התצפיתניות שהביאו לחיסול המחבלים בדרום רמת הגולן
(צילום: משה מזרחי)
"הלילה שבו לא הצלחתי להירדם": לפני חצי שנה סיימה שני קמרי את קורס התצפיתניות ושובצה לעקוב אחרי אחת הגזרות היותר רגועות במדינה – דרום רמת הגולן. באחד הערבים החמים של תחילת אוגוסט היא נהנתה מארוחת ערב בין האקליפטוסים בבסיס, עד שרעש ראשוני של חיכוך הרמקולים הפר את הדממה. חצי שנייה אחר כך מערכת הכריזה הזעיקה אותה לאחד המבנים הממוגנים.
"הייתי בכוננות והתקשרו שאבוא מהר. הבנתי שקרה משהו, עזבתי הכל ורצתי לתפוס עמדת תצפית לזיהוי טוב יותר של המחבלים", שחזרה. "כשראיתי את הפיצוץ בעיניים ואת המחבלים נהרגים – היה לי קשה לעכל את זה, אבל הבנתי שזו הצלחה מטורפת. כן, זה כבד". זהו סיפורה וסיפור חברותיה מגבול הצפון, מקיץ שלעולם לא ישכחו.
פרדוקס ההתרעה
"לא משנה כמה כוחות נמקם בשטח, וכמה בכירים יישבו בחמ"לים – בסוף העין הראשונה שמזהה את המחבלים היא של התצפיתניות", הבהירה סרן אלינור יוסיפוב, מפקדת התצפיתניות באוגדה 210 שחולשת על גזרת הגולן. התצפיתניות של הקצינה חוללו את הסיכול המוצלח של ארבעת המחבלים בגבול הסורי, שהניחו מטעני חבלה ליד גדר המערכת לפני כחודש.
ההצלחה של יוסיפוב והתצפיתניות שתחתיה, כמו גם של יתר התצפיתניות והלוחמים בגבול הצפון, יצר פרדוקס מוזר. ככל שכוחות פיקוד הצפון שמרו על ערנות ודריכות ומנעו מחיזבאללה או מכוחות אחרים לפגוע – כך נמשכת לה התקופה המתוחה. ההתרעה עדיין לא יורדת "בזכות" ההצלחה הצה"לית, בין היתר, של התצפיתניות הצעירות.
התצפיתניות בהר דב
(צילום: משה מזרחי)
הכוחות בגבול הצפון, בעיקר מול לבנון, נכנסים כבר לחודש שלישי של התרעה נקודתית לפיגוע, זמן שיא ביחס להתרעות קודמות לפיגועי נקם בעשור האחרון. "זה יכול להימשך עוד חודשים ארוכים ואנחנו לוקחים זאת בחשבון", אמר אחד המג"דים בגזרה. "אנחנו מנצלים את זה כדי להשתנות, להראות שאפשר לבצע את המשימות אחרת, מבלי להיחשף לצד השני - ועדיין להגן על הגבול ולאפשר שגרה מוחלטת לתושבים, למבקרים ולחקלאים".
בריאיון מיוחד ל-ynet נחשפות החיילות שאחראיות ל"פרדוקס ההתרעה" – תצפיתניות באוגדות הגליל והגולן שזיהו מחבלים פרו-איראנים ופעילי חיזבאללה בדרכם לפגע בחיילי צה"ל, עוד לפני שחצו את הגבול וביצעו את זממם. הן תיארו את הצפייה הארוכה והממושכת מול המסכים במעקב אחר המחבלים, ואת התקיפות שראו בעיניים.
"לא ישנתי בלילה שאחרי, היינו ב'היי' מטורף אחרי שזה קרה. לולא הזיהוי שלנו, היה חייל שנהרג במהלך המשמרת", תיארו תאיר וסתיו, שזיהו את מחבלי חיזבאללה שניסו לפגוע במוצב בהר דב. "למחרת המ"פ מהנח"ל התקשר אלינו והודה".
פיגוע משום מקום
יום ראשון, 2 באוגוסט, 22:40 בדרום רמת הגולן. באוגדת הבשן, שאחראית על הגזרה, החליטו להשכיב מארב של יחידת מגלן בפינה הנידחת של הגבול עם סוריה. תשומת הלב של פיקוד הצפון הייתה רחוק משם, וצפונה, לגבול עם לבנון. ההתרעה על פיגוע נקם של חיזבאללה נכנסה ליומה העשירי, וניתן היה לחתוך בסכין את המתח באוגדת הגליל.
בינתיים, השגרה בגולן הפסטורלי נמשכה גם בבסיס נפח, שבו יושבת מפקדת האוגדה והתצפיתניות שעוקבות אחר המתרחש. רב"ט שני קמרי הייתה באותו הזמן בכוננות, אחת מני רבות, כדי לתגבר את חברותיה בחמ"ל אם משהו יקרה. היא הייתה בקושי עשרה חודשים בצבא, רק מחציתם בתור חוקרת תצפיות בגבול הסורי.
"פתאום שמעתי ברמקולים בבסיס כריזה של 'נוהל אירוע'. התקשרו אליי במקביל ואמרו לי להגיע לחמ"ל. עזבתי הכל והגעתי בריצה למכלול, נחפפתי זריז וראיתי על המסך ארבעה אנשים", שחזרה קמרי.
הראשונה שזיהתה את המחבלים היא סמלת נועה מזרחי, בת 20 מקריית מוצקין, מהוותיקות בחמ"ל. במסגרת תפקידה כמנטרת היא יודעת לסווג בין הזיהויים החשודים. מערכת הרב סנסורים (מר"ס) סימנה לה אייקון מתריע על המסך. בהמשך יתברר – אלו הצעדים הראשונים של ארבעה מחבלים סורים שנשלחו על ידי כוח קודס של איראן לבצע פיגוע תופת נגד חיילי צה"ל בגבול.
"אמרתי לקמליני, שהייתה איתי במשמרת, לקפוץ עם התצפית שלה לנקודה הזו והודעתי על כך למפקדת שלי", סיפרה מזרחי. "הכרזתי ראשונה 'נוהל אירוע', אבל מיד המשכתי לסרוק ביתר הגזרה כדי לשמור עליה, גם מפני אירוע הסחה".
"ידענו מיד שזה חריג בגלל השעה, המקום וכמות האנשים שהיו ללא עדר", הוסיפה יוסיפוב. קמליני לקחה שליטה בתצפית על התזוזה החשודה שזוהתה קילומטר אחד מהגבול, ובתוך רגעים, הרזולוציה המתקדמת תרגמה את הכתם הדהוי על המסכים לתרחיש שאליו התכוננו התצפיתניות כל שירותן – הן רואות ארבעה מחבלים מחזיקים תיקים חמים בידיהם, נעים מערבה, לעבר גדר הגבול עם הגולן.
ההחלטה של האוגדה: לא להקפיץ כוחות
התקדמות המחבלים הייתה איטית, אך בקצב אחיד. "זה ירד ל-800 מטר, ואז 600, 500, 300, 100 מטרים מהגדר. כל התקרבות כזו אנחנו מדווחים עליה בקשר, וכך גם עולה המתח בחמ"ל, כי ידענו שלידם יש את הלוחמים שלנו ממגלן, נסתרים ולא יכולים להתגלות. אנחנו היינו העיניים שלהם בשטח", תיארה קמרי, שכבר תפסה עמדה קריטית בחמ"ל.
"היינו חייבים עוד זווית על המחבלים, כי השטח בדרום הרמה הוא לא חלק כמו בצפונה, וקשה יותר לשליטה בתצפית, אז פתחתי עוד אמצעי", הוסיפה. "לפתע ראיתי את אחד מהחשודים מתנתק מחבריו ונשאר לעמוד בעמדה מרוחקת שאף כוח צבאי לא יגיע. שלושת חבריו התקרבו לגדר, התחילו להתעסק עם האדמה, ממש נגעו בקרקע".
בשלב הזה החליט מפקד האוגדה, תת-אלוף רומן גופמן, לא להקפיץ כוחות לזירת האירוע, כפי שקורה בדרך כלל, ולפעול בזהירות ובחכמה. גופמן העדיף להתבסס על שלושה כוחות אחרים – כלי טיס שהוקפץ לאוויר, לוחמי מגלן ששכבו במארב סמוך, ועל התצפיתניות שזיהו את האירוע.
"ב-300 מטרים מהגדר כבר ראינו את מה שיש להם בידיים", שחזרה רב"ט קמליני תיאודור. "לפעמים הם נעצרו ואז התקדמו. כל האירוע נמשך 25 דקות בערך, אבל 15 מטרים מהגדר הם פתאום נעלמו".
המחבלים התחבקו ונורו
שני קמרי הבינה שזה הרגע שלה. לוחמי מגלן עודכנו כל העת על התקרבות המחבלים למוצב תל פארס, שבקרבתו השכיבו את המארב. אך ללא ההכוונה של התצפיות הם נותרו עיוורים. הזווית שפתחה שני מסנסור אחר השלימה את הפער הדרמטי שנוצר ברגע האחרון.
"לא עזבתי אותם לשנייה. מה שראיתי היה הבסיס להפללה שלהם כמחבלים חמושים, וכך דיווחתי", תיארה. "הם סיימו להתעסק עם הקרקע ולהניח את המטענים ואז התחילו לצעוד לתצפיתן שלהם ששמר על השטח נקי".
ברגעים האלה, יש באוגדת הגולן מי שבטוח שראה, דרך התצפיות, את המחבלים מתרחקים באושר, מסופקים מהצלחה. אלא ש"לא חלפה דקה וחצי ושמענו בקשר את הספירה לאחור עד הרגע שבו הטיל מהאוויר הפציץ אותם. כעבור עשר שניות צלפי מגלן ירו עליהם", נזכרה קמרי. "ואז הבנתי שאחד מהם לא נפגע וכנראה ברח, גם הוא הותקף מהאוויר וחוסל. זה היה אירוע מלחיץ בעיקר בגלל האחריות שהרגשתי על הלוחמים שבמארב בשטח".
"הכוח של מגלן ארב שם כי היו תנועות חשודות במרחב בימים שקדמו לתקרית, אבל זו לא הייתה התרעה כמו בלבנון", אמרה סרן יוסיפוב. "הנחנו שיהיה משהו, אבל לא ניסיון פיגוע ובטח שלא בדרום הרמה. אם המחבלים לא היו מזוהים וחיילים שלנו היו נפגעים מהמטען, הגזרה הייתה מתהפכת בן רגע".
הקצינה והתצפיתניות שלה לא מחליפות גזרות כמו הלוחמים, מה שהופך את שגרת עבודתן לסיזיפית, שוחקת ומעייפת. "זה לא מובן מאליו שזו שיושבת מאחורי מסך, מתחת לפלורסנט ובמזגן, וכביכול נוח לה ונעים לה, היא זו שתסכל את האירוע הזה. עם כל הכבוד לכוחות בשטח, אף אחד לא היה יודע על זה אם התצפיתניות לא היו יושבות שם, מזהות ומדווחות. הן לא רק העיניים של המדינה, אלא המוח, הרגש והידיים".
כלל התצפיתניות שהיו בחמ"ל באותו האירוע הבינו את המשמעות שלו גם בפן האישי. לא בכל יום רואות צעירות בנות 19 חיסול מהאוויר של מחבלים בזכות המידע שסיפקו. "היה מתח מטורף ומאוד מלחיץ ככל שהמחבלים התקרבו", סיפרה קמרי. "כשראיתי את הפיצוץ בעיניים היה לי קצת קשה לעכל את זה. בדיעבד, לא הצלחתי להירדם בלילה. לא הצלחתי להפנים שסיכלנו אירוע והרגנו מחבלים. זה קצת כבד, אבל דיברנו על זה הרבה. המפקדות מתעניינות ברגשות שלנו ולא נותנות לנו להישאר באוויר".
משטח מת למוצב גלדיולה: המחבלים בגבול לבנון
שעות ארוכות של מעקב מותח, מחבלים מיומנים של חיזבאללה, ופעולה באור יום שהסתיימה בתוצאה שהפתיעה את שני הצדדים. התקרית בהר דב שונה מאוד מהחיסול ברמת הגולן. במה שנראה כהחלטה חסרת תקדים, הוחלט בפיקוד הצפון לא להרוג ולא לפגוע במחבלים חמושים שחדרו לשטח ריבוני ישראלי, אלא להסתפק בירי אזהרה בלבד.
ההחלטה החריגה הזו לא הייתה מתקבלת ללא הערכות מודיעין והערנות של התצפיתניות בחמ"ל, שממוקם באחד ממוצבי הגבול.
"זה התחיל בתוכנית סריקה שגרתית, עם משימות שהוגדרו לי", שחזרה טוראית סתיו גבאי מקריית מוצקין, בקושי ארבעה חודשים בתפקיד, את האירוע המתוח. "במהלך הסריקה הבחנתי עוד בשטח הלבנוני בחוליית מחבלים שמטפסת למעלה, בשלוחה של ההר. הכרזתי מיד בקשר נוהל אירוע ועלו מולנו כוחות כדי לוודא שזה לא תרגיל".
"באותה הדריכות סרקנו גם מרחבים נוספים לראות שלא מדובר בהסחה או במספר חדירות במקביל", הוסיפה. "הדבר הראשון שעשיתי היה לוודא שהחוליה לא מאיימת על כוחותינו במוצב גלדיולה, שאליו הם טיפסו".
תיעוד הפעולה
(צילום: דובר צה"ל )
השטח הטרשי בשלוחות הלבנוניות של הר דב הקשה על סתיו וחברותיה. לא מעט שטחים מתים, כפלי קרקע, שיחים עבותים וטופוגרפיה שהיא סיוט לכל תצפיתנית. "בכל פעם שאיבדתי קשר עין עם החוליה, מיד דיווחתי לכוחות", תיארה גבאי. "בשלב מסוים הבנתי שהם הולכים להיכנס לשטח מת משמעותי בגזרתי".
הקרב השקט בין המחבלים לתאיר וסתיו
החוליה פעלה לאט, באור יום ובחום הכבד של שיא הקיץ. טיפוס מתיש שמתקרב לאלף מטרים, שמזכיר את בוחן "ברבור שחור" המפרך בסוף קורס קציני החי"ר לפסגת החרמון. השמש הקופחת שלחה אדים מהבילים שהסמיכו את התמוה בעשרות מסכי החמ"ל.
בחמ"לי הפיקוד והאוגדה הופתעה קצינים בכירים בצה"ל, כאלה שעברו מסעות כומתה ותמרונים בלבנון, לזהות רמת חיילות גבוהה שהפגינו לוחמי חיזבאללה. הם זחלו בין הסלעים לטרשים, בחרו בקפידה את נתיבי ההתקדמות, עשו הכל כדי להקשות על התצפיתניות הישראליות. קרב שקט שמתחיל באדמה הלוהטת של הר דב ומסתיים בחמ"ל הממוזג של סתיו ותאיר.
"היה אדרנלין גבוה בחמ"ל, במיוחד כשהחוליה נכנסה לשטח מת, ממש מטרים בודדים מהגבול נטול הגדר. זה היה הרגע שלי – לאתר אותם נכנסים לתא השטח שאני אחראית עליו", תיארה רב"ט תאיר נחמני מרחובות. "הם הסתתרו מאחורי שיח במשך דקות ארוכות עד שמצאתי אותם, לפני שחצו את הקו הכחול – הכבול עם ישראל".
פעילי חיזבאללה היו מצוידים בכלי נשק מתקדם ותקני, שאיתו תכננו להרוג בפעולה שקטה חייל ישראלי, אחרי שהתנסו עליו בהצלחה יתירה מול מחבלי דאעש במלחמה בסוריה.
"ואז הוחלט להפציץ, אבל ליד המחבלים. ראיתי פטריות של שריפה על המסך ואת המחבלים פתאום רצים ובורחים חזרה לשטח הלבנוני", סיפרה תאיר.
חברתה סתיו הוסיפה: "באותם צהריים יכולנו גם לשמוע שחייל נהרג במשמרת שלנו. זו הייתה תחושה של הקלה. בשיא המעקב נגמרה המשמרת שלנו, אבל המחבלים עדיין התקדמו לעבר המוצב, אז לא זזנו, סירבנו להתחלף כי לא יכולנו לרגע אחד שהעיניים ירדו מהמסך".
לוחמי הנח"ל שהיו בהר דב נשארו דרוכים, ובחיים. למחרת התקשר מפקד הפלוגה שלהם לתאיר ולחברותיה ואמר להן תודה.
