מאז היותי נער ועד לפטירתו עמד דוד בן גוריון – שבשבוע שעבר מלאו 48 שנה למותו - בצורה כזו או אחרת במרכז חיי, כישראלי בכלל וכעיתונאי בפרט. גדלתי בדרום תל אביב, מרחב צמיחה של האצ"ל, שנרדף על ידי הממסד הפוליטי שהנהיג את היישוב. הנרדפות הייתה רוויה גם בהפעלת כוח פיזי וגם בשיתוף פעולה ממאיר עם המנדט הבריטי, וגם הקמת מדינת ישראל לא הייתה מלווה בחיבוקים ונשיקות הדדיים. כנסות ישראל הראשונות היו עדות להתנצחויות מרות ביותר בין בן גוריון, שהוביל והביא להקמת מדינת ישראל, לבין מנחם בגין, מפקדו של האצ"ל, שהיום אין ספק כי מהלומותיו במעוזי המנדט האיצו את השגת אותה מטרה.
האיבה בין שני אלה נשברה ב-1967, על סף מלחמת ששת הימים. היה זה מנהיג האופוזיציה מנחם בגין שבא אל ראש הממשלה לוי אשכול, והציע לו להזמין את יריבו המר, בן גוריון, לבוא תחתו בראשות הממשלה, כאשר הוא ישמש כסגנו, או, כתחליף, כשר ביטחון.
אז גם התחולל המהפך ביחסי בגין ובן גוריון. וכך הייתי רואה את בן גוריון בא לכנסת, נכנס למזנון ומחפש את בגין. הסדרנים אתרו את השר בגין, בן גוריון הזמינו למיקומו בחדרי סיעת רפ"י (שפרשה בהנהגתו ממפא"י) והשניים ניהלו שיחות שנמשכו שעות ארוכות. אלה לא נרשמו ולא הוקלטו - וההיסטוריה הפסידה.
בן גוריון שגה פעמיים בחייו: בהרחקתו של זאב ז'בוטינסקי בחייו ובהרחקתו של מנחם בגין בימי טרום המדינה ובהיווצרותה. הם היו יכולים, אולי אפילו נועדו, להיות שותפיו הטובים ביותר
יום אחד, בפברואר 1969, במזנון הכנסת, ראיתי את בגין ולצידו מנהל לשכתו יחיאל קדישאי, כאשר על שולחנם הייתה מונחת מעטפה רשמית חומה, כשבחזיתה מופיע צמד המלים מדינת ישראל. הסקרנות שלי הובילה אותי כעבור ימים אחדים אל תוכנה. היה זה עותק מכתב ששיגר בן גוריון אל מזכירת המערך גולדה מאיר, ותוכנו התקפה חריפה על ראש הממשלה המכהן אשכול.
"אני הייתי מתנגד, לפעמים חריף מאוד, לדרכך לפני המדינה ולאחר קומה, כאשר הייתי מתנגד לדרכו של ז'בוטינסקי ז"ל", כתב שם בן גוריון לבגין. "אבל מבחינה אישית לא הייתה לי אף פעם טינה אישית נגדך וכל מה שהכרתי אותך יותר בשנים האחרונות - הוקרתי אותך יותר ופולה שלי שמחה על כך. בכבוד ובהוקרה".
מענהו של בגין היה על אותו משקל. מעבר למחמאות חמות ביותר שהמטיר על רעייתו של בן גוריון וחוכמת החיים שלה, השתמש כמעט בניסוחיו של בן גוריון: "שללתי מספר עמדות שנקטת ומעשים שעשית או ציווית לעשותם לפני חידוש עצמאותנו ואחריה. ובחושבי על הימים ההם הריני משוכנע גם היום כי עמדתי לגביהם הייתה צודקת ומוצדקת. בכבוד רב ובברכה".
בן גוריון, שאין ספק כי נועד לגדולות, שגה פעמיים בחייו: בהרחקתו של זאב ז'בוטינסקי בחייו ובהרחקתו של מנחם בגין בימי טרום המדינה ובהיווצרותה. הם היו יכולים, אולי אפילו נועדו, להיות שותפיו הטובים ביותר. מיותר לשאול מי הפסיד.
- שלמה נקדימון הוא היסטוריון ועיתונאי, בעבר יועץ התקשורת של מנחם בגין
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com