"ראש הממשלה חושש מאוד לתת לשופטים רשות להתערב בבעיות מדיניות, אך מצד שני אם לא נקיים איזה כוח שיכריע בדברים כאלה, הרי הפרלמנט יוכל לעשות ככל העולה על רוחו, לסלף את הקונסטיטוציה ולהרוס את זכויות האדם". הציטוט הזה, שאולי נשמע אקטואלי וכאילו נלקח מוויכוח נוסף על המהפכה המשפטית, נאמר בהרצאתו של ד"ר ליאו כהן על "הצעת החוקה לישראל", שניתנה כבר ב-1 בנובמבר 1948.
ד"ר כהן היה משפטן בעל שם שהתבקש לנסח חוקה למדינת ישראל. הוא הגיש כמה הצעות וניסח כמה חוקות, אולם לבסוף כולן נגנזו.
"אם קיימות בפרלמנט נטיות הרסניות, אין אפשרות להקים ממשלה יציבה, שתחזיק מעמד לפחות למספר חודשים, אז (הנשיא) רשאי לפזר את הפרלמנט", אמר ד"ר כהן בהרצאתו. "לדעתי אסור לתת לממשלה את הזכות של מאסר מניעה (מעצר מינהלי). גם בתקופת מלחמה או מרד, מוכרחה הממשלה, לדעתי, לבוא לפרלמנט ולדרוש מעצר בחוק מפורש ולזמן מוגבל. לא ייתכן שבמשטר שלנו תוכל הממשלה בכל זמן שתרצה או שתראה צורך בכך, לאסור אנשים מבלי להביאם לבית המשפט". עוד הדגיש ד"ר כהן כי "הסכנה של ריבוי מפלגות גורמת לערעור יכולת המשילות".
ההרצאה הזו, שניתנה במסגרת ההרצאה החודשית של קציני תרבות חטיבתיים, לא הייתה ידועה כלל והיא נחשבת מסמך מוזיאוני נדיר שכעת מוצע למכירה בבית המכירות של "ד"ר ברוך פלח ספרים ויודאיקה". פלח הוא אספן, סוחר, חוקר במדעי היהדות והרוח ומתמחה באיתור פריטי אספנות נדירים הקשורים לעם היהודי, לארץ ישראל ולציונות.
ההרצאה הודפסה בסטנסיל, שיטת שכפול מסמכים באמצעות שבלונות, וכוללת 12 עמודים. חלק מהאותיות לא שוכפלו כראוי במכונת הסטנסיל והן מטושטשות.
בהרצאתו, נגע ד"ר כהן בבעיות יסוד של דמוקרטיה, הפרדת רשויות וחוקה וכביכול ניבא את הבעיות החוקתיות שעמן מתמודדת כיום מדינת ישראל ואת המחאות שהחלו עם ההצהרה על הרפורמה במערכת המשפט: בעיית המיעוט הערבי ונאמנותו למדינה, השיטה הקואליציונית שמאפשרת למפלגות מיעוט לפרק ממשלות, היכולת להרוס את המשטר הדמוקרטי על ידי סמכויות למפלגות פשיסטיות, שאלת זכויות האדם והאזרח, הצורך ברוב גדול כדי לשנות חוקי יסוד או חוקה, הצורך להגביל את כוח השלטון, ההכרח למנוע מאסר מבלי לראות שופט, היחס בין הממשלה לפרלמנט והיחס בין הממשלה לבתי המשפט.
"ד"ר כהן נגע בכל הבעיות האלה שמטרידות אותנו היום כבר לפני 75 שנה", הסביר ד"ר פלח. לדבריו, מדובר במסמך מוזיאוני נדיר שלא נמצאו עותקים שלו בשום ספרייה או ארכיון בישראל.
ד"ר כהן, יליד גרמניה, היה משפטן ומומחה למשפט ששימש כמזכיר המדיני של הסוכנות היהודית ולאחר הקמת המדינה כמזכיר המדיני של משרד החוץ. בשנת 1949 פרסם ד"ר כהן הצעת חוקה ראשונה למדינת ישראל שנחשבה למגובשת ביותר מבין כל הצעות החוקה שנכתבו אז. הסיבה לכך היא שלכהן היה מוניטין בינלאומי בנושא ובנוסף הוא נהנה מתמיכתם הפוליטית של ראשי הסוכנות היהודית עוד לפני הקמת המדינה, ולאחריה הוא קיבל את תמיכתם של שר המשפטים ושל ראש ועדת החוקה.
4 צפייה בגלריה
ועדת החוקה לפני כשלושה חודשים. הוויכוח שהפך אינטנסיבי וציבורי
(צילום: אלכס קולומויסקי)
"חוקת כהן" מורכבת מתשעה פרקים. בפרק הראשון 11 סעיפים המפרטים את היסודות המדיניים של מדינת ישראל. סעיפים אלו קובעים את אופייה, את הנתינות המקורית, את הלשון, את הדגל ואת זכויותיהם של כלל אזרחי המדינה. פרק זה מכיל את רוב תקנות ההצהרה הכלולות בהחלטת האו"ם מכ"ט בנובמבר 1947. הפרק השני מפרט את זכויות היסוד של האדם: "קדושת החיים וכבוד האדם", "חופש האדם", "כבוד חיי הפרט", "חופש המצפון והפולחן", "חופש הדיבור והאיגוד", "זכות מקלט" ובהמשך זכויות כלכליות וסוציאליות.
הפרק השלישי מפרט על מוסד הרשות המחוקקת ועל הזכות לבחור ולהיבחר. כהן פירט על תהליך הבחירות בישראל, זכויותיהם וחובותיהם של חברי בית הנבחרים ותפקידו של בית הנבחרים. הפרק הרביעי מפרט על מוסד הרשות המבצעת, ובו הרחיב כהן על בחירת נשיא המדינה ותפקידיו. בהמשך מסבירה החוקה על סמכויות הממשלה ועל תפקידיהם של שרי הממשלה וראש הממשלה העומד בראשם.
הפרק החמישי מסביר על ארגון בתי הדין השונים במדינת ישראל ועל מעמד השופטים. הפרק השישי דן בענייני החוקה, תפקידו של בית הדין לשמור על קיום החוקה ועל האופן שבו ניתן לתקן את החוקה ולבצע בה שינויים. הפרק השביעי קובע כי חוקים הנחקקים במדינה לא יכולים לסתור בשום אופן את דברי החוקה.
הפרק השמיני קובע כי המשפט שהיה קיים בישראל עוד לפני החוקה ימשיך להתקיים כל עוד הוא עולה בקנה אחד עם דברי החוקה, ובנוסף הוא קובע כי חוקת המדינה תהיה מושתתת על עקרונות יסוד המשפט העברי, ואלה ידריכו את השופטים כשיתקלו במקרה שבו אין חוק מוסדר.
ויכוח ציבורי החל להתפתח בדבר כתיבת החוקה, האם יש לחוקק אותה במיידיות או שראוי לדחות אותה למועד מאוחר יותר ובינתיים להסתפק בשורה של חוקי יסוד. בראש המתנגדים לחקיקה של חוקה כתובה עמד ראש הממשלה לשעבר דוד בן-גוריון ולפי דבריו: "זו דעתי הפרטית. אני חושב שלא נחוצה לנו כרגע שום חוקה. כאשר יבוא העם היהודי לארץ הוא ייצור לו חוקה".
עם הזמן הוויכוח הפך לאינטנסיבי וציבורי, אגודת ישראל שללה לחלוטין את רעיון החוקה, ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת הראשונה הקדישה לשאלה זו שמונה ישיבות ומליאת הכנסת דנה בעניין החוקה במשך עשר ישיבות, שבהן נאמו 41 חברי כנסת. ב-13 בדצמבר 1948 קיבלה הממשלה החלטה כי אין היא רואה צורך בחוקה, אלא יש לחוקק בדרך הדרגתית מספר חוקי יסוד שיעסקו בסדרי השלטון ובזכויות האדם.
