שעות אחרי שפרצה הבוקר (שבת) מתקפת הפתע על ישראל, רכבי אזרחים ממשיכים להגיע לבית החולים סורוקה בבאר שבע עם חיילים שנפצעו בעוטף עזה מרסיסים. במקביל הורים ובני משפחה מגיעים לחפש את ילדיהם שהיו במסיבת טבע בקיבוץ רעים שבעוטף עזה ומבקשים להפעיל לחץ על המשך החיפושים באזור שבו נערכה המסיבה.
המאות שבילו הבוקר במסיבה מצאו את עצמם נסים על נפשותיהם בעקבות מתקפת הפתע. חלקם טרם אותרו ואחרים חולצו. שעות ארוכות אחרי תחילת המתקפה ועדיין אין מוקד רשמי שמרכז פניות לגבי נעדרים. הצעירים שחולצו, חלקם פצועים, הסתתרו שעות רבות במקום.
אסתר בורוכובה (19) מבת ים, סיפרה: "אני פצועה בגב, יש פה המון פצועים והמולה. בשעה 07:00 החל מטח ורצינו לברוח הביתה לא חשבנו שירו עלינו מחבלים - הם ירו עלינו מטווח קרוב, הצלחתי ללחוץ גז נכנסתי בין המחבלים. היו לידנו הרבה הרוגים צעירים והרבה מחבלים. צעיר עם שיער מתולתל לקח אותנו עם ג'יפ, ירו בו והאוטו התהפך. שיחקנו אותה מתות, אני והחברה. הוא ניסה לסייע לנו ואז ככה ניצלנו. יצאנו בלי שריטה אני והחברה עשינו את עצמנו מתות ככה ניצלנו - זה היה טבח מחבלים מטווח אפס".
לירן, שהייתה גם היא במסיבה, סיפרה כי המחבלים הגיעו בכביש וחיכו ביציאה מהאזור שבו התקיימה. "זה קרה ברגע. המחבלים הגיעו בצד ימין של הכביש ואז ירדו מרכב לבן גדול, סוג של טנדר, הם ירו מטווח קרוב זה היה נורא חלק נכנסו למכונית כמוני והתחלנו בנסיעה מטורפת. אני לא מצליחה ליצור קשר עם עוד הרבה אנשים שהיו שם, המשפחות מנסות לסייע לאתר זה פשוט סיוט".
יובל פרץ (22) מגדרה ניצלה מהירי במסיבה. "היינו חבורה ענקית. הרבה חברים שאנחנו לא יודעים מה עלה בגורלם. דיברנו איתה בארבע בבוקר, היא הסתתרה באחד הפחים ולא ידעה איך לצאת - מאז אבדו עקבותיה", סיפרה פרץ. "זה התחיל ב-06:30 אחרי שתי דקות שהיו בומים בשמיים כיבו את המוזיקה ואמרו ברמקולים להתפנות מהר".
פרץ סיפרה: "הלכנו חמש שעות ברגל, מיובשים, אנשים שתו מים מברזים של מטעים, נפלו באמצע הדרך או מירי או מהתייבשות אף אחד לא היה מוכן. כולם התחילו לרוץ עם הדברים ולרוץ לכיון הכניסה, אף אחד לא ידע שיש מחבלים כולם היו בלחץ אבל לא הבינו את החומרה". הצעירה שניצלה סיפרה כי חברה שלה שהייתה ביציאה ממתחם המסיבה התקשרה להזהיר אותם: "היא אמרה לנו 'אל תפנו ימינה יש מחבלים שיורים עלינו'.
"לא ידענו מה לעשות עד ששוטרים באו ואמרו לנו לצאת מהרכבים ולברות, לא אמרו לנו לאיפה. לקחתי אנשים ביחד איתי וכולם רצו מעלינו, היו יריות מכל הכיוונים", סיפרה פרץ. "הייתי בקו עם אבא ואמא שלי, אמרתי אני היחידה עם סוללה, דאגתי שהם יהיו איתי - היו בערך איתי עוד שלושה אנשים, אין מצב שאני משאירה מישהו מאחורה. יש לי עוד חברות מהעיר שלי שאני מכירה ואני לא יודעת מה קורה איתם".
פרץ אמרה כי היא והצעירים שהיו איתה שמעו ירי במשך שעתיים. "כשהתקדמנו למושב פטיש אז נרגע הירי אבל היו המון רקטות. לא כולם הצילחו לשרוד, ראיתי אנשים נופלים. באותו רגע כל אחד דאג לעצמו. הגענו למושב פטיש, ליווה אותנו שוטר, הוא מדהים אני לא יודעת איך קוראים לו הוא עזר לנו. הם גם היו חסרי אונים אני לא חושבת שהיו להם הנחיות מה עושים".
מאריה קוגן מאשקלון סיפרה כי מהבוקר ישנם "מטחים כבדים ללא הפסקה לעבר העיר". היא ציינה כי "אף פעם לא ציפינו שנכנס לבלגן כזה. ירי טילים אני מכירה, אבל ככה שמחבלים יחדרו אלינו, כל כך הרבה מחבלים, טיל פגע בבית, נפצעתי בראש ובמזל שרדתי את הפציעה, השכן שלי חובש, הוא סייע לי והביא אותי לבית החולים במהירות".
פנינה סרלקר (27), הייתה במסיבה והצליחה להימלט. "זו הזיה, לא נתפס, אני מנסה לעכל. זו הייתה כיתת יורים, אני חשבתי שאני הולכת למות. אני לא מאמינה שאני גרה במדינה הזאת, שדבר כזה מתאפשר בכלל. זה מחדל ומישהו צריך לתת את התשובות וגם להתפטר - כל הממשלה", אמרה. "לא הגיוני שכל כך הרבה דברים לא עבדו. לא הגיוני ששש שעות מחבלים מסתובבים באופקים ורק אז מגיעים לעזור. אני בהלם שאני נושמת. אני חטפתי התקף חרדה, ברחתי מהרכב כשראיתי את כולם רצים וצועקים שיש מחבלים. אם לא הידידים שלי אני די בטוחה שלא הייתי פה".
ליאור סיפר שבסביבות השעה חמש וחצי בבוקר הלך הצידה עם חבר ממרכז המסיבה. "ראיתי זיקוקים ואז נחתה עליי הבנה שאלו פצמ"רים. אני פרמדיק צבאי בהכשרה. עליתי על כפפות והתחלתי לעזור. בשלב הזה חשבתי שזה רק פצמ"רים - ואז הגיעו קולות של ירי". הוא סיפר שהצטרף למאבטחים ויחד הם פינוי פצועי ירי למרפאה במקום. "הייתה פצועה קשה שגססה לנו מול העיניים, היינו עם המשטרה והחפ"ק ואז התחילו לירות עלינו וברחנו משם.
"לא הייתה לנו ברירה ועזבנו אותה. התחילו לירות עלינו מכל הכיוונים, לא ידענו לאן לרוץ בכל מקום שרצנו התחילו יריות. חזרנו לפצועה לחפ"ק ושוב ירו. ברחתי עמוק ליער ואיבדתי את כולם", סיפר. "התחבאתי בשיח ביער בערך שבע שעות עם עוד חמישה אנשים. שמענו את המחבלים צועקים, הולכים, מחפשים, במזל הם לא הגיעו אלינו. ראינו אש לידינו. התפניתי עם טנקיסט שירו אר פי ג'י על הטנק שלו וכל הטנק שלו נשרף.
"רק הוא הנהג ניצל ועוד אחד שנפצע קשה. המחבלים ניסו לעלות על הטנק והוא דרס אותם. הם נכנסו פנימה חטפו לו את הנשק והוא התחיל לרוץ, הוא התחבא מתחת לרכב אזרחי ושוב הגיעו מחבלים ואיכשהו הם לא הרגו אותו. דפקו לו אבן בפנים. מזל שיש לו קסדה. לאורך כל הזמן שאני הייתי בשיח היה לנו טלפון שם וניסינו לשלוח את המיקום שלנו ולנסות לדבר עם אנשים שיביאו חילוץ".
משה אור, שאחיו וחברתו היו במסיבה ברעים, סיפר בריאיון לחדשות 12 כי ראה סרטון שבו מתועדים השניים נחטפים לרצועת עזה. "דאגנו וניסינו להתקשר, הטלפון שלו היה לא זמין וגם שלה. אחרי כמה שעות יצרו איתנו קשר צוותי חירום ואמרו לנו שראו סרטון של אח שלי אבינתן ושל חברה שלו נעה שהם נחטפים לכיוון הרצועה".
משה סיפר כי לא האמין עד שראה את הסרטון בעצמו. "התחלתי באופן יזום לחפש את זה בקבוצות השונות בטלגרם. לא לקח לי הרבה זמן עד שנחשפתי, וגיליתי את זה, ראיתי בסרטון את נעה, מפוחדת ומבוהלת, אני לא יכול לתאר לעצמי מה עובר לה בכלל בראש - צורחת בפניקה על אופנוע, כשכמה זבלים מחזיקים אותה ולא נותנים לה ללכת". הוא הוסיף: "אח שלי שהוא בחור גדול, שני מטר, מתאמן ארבע פעמים בשבוע, בחור באמת חזק. החזיקו אותו אולי ארבעה-חמישה ופשוט הובילו אותם לכיוון הרצועה אני מניח.
"זה סרטון מזעזע. אני חיפשתי אותו כי רציתי באמת לוודא וקצת להפיג את הערפל שיש פה". משה ביקר את התנהלות הרשויות בכל הנוגע לנושא הנעדרים מאז החלה המתקפה. "יש עוד עשרות נעדרים וכרגע אין שום גורם ממשלתי מהמדינה, מישהו רשמי שמרכז את הדבר הזה, למעט מוקד 100 שהם לא עושים כלום. יש התארגנויות פרטיות של אנשים באינטסגרם ובטלגרם לרכז כל מיני שמות, ואתה רואה רשימות על גבי רשימות. מדובר בעשרות אם לא במאות אנשים שנעדרים".
משה ביקש להדגיש שהמחבלים הצעידו את הצעירים ממקום המסיבה לרצועת עזה ברגל. "מרעים לרצועה יש כמה קילומטרים, רואים את זה בסרטונים, מדובר בכמות גדולה של אנשים. אם תהיה פעילות נחושה והתקפית עכשיו - אנחנו נוכל להימנע מטרגדיה הרבה יותר גדולה".
שתי צעירות שחולצו מהאזור שבו התקיימה המסיבה סיפרו בריאיון לחדשות 12 כי הן התחבאו שעות ארוכות. "אנחנו בסדר. כשהחל הירי ברחנו, עלינו על המכונית והתחילו יריות לעברה. עצרנו ורצנו לעבר הפרדס, אל הלא נודע, ופשוט התחבאנו שם משש וחצי בבוקר. פשוט חיכינו שמישהו יקח אותנו".
השתיים סיפרו כי ניסו ליצור קשר עם ההורים והמשטרה, אבל לא הייתה קליטה סלולרית. "הרגשתי פחד קיומי. המון אנשים רצו בהיסטריה היו יריות ומטחים. השתטחתי על הרצפה ושמתי ידיים על הראש. היינו על סף מוות ממש. ראיתי בערך עשרה מחבלים מצד אחד ועשרה מצד שני - רודפים אחרינו. לא יצאנו לראות מה קורה, פחדנו מאוד".