פרופ' יולי תמיר והרב שי פירון באולפן
(צילום: שחר גולדשטיין)
לתפקידו כשר החינוך נכנס יואב גלנט בתפר שבין שני הגלים של מגפת הקורונה, בזמן שנדמה היה שהמשבר – קשה ככל שהיה – עשוי לחלוף תוך זמן סביר. אלא שהעלייה המחודשת והיציבה בתחלואה העמידה אותו בפני נקודת שיא: חזרה ללימודים ב-1 בספטמבר 2020 כשלא ברור כיצד ניתן להגיע פיזית למוסדות החינוך ועד כמה יעילה ומוטמעת הלמידה מרחוק. שניים שכיהנו בעבר בתפקיד – פרופ' יולי תמיר והרב שי פירון – מביעים הזדהות עם מצבו של גלנט, מדגישים ש"הם לא מקנאים בו" בגין המצב שאליו נקלע, ומייעצים לו על צעדים שבמסגרתם ניתן לצלוח את המשבר הנוכחי באופן שיוציא את המערכת לדרך חדשה. צפו בדיון המלא.
את הדברים הם אמרו ביום שידורים מיוחד במסגרת כנס וירטואלי של ynet ו"ידיעות אחרונות" שהתמקד באתגרים הייחודיים שאיתם מתמודדת מערכת החינוך לקראת פתיחת שנת הלימודים.
פרופ' תמיר: "המצב מדאיג ומצב התחלואה מקרין על מה שיקרה בבתי הספר. אני מניחה שצריך להתכונן להרבה טלטלות בדרך. בתי ספר ייסגרו וייפתחו ויהיו אולי עוד שינויים בתקנון. אני לא מקנאה בשר החינוך הנוכחי, זו לא משימה פשוטה. יהיה פה צורך בגיוס אדיר של משאבים, מורים והיערכות לטווח מאוד קצר כדי שהשנה הזאת תהיה פחות או יותר בסדר. נדמה לי שכדאי שכולנו ננמיך ציפיות. זו תהיה שנה עם הרבה בעיות ואני חושבת שהדבר הכי חשוב הוא להגן על המורים ועל הילדים. השנה זה לא הכי חשוב לסיים את החומר אלא לנהל מערכת עד כמה שניתן בצורה רגועה".
הרב פירון: "המילה הכי לא רלוונטית לשנה הקרובה היא 'ודאות'. וזה בכלל לא קשור למערכת החינוך. זה אחד השיעורים הגדולים שאנחנו לומדים ממרץ. אמרה הפרופ' תמיר שהיא לא מקנאה בשר החינוך ואני מצטרף, זו בהחלט משימה לא פשוטה".
לדבריו, השנה הקרובה מציבה בפני מערכת החינוך אתגרים עצומים שאינם נוגעים כלל לתוכן או לחומר הלימוד. "הראשון הוא שיש יותר מידי דגש על הקונסטרוקציות, על המחשב, ופחות מדי דגש על המבנה הנפשי, על הבדידות, על ילדים שנמצאים לבד", הוא אומר. "איך תומכים נפשית ורגשית בדברים האלה? לא קראתי שום נייר מסודר שעוסק בליווי האישי של המורים והתלמידים, וזו בעיה יותר חמורה מאשר אם יקבלו 70 או 90 במיצב. לא ראיתי נייר שעוסק בילד, בצרכים שלו, במי מדבר איתו, האם מחנך צריך להתקשר פעם בשבוע באופן אישי? מי בודק מה קורה בבית של הילד?".
נקודה שנייה שאליה מתייחס פירון היא הכשרת המורים, והחשש שהוא מביע מפני יכולת הוראה והליווי מרחוק: "איך מחנכים מרחוק ומרגישים קרוב? אני מכיר את המקרה הניו זילנדי. במרץ הם קבעו ששנת הלימודים המקוונת מתחילה שבועיים אחרי סגירת בתי הספר. ובשבועיים האלה, מי שקיבלו הכשרה כל יום, שש שעות, היו המורים. אני לא רואה מערכת מאסיבית שמתעסקת במורים באופן מאוד אינטנסיבי".
השרה לשעבר תמיר, שעם פרוץ מגפת הקורונה מונתה לנשיאת מכללת בית ברל, התייחסה לסוגיית ההכשרה וההסמכה של המורים. על ההצהרה של השר גלנט על הצורך בקליטת 16-14 אלף מורים, הרעיון שהיא מציעה הוא גיבוש מנגנון ארצי שיוכל לשלב את תלמידי ההוראה במערכת החינוך: "הוא יכול להזמין אותי ואת ראשי המכללות להוראה ולומר 'בואו נעשה מתווה לאומי שבו כל המכללות להוראה יקבלו מסגרת תמיכה'. בסוף בתי הספר צריכים לקלוט את התלמידים שלנו, את הסטודנטים. הוא צריך לתת להם גם סוג של משוב. הוא לא יכול לשים אותם בשער, הוא לא יכול לשים אותם לנקות את פינת האוכל, זו לא המטרה. הוא צריך לקלוט אותם כתומכי הוראה. כדי לעשות את זה היה צריך לאסוף את כל ראשי המכללות ועדיין. עוד לא מאוחר".
- יש שטוענים שגלנט מנהל ומתייחס למערכת כמו אל מערכת צבאית. יכול להיות שזה דווקא טוב, לא?
פירון: "אני לא מכיר את השר גלנט באופן אישי. אני חושב שצריך לברך אותו ולאחל לו הצלחה, כי באמת, אנחנו בשעת חירום. זו שאלה ערכית ועקרונית, כמו שהיה ויכוח סביב כהונתו של משה בר סימן-טוב כמנכ"ל משרד הבריאות כשהוא לא רופא כשאזרח מכהן כשר הביטחון. אבל אני חושב שהמציאות הזאת, שבה שר החינוך ומנכ"ל משרד החינוך הם לא אנשים שמכירים את מערכת החינוך, היא חוסר הבנה ביכולת לנהל את המערכת הזאת. אני לא אומר שהם צריכים להיות מנהלי בתי ספר או מורים. אבל העובדה שאנשים באים מהצבא ומנהלים את מערכת החינוך, זו גם פגיעה ביוקרה של המערכת. זה כאילו להגיד 'מספיק שפיקדתי על אוגדה, אני כבר יודע לנהל את הסיפור הזה'.
"חינוך זה לא קרב, מורים הם לא חטיבה, תלמידים הם לא אוגדה. ולכן, זו פשוט אמירה ערכית נוראית של מדינת ישראל. היא אומרת שמומחי החינוך לא יודעים ולא מבינים, אז אלוף ותת-אלוף ינהלו את מערכת החינוך".
- אתה בטח זוכר שיש שיקולים פוליטיים גם מאחורי כל המינויים האלה.
פירון: "אני פחות מבין בזה. כנראה שאם שנינו היינו מבינים בזה, היינו נשארים יותר זמן".
תמיר: "זה לא מפתיע שגם שי וגם אני ממשיכים לעסוק בחינוך, כי אנחנו אנשי חינוך. באנו משם ואולי המילה הכי חשוב להגיד לגלנט בשעה הזאת היא 'קח אותנו, אנשים שגם מבינים פוליטיקה, גם היערכות, גם חינוך, ותקים כוח משימה. לא לעתיד אלא עכשיו. צריך לטפח את המערכת ולתמוך בה. היא תהיה קורבן לכל כך הרבה התקפות, לחצים ובעיות אובייקטיביות שאין לאף אחד שליטה עליהם. אתה צריך לידך מערכת של אנשים שהם אנשי ביצוע שחיו את המערך החינוכי, כי להבין איך לנהל כיתה, איך לנהל בית ספר, איך לנהל מערכת החינוך, זה דבר שלומדים אותו מבפנים".
פירון: "מומחה חינוך זה לא מי שכתב פעם מאמר פורץ דרך, איזה דן אריאלי כזה, שאני מאוד מעריך ומאוד אוהב. מומחה חינוך זה מי שהיה במחילות, זה מי שיודע איך זה נראים שולחנות וכיסאות, זה מי שהעביר תקציב. קח 5-4 אנשים שניהלו מערכות. למשל שמשון שושני, מנכ"ל משרד לשעבר. יש מספיק אנשים שניהלו את המערכת. תעשה לך קבינט של אנשים של עבודה".
אף מדינה לא מוכנה
אתגר נוסף שעמו תתמודד מערכת החינוך בשנה הקרובה, וישליך גם על השנים הבאות, הוא נושא הטכנולוגיה שכפתה מגפת הקורונה. מאז מרץ עברו המורים והתלמידים ברוב חלקי העולם ללמידה מרחוק, וקשיי הצמיחה ניכרים.
תמיר: "אני בשבתון באוקספורד, אבל אני פה ומלמדת מהמטבח תלמידים מ-17 מדינות שונות. אפילו אחת לא הייתה מוכנה לזה. זו תופעה גלובלית. היה המון ידע, אבל הידע הזה לא תורגם למערכת שיודעת ללמד מרחוק. פתאום התעוררנו, קפצנו מאה שנים קדימה בפרק זמן מאוד קצר. מסקר שערכנו עם מרכז טאוב גילינו שרוב המורים כמעט ולא קיבלו הכשרה. צריך לפתח מערכת ענקית של הכשרה בזמן העבודה".
למידה מרחוק בתחילת המגפה
(צילום: ירון ברנר, שחר גולדשטיין)
פירון: "שר החינוך צריך לעמוד בענווה ולהגיד 'אנחנו תוך כדי תהליך, אנחנו לא נוכל לתת מענה לכל הדברים'. מי שיבוא עכשיו ויבטיח שתוך פחות משנתיים כולם ידעו ללמד מרחוק ולכולם יהיו מחשבים – משקר. זה תהליך ארוך".
- בואו נדבר על מאבקי המורים. ראיתי בשבוע שעבר את מזכ"לית הסתדרות המורים יפה בן דוד בכנסת. האווירה מאוד טעונה ותוססת בתוך הארגונים. עושים למורים עוול?
תמיר: "לגמרי. המורים התגייסו מהרגע הראשון. כשאף אחד עוד לא ידע מה צריך לעשות, הם התחילו ללמד מרחוק, לדבר עם הילדים, ליצור קשר בינם לבין עצמם מבלי שתהיה להם מערכת או הנחיה. ובמקום שימחאו להם כפיים כמו לאחים ולאחיות, התחילו לצעוק עליהם, עוד יום בחופש פחות יום בחופש. מה זה השטויות האלה?
"פה אני רוצה לעשות אבחנה. אם אנחנו מנקים לרגע את הסגנון ואת האופן שבו הדברים נאמרים ונכנסים למהות, אני אשאל אותך שאלה: נגיד שאת עכשיו ראש ממשלה, זה הזמן להתקטנן עם המורים על יום או יומיים?".
- ברמה האישית, שניכם הייתם שרי חינוך, ושניכם בסופו של דבר עזבתם. יהיו שיגידו שאולי נכנעתם לשיטה ולפוליטיקה. מה המסר שלכם לדור הצעיר בכל זאת?
תמיר: "אני לא חושבת ששנינו נכנענו. באנו להיות שרי חינוך, עשינו את מה ששאפנו לעשות. אף אחד מאיתנו לא רצה להיות ראש ממשלה".
- כן, אבל ברחתם מהפוליטיקה.
"בשבילי, ואני חושבת שגם בשביל שי, חינוך היה תמצית הסיבה שלי לחיים הציבוריים ולא שום דבר אחר".
- שי, נשארת איש חינוך אבל ברחת מהפוליטיקה. מה המסר? תעשו חינוך אבל אל תתקרבו לפוליטיקה?
"מדינת ישראל נמצאת באחת השעות הכי קשות שלה, מבחינה ערכית, מבחינה רעיונית ומבחינת הפיצול והשיסוי, ואני חושב שמורים חייבים להבין שהתפקיד שלהם זה לא רק ללמד. הם גם צריכים לדבר על השאלות שעומדות על הפרק. אני דווקא רוצה לפנות למורים בשנה הזאת לא לנהל את השיעורים כאילו הם מהאו"ם. יש פה שיסוי בכל דבר כמעט. ימין, שמאל, מערכות משפט, דת ומדינה, יהודים, ערבים, התרת דם, דברים נוראים. אני חושב שמחנכים הגיעו בין היתר לבתי הספר כדי לחנך ולחנך זה לדבר. אם מישהו ישתיק אתכם - אני משוכנע שיש מספיק אנשים בחברה הישראלית שיעמדו לצידכם. אל תתחמקו ממה שקורה ברחוב. תגידו דברים, גם אם הם נוקבים. תציגו את שתי הדעות. ב-1 בספטמבר אתם חייבים להתייחס להפגנות, להפרת הברית בין הממשלה לאזרחיה, אתם חייבים להתייחס לכל הדברים האלה, אין לכם מוצא".
