'ן - כולם נשיאים ממש כמו ג'ו ביידן. הסוכנויות לא מעוניינות בכאב ראש שכרוך בהחלטה. ומעטות המילים עם פוטנציאל כאב ראש כמו "טרור", כי כידוע הטרוריסט של צד אחד הוא לוחם החופש של השני, ו-AP רוצה את שניהם כקליינטים.
עוד לפני ההוראות של הימים האחרונים, המדיניות של הסוכנות דרשה להשתמש ב"טרוריסט" ו"טרור" רק כאשר המונחים מצוטטים מהודעות של הרשויות, למשל כאשר דובר ישראלי מתייחס ל"ארגון הטרור חמאס". AP פתרה את זה על ידי כך שהתייחסה למבצעים כ"חמושים", "יורים", "מתאבדים" או "תוקפים". הרציונל מאחורי זה הוא שהגדרת אדם כטרוריסט עלולה להיראות מצד אחד כללית מדי (הרי לרוב לא מוסבר הקונטקסט למעשה) ומצד שני דטרמיניסטי מדי, כאילו מרמז על משלח יד קבוע (כמו עורך דין או עיתונאי).
סוכנויות הידיעות בחרו בספציפיות כדרך מעשית לעקוף ויכוח אינסופי בשאלה היכן להשתמש במונח טרור. דיון כזה עלול להגיע מהר מאוד לטענות פוטנציאליות שלפיהן התקפות אמריקניות על הטליבן – או לצורך העניין של ישראל על חמאס – הן "טרור מדינתי", שהרי הן פוגעות באזרחים. לישראלים קשה להבין זאת, אבל הדבר לא מופרך.
דן פריעבור AP וארגונים זהירים אחרים המקרה היוצא מהכלל, וזו פרצה ענקית, הוא כשכותבים על אירועים שזוכים להכרה רחבה כפעולות טרור. וזה כמובן מעלה את השאלות: הכרה של מי? ומתי היא הופכת "רחבה"? בתקופתי בסוכנות עקבתי בעניין אחרי סיקור פיגועי 11 בספטמבר, ושום כלי תקשורת לא היסס להגדיר את חוטפי המטוסים כטרוריסטים. בעשור שעבר הובלתי את סיקור המלחמה נגד דאעש בסוריה ובעיראק, ואיש לא צייץ כשהגדרנו אותו "ארגון טרור".
אנציקלופדיה בריטניקה מגדירה טרור כ"שימוש מחושב באלימות כדי ליצור אקלים כללי של פחד באוכלוסייה ובכך להביא למטרה פוליטית מסוימת". בסופו של דבר זה עניין פרקטי. סביר יותר שכלי תקשורת ישתמש במינוח כאשר יש סיכוי סביר שהרוב המכריע של קהל הקוראים שלו - או הלקוחות במקרה של סוכנויות הידיעות - לא יתנגד. מדובר בשיקולים של אנשים מאוד עסוקים ולחלוטין לא מושלמים. אם האירוע מתחבר לדעתם לאיזו מריבה שבטית מעצבנת ובלתי נגמרת, אז לא צריך את כאב הראש. זה לא הכי הוגן, אבל זה המצב.
- דן פרי היה העורך הראשי של AP באירופה, אפריקה והמזרח התיכון, ויו"ר התאחדות התקשורת הזרה בישראל
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
