באירוע שהתקיים לאחרונה בעמאן במטרה לעודד נשים ירדניות להיכנס לחיים הפוליטיים ובמיוחד לפעילות מפלגתית, אמרה אחת הנוכחות: "הייתם צריכים להזמין לכאן את בעלי, לא אותי". דבריה לא הפליאו אותי במיוחד, אך צחוקן של הנשים העוסקות בפעילות ציבורית-חברתית ברחבי הממלכה שמילא את האולם דווקא כן.
דבריה, אירוניים ככל שיהיו, היו מציאותיים מאוד, והיא עצמה הסבירה: "איך אוכל להחליט אם להצטרף למפלגה כשההחלטה לא נמצאת בידיי? לעיתים ההחלטה הזאת נמצאת בידי המשפחה, ולעיתים בידי השבט. רק לפני שנים ספורות הרשה לי בעלי לפתוח חשבון באתרי המדיה החברתית, אף שאני פעילה חברתית במחוז יותר מ-20 שנה".
מצבה של הפעילה הזו אינו יוצא דופן. השיח על חשיבותה של ההשתתפות הפוליטית של נשים ושל צעירים מתרחב והולך בירדן כהכנה לבחירות הבאות, שלקראתן המדינה מעודדת הקמת מפלגות שתרחבנה את שורותיהן. האם אזרחים והאזרחיות הוכנו, רעיונית ותרבותית, להצטרף למפלגות? לאיש לא אכפת. במשך עשרות שנים, עד לאחרונה ואולי היד עוד נטויה, שהמפלגות וחבריהן היו תחת מגבלות, ובמקרים גרועים במיוחד נשללו מהם הזדמנויות תעסוקה ואחרות. אחת השאלות הרווחות בישיבה זו ובאחרות המתקיימות מדי שבוע ברחבי הממלכה היא בסיסית להחריד: מה פירוש המילה "מפלגה"?
דרך ארוכה עומדת בפני הירדנים להשגת מודעות פוליטית, ובעיקר למיגור החשש מעצם המילה "מפלגה". אפשר אולי להתחיל בתוכניות הלימודים בבתי הספר כניסיון, וגם אשרור תקנונים של תאים סטודנטיאליים מפלגתיים באוניברסיטאות יהיה אור בקצה המנהרה. אולם יישומם של אלה תלוי ברצון פוליטי וביטחוני אמיתי.
אין בנמצא נתונים מדויקים כלליים לגבי מספר הנשים הירדניות החברות במפלגות, למרות מקרים בודדים מרשימים. נתוני המשרד לעניינים פוליטיים ופרלמנטריים ממרץ 2022 הראו כי שיעור הנשים במפלגות עמד אז על 34.8%. באוקטובר 2022 היו 158 נשים בתפקידי הנהגה במפלגות. נתונים אלה אינם מדויקים שכן יודעי דבר מספרים כי בסיס הנתונים של המשרד לא עודכן במשך שנים רבות, וכי היו אף מקרי פטירה שלא תועדו ברשומות לאורך השנים.
החברה הירדנית עדיין רואה פעילות פוליטית של נשים כחריגה מתפקידן המסורתי. השתתפות בבחירות ושריון מושבים לנשים בפרלמנט ובמועצות המקומיות נתפסים כמשחק וכהיסחפות עיוורת אחר זרמים פמיניסטיים ואחר סיסמאות העצמה הרסניות, המאיימות על ביטחון החברה המסורתית ועל יציבותה.
נשים שהחליטו לעסוק בפעילות פוליטית בכלל, ובפעילות מפלגתית בפרט, נתקלות במגבלות רבות שהפשוטות שבהן הן הצקות וזלזול. גברים עדיין סבורים כי ניתן לשלוט בנשים ולהחליט בשמן על השתייכותן המפלגתית ועל הגורם שאליו הן כפופות. אישה בעלת ותק משמעותי בפעילות ציבורית ומפלגתית סיפרה שזומנה לבכיר במנגנוני הביטחון וזה הציע לה שתעבור למפלגה אחרת המתאימה יותר לה ולפעילותה.
עטאף א-רודאן הסדר הפטריארכלי חזק, והמאבק בו קשה. מספר הנשים בממשלה החדשה גדל, והן זוכות למכסת מינימום בפרלמנט ובמועצות המקומיות, אולם אופן ההשתתפות שלהן משרת מלכתחילה את הזרם המתנגד להעצמה. אין טעם להכביר מילים בעניין; די לצפות בדיון אחד או שניים בפרלמנט כדי להבין את מגבלות הנוכחות וההשפעה הפוליטית של נשים ברשות המחוקקת.
הוועדה המלכותית לריענון השיטה הפוליטית קבעה כי שיעור הנשים הראוי במפלגות הוא 20%, כך שמבחינה מספרית אין ספק שנראה יותר נשים במפלגות. אולם איננו רוצות השתתפות נשית במפלגות בדומה להשתתפותן בבחירות. איננו מעוניינות ביותר נשים שאין להן השפעה איכותית ומוחשית, ושהן פועלות בסביבה האטומה לתרומתן הפוטנציאלית לעיצוב המרחב הציבורי ולהתנהלותו. לנשים יש טביעת חותם, כוח ועמדות, ואין בכך כדי לפגום כהוא זה בנשיותן או באימהותן. נשים הן בראש ובראשונה אזרחיות שוות זכויות וחובות.
- עטאף א-רודאן היא עיתונאית ותחקירנית ירדנית. המאמר המלא פורסם בעיתון "אל-קודס אל-ערבי" היוצא לאור בלונדון. גרסה עברית זו מתפרסמת בחסות פרויקט אופק, המשותף למכון ון ליר בירושלים, לפורום לחשיבה אזורית ולמרכז אעלאם. תרגם מערבית: עמיר טאובר
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
