המשא ומתן על עסקה לשחרור חטופים וסיום המלחמה בעזה, שהחל ביום חמישי בבירת קטאר דוחא, הוא חלק מדבר הרבה יותר גדול. מדובר במהלך אסטרטגי גדול של ממשל ביידן, שנועד להביא לסיום המלחמה במזרח התיכון - לפני שמתחיל השלב האחרון והמכריע במערכת הבחירות לנשיאות בארה"ב.
שחרור החטופים הוא ללא שום ספק מטרה בעדיפות גבוהה מאוד של המהלך האמריקני הזה, לא רק מפני שגורלם נוגע לליבם של הנשיא ביידן וסגניתו קמלה האריס, אלא גם מפני שעסקה לשחרורם היא בראיית המחליטים בוושינגטון המפתח לסיום המלחמה הרב-זירתית במזרח התיכון - "החזרת היציבות לאזור" כפי שזה מכונה בז'רגון הדיפלומטי האמריקני - ומניעת מלחמה אזורית כוללת שכל הצדדים אינם רוצים בה.
5 צפייה בגלריה
ביידן והאריס. בממשל האמריקני זיהו הזדמנות לפני הבחירות - והולכים עליה בכל הכוח
(צילום: Drew ANGERER / AFP)
מלכתחילה, עוד ביולי, הממשל האמריקני התחיל בהכנות למהלך מצומצם בהרבה שבמרכזו עמדה עסקה לסיום הלחימה בעזה ושחרור החטופים. גם אז המטרה של הממשל הדמוקרטי בארה"ב הייתה להציג לבוחרים הישג דיפלומטי-הומניטרי מרשים במזרח התיכון, שישכנע אותם לתמוך במועמדותה של קמלה האריס ולהעדיף אותה על פני דונלד טראמפ. מטרה נוספת הייתה להתמקד בזמן שנותר עד הבחירות בסיוע לאוקראינה, שעדיין נלחמת בפלישה הרוסית ומתקשה להדוף אותה.
אבל מה שהתחיל כעוד יוזמה לעסקת שחרור חטופים התרחב למימדים של הזדמנות אסטרטגית אזורית ב-31 ביולי, כשחוסל הרמטכ"ל בפועל של חיזבאללה, פואד שוכר, בביירות על ידי ישראל - וכמה שעות לאחר מכן חוסל איסמעיל הנייה, ראש הלשכה המדינית של חמאס, בלב טהרן. שום גורם לא לקח אחריות על חיסול הנייה אבל האיראנים קבעו שזו ישראל, ואיש לא ערער ממש על הקביעה הזאת.
בוושינגטון זעמו על החיסול וביידן אף הביע תרעומת בפומבי, בעיקר בגלל החשש ששני החיסולים יביאו לתגובת נקם של איראן וחיזבאללה ותגובה ישראלית- על תגובת הנקם - והתוצאה תהיה חילופי מהלומות שיתפתחו כמעט בוודאות לכדי מלחמה כוללת באזור שבה ישתתפו כל השלוחים של איראן וארה"ב תיגרר לתוכה - מה שעלול להפוך ל"אסון אלקטורלי" עבור הממשל הדמוקרטי, שנכנס ליישורת האחרונה של מערכת הבחירות לנשיאות.
5 צפייה בגלריה
ביידן ונתניהו בבית הלבן בחודש שעבר. לחצים על ראש הממשלה, וגם פיתויים
(צילום: EPA/SAMUEL CORUM / POOL)
אבל היה כנראה מי שהגיע בוושינגטון למסקנה שאפשר להפוך את הלימון המסוכן הזה ללימונדה מרגיעה, שבה ארה"ב תשיג את כל יעדיה - גם שחרור חטופים, גם הפסקת הלחימה בעזה והתחלת מאמץ הומניטרי אדיר עבור תושבי הרצועה, וגם - אולי בעיקר - מניעת מלחמה אזורית והשגת הסדר דיפלומטי למלחמת ההתשה בין חיזבאללה לישראל.
בחינה מדוקדקת של האירועים מראה שהאמריקנים הבינו שמטרה כל כך שאפתנית מחייבת מנופי לחץ חדשים וערוצי ביטוי, שלא נקטו בהם עד עכשיו, כדי להגיע לתוצאה הרצויה. כמו כן, אפשר לראות בבירור שממשל ביידן רואה בראש הממשלה בנימין נתניהו ובמנהיג חמאס יחיא סינוואר את המכשולים העיקריים בדרך לעסקה, ואת משמרות המהפכה והמנהיג העליון של איראן עלי חמינאי את המכשול העיקרי למניעת מלחמה אזורית. בוושינגטון וגם בישראל מניחים שמנהיג חיזבאללה חסן נסראללה אמנם נהנה מעצמאות וממעמד מיוחד בין השלוחים של איראן, אבל בסופו של דבר הוא חייב לציית להוראה ברורה שתבוא מטהרן - גם אם אינה לרוחו.
הבעיה העיקרית מנקודת מבטה של וושינגטון היא שאין לה יכולת להידבר עם סינוואר, ובוודאי שלא להפעיל עליו לחץ ישיר או להציע לו פיתויים מרחיקי לכת. את המלאכה הזאת נאלץ ממשל ביידן להשאיר בלית ברירה לקטארים, שהפעם נרתמו למשימה עם הרבה יותר מוטיבציה מאשר בפעמים האחרונות. איננו יודעים מה האמריקנים הבטיחו לקטאר ואיזה לחצים קטאר הפעילה על סינוואר, אבל אפשר להניח שזה נוגע למה שיקרה ביום שאחרי המלחמה, וחמאס בכלל וסינוואר בפרט (אם יישאר בחיים) יזדקקו לה כדי לשרוד.
5 צפייה בגלריה
כרזה של סינוואר בבכיכר פלסטין בטהרן. קטאר מפעילה לחצים על מנהיג חמאס
(צילום: EPA/ABEDIN TAHERKENAREH)
אבל ברור לגמרי שקטאר עשתה מהלכים שלא עשתה קודם לכן, וזו הסיבה העיקרית לאופטימיות שנושבת בסוף השבוע הזה מדברי המתווכות בדוחא. בנוסף על קטאר, ארה"ב הפעילה מכבש לחץ ופיתויים רציני על מצרים, בעיקר כדי שבשיחות בדוחא אפשר יהיה למצוא פתרון לבעיית ציר פילדלפי ומעבר רפיח שיהיה מקובל על כל הצדדים.
באשר לנתניהו, ממשל ביידן מבין מצוין את הסיטואציה שנוצרה בישראל שבה ראש הממשלה נמצא בין איומי פירוק הממשלה של סמוטריץ' ובן גביר לבין הסדן היציב של מערכת הביטחון ומרבית דעת הקהל בישראל, שרוצה עסקת חטופים ומבינה גם שאם לא תהיה עסקה כזאת - בעוד זמן לא רב יהיו מעט מאוד חטופים בחיים שאפשר לשחרר. מערכת הלחצים והפיתויים שהופעלה על נתניהו כוללת ריאיונות לתקשורת הישראלית שנתנו אישים אמריקנים עוד לפני שיצאה המשלחת לדוחא, ושיחות אישיות בין נתניהו לביידן, שחלקן לפחות היו לא נעימות בעליל, שלא לדבר על התבטאויות אנונימיות של בכירי הממשל שהודלפו לעיתונות בארה"ב ולפיהן לישראל אין יותר מה להשיג צבאית ברצועת עזה, וכי אם ראש הממשלה לא יוותר על דרישותיו - היא תאבד את מעט הלגיטימציה שיש לה בזירה הבינלאומית.
גם בגזרת הפיתויים לנתניהו ולישראל, ארה"ב לא חסכה באמצעים. ראשית, בעשרת הימים האחרונים נפתחו לפתע כל ה"סתימות" שהיו במשלוחי ובאישורי הסיוע הצבאי האמריקני לישראל, ומטוסי תובלה ענקיים התחילו לנחות בקצב של שניים ביום בשדה התעופה נבטים, בנוסף לספינות שעושות את דרכן או כבר עוגנות בישראל. בנוסף לכך, ארה"ב תגברה את הכוחות הימיים והאוויריים שלה שפרוסים במזרח התיכון, באופן שיאפשר לא רק לסכל מהלומת נקם איראנית - אלא גם יאפשר לכוחות המזוינים של ארה"ב לתקוף לפחות את השלוחים האיראניים במקרה שתתפתח מלחמה אזורית, ובעיקר כדי להגן על החיילים והאזרחים האמריקנים, שעשרות אלפים מהם נמצאים ברחבי המזרח התיכון.
5 צפייה בגלריה
נסראללה וחמינאי. באיראן ובחיזבאללה ״מתווכחים״ על מתווה התגובה נגד ישראל
(צילום: AP, AFP, EPA, רויטרס )
הכוח הזה, שגדול בהרבה ממה שפרסה ארה"ב באזור לפני מהלומת הטילים והכטב"מים האיראנית באפריל האחרון, נועד לשרת מטרה כפולה - גם להרתיע את איראן מפני מכה שתאלץ את ישראל להנחית עליה מהלומת גמול כואבת שתפתח מלחמה אזורית, ואולי אפילו לשכנע את איראן שלא להנחית את המהלומה בכלל או לדחות אותה למועד בלתי ידוע.
שיגור כוח המשימה האדיר הזה למזרח התיכון, שנועד כאמור לשכנע את נתניהו שהוא יכול לסמוך על ארה"ב ולגלות גמישות רבה יותר במשא ומתן, נועד בעיקר לאוזני הנשיא החדש של איראן מסעוד פזשכיאן ותומכיו. מצבה הכלכלי של איראן היום הוא בכי רע, ופזשכיאן זכה בבחירות אחרי שהבטיח לעשות את מה שנכשלו בו כל הנשיאים שלפניו - לחלץ את איראן מהבור הכלכלי והבידוד הבינלאומי שהיא נמצאת בו.
פזשכיאן אולי לא היה זקוק לכוח הימי והאווירי העצום בפיקוד סנטקום, שהתייצב מול איראן במעין חצי קשת שמתחילה במיצרי הורמוז, עוברת לים האדום ומסתיימת בים התיכון. אבל האיום הצבאי האמריקני, טבעו ההתקפי של כוח המשימה האזורי שלה והאיום המפורש בסנקציות כלכליות שהנשיא ביידן צירף לאיום הצבאי המוחשי מאוד - כל אלה עזרו לפזשכיאן לשכנע את בני הפלוגתא שלו, יריביו במשמרות המהפכה ואפילו את חמינאי - לא למהר עם מכת הנקם.
אבל בזאת לא תם המאמץ האמריקני מול איראן. ממשל ביידן הפעיל את כל בעלי הברית של ארה"ב כדי להפעיל לחץ על איראן ועל נסראללה בלבנון לדחות את מכת הנקם עד אחרי שיתבררו תוצאות המו"מ בין ישראל לחמאס. בעניין זה, האמריקנים מנצלים בפיקחות רבה את האינטרס של איראן וחיזבאללה לא להגיע כעת למלחמה כוללת במזרח התיכון. דבר נוסף הוא שאיראן, ממש כמו האמריקנים והישראלים, מודעת כעת היטב לעובדה שסינוואר והעזתים משוועים להפסקת אש וגם לכך שהלחץ הצבאי שישראל מגבירה ברצועה, במכוון כעת, הופך את המצב לנואש יותר מיום ליום. סינוואר לא אדיש לכך וגם אנשי חמאס בדוחא מודעים למצב הקשה, אולי אפילו יותר ממנו, והם מתווכים זאת לאיראנים, שמעוניינים כעת לשמר את שרידות חמאס כדי לא לאבד "פרוקסי" חשוב מהמערך וטבעת האש שהקימו מסביב לישראל.
ההמתנה של איראן וחיזבאללה, דחיית התגובה - והמחלוקות
לטהרן וגם לנסראללה יש היום אינטרס ברור בהפסקת אש שגם תאפשר להם לרדת מהעץ שטיפסו עליו ב-8 באוקטובר, וכך תימנע מלחמה אזורית שבלבנון ואיראן לא רוצים בה, ושתאפשר לחמאס לשרוד כדי להמשיך במערכה נגד ישראל. את מארג האינטרסים הזה ממשל ביידן, בפיקחות רבה, החליט לנצל ולהפוך אפילו את איראן לשותפה למאמצים להשגת עסקה, מה שלא קרה עד כה. מי שנשלח לגייס את רצונו הטוב של חמינאי הוא ראש ממשלת קטאר מוחמד א-תאני, שעדכן כמה פעמים בשבוע האחרון את מקבילו, נשיא איראן פזשכיאן, בהתקדמות השיחות - במטרה ברורה שהמסר יעבור לשליט העליון חמינאי ולמעשה יהפוך אותו לשותף שקט, פעיל, בשיחות שנועדו להביא לסיום המלחמה בעזה ומניעת מלחמה אזורית במזרח התיכון.
לאיראן יש דרכים משלה להבהיר למשלחת חמאס ולסינוואר מה היא רוצה, כך שבמשא ומתן הנוכחי, שלכאורה מתנהל על שחרור חטופים וסיום הלחימה בעזה, יש כבר לפחות שותף סמוי אחד - איראן, ולמעשה גם חיזבאללה. לראייה - שתיהן הודיעו לאמריקנים, לפי המידע שמגיע מוושינגטון, כי הן דוחות את מכת הנקם על ישראל עד שיתברר אם יש עסקה או שהסיכויים להשיג אותה אבדו.
ביידן: קרובים יותר מתמיד לעסקה, תחזיקו אצבעות
בהקשר זה, חשוב לציין שאיראן וחיזבאללה לא ממש "עושות טובה" לאמריקנים ולקטארים. אפשר להניח בסבירות גבוהה מאוד שנסראללה רוצה תגובת נקם משולבת ומתואמת, אולי אפילו במקביל, של איראן וחיזבאללה ביחד - מפני שחיזבאללה מעוניין שצה"ל ייאלץ לפצל את מכת התגמול שלו על מהלומת הנקם בין איראן לחיזבאללה, ואז לבנון וחיזבאללה לא ייאלצו לספוג את מלוא העוצמה של מה שצה"ל יכול להנחית עליהם, באוויר, ביבשה ובים. לפחות באוויר, צה"ל ייאלץ לפצל את מאמציו וזה חשוב מאוד לנסראללה.
גם האיראנים לא מעוניינים להנחית ראשונים את המהלומה על ישראל כנראה, משיקולים דומים, ואולי כדי להשאיר לעצמם את חופש הבחירה להימנע מ"תגובה טילית וכטב"מית" - ולהשיג את מבוקשם באמצעות פגיעה באינטרסים ישראליים בחו"ל או בצורות אחרות. בכל מקרה, איראן אינה מחויבת לנקום את חיסולו של הנייה הפלסטיני כמו שנסראללה רואה את עצמו מחויב לנקום את דמו של פואד שוכר. אפשר להניח שהפשרה בין חיזבאללה לאיראן תהיה מהלומות שיבואו בדירוג, תחילה חיזבאללה ואחר כך איראן, שתגובתה תהיה דומה בקווים כלליים למה שעשתה באפריל האחרון.
המערך האמריקני הזה, שנועד להחזיר את החטופים ואת היציבות למזרח התיכון ולמנוע מלחמה אזורית, עדיין רחוק מסיום. מערכת הלחצים והפיתויים היא בשיאה: ארה"ב גמלה לראש המודיעין של קטאר, שממלא כנראה תפקיד חשוב בלחץ על חמאס ובקשרים עם האיראנים, בכך שהעניקה לו לפני כמה ימים מדליה יוקרתית של ה-CIA. ראש ה-CIA, וויליאם ברנס שנמצא כעת בדוחא, העניק בעצמו את מדליית "ג'ורג' טנט" (מי שהיה ראש ה-CIA) לעבדאללה בן מוחמד אל כליפה "על תרומתו לעבודת המודיעין בין שתי המדינות", והמבין יבין.
באשר לנתניהו, מזכיר המדינה האמריקני אנתוני בלינקן יגיע לשיחה "אישית ולוחצת" איתו בירושלים, כנראה כבר ביום ראשון או ביום שני. המטרה היא לשכנע את ראש הממשלה להתגמש ולקחת סיכון פוליטי למען המטרה הגדולה. בלינקן יבהיר כנראה לנתניהו שהמהלך האמריקני הגדול, שאולי גם יסיים את העימות בצפון עם חיזבאללה, הוא אינטרס חיוני של מדינת ישראל בדיוק כמו שהוא אינטרס חיוני של ממשל ביידן-האריס.
המשא ומתן בעניין עסקת החטופים וסיום הלחימה, שעליה יקום וייפול דבר, יימשך בשבוע הקרוב ואולי גם מעבר לו. אבל כעת נראה שלמהלך האסטרטגי האמריקני, שמגייס לעזרתו את האינטרסים של כל הצדדים ואת כל מנופי הלחץ והפיתויים האפשריים, יש סיכויים טובים להצליח.
