היעדר הבנתם של ראשי ארגוני המודיעין וצה"ל בשנים האחרונות בקריאת המזרח התיכון ודרכי התנהלותו, וקביעתם כי "חמאס וחיזבאללה מורתעים", הדירו שינה מעיניי במשך תקופה ארוכה. האשליות, ההזיות והתקוות אשר לא נתמכו בעובדות, באו לקיצן באסון הנורא אשר אירע ב-7 באוקטובר.
כל אותם אחראים לאסון, מי בחוסר אחריות בכיסוי המודיעיני, מי בזלזול ויוהרה, אי-הבנת כוונות האויב ותוכניותיו, ומי בהיעדר היערכות צבאית מתאימה, לסיכול מתקפת האויב, לאחר קריסת כל הקונספציות המופרכות, אשר הנחו את עסקני המודיעין אשר כונו בטעות קציני מודיעין בכירים. "סוף האשליות אמרנו?" לא ולא. האשליות וההזנחה קיימות הן רק עברו לגזרה אחרת, ולדרגת חומרה קשה בהרבה משידענו עד כה. באם קודם המצב הדיר שינה מעיניי, הרי שכיום, המצב מטרידני עוד יותר, וכי אני חושש לעתיד קיומה של מדינת ישראל, ולגורל ילדיי ונכדיי.
מצרים מנסה לספק סיוע לפליטים הפלסטינים בגבול
בשנת 1979 נחתם חוזה שלום בין מדינת ישראל לבין הגדולה שבאויבותיה מצרים. כולנו, ואני בתוכם, לא הסתירו את שמחתם על ההסכם שנחתם, אשר הביא קץ למלחמות עקובות מדם, עם הגדולה במדינות ערב, מדינה אשר לכאורה לא היה לנו עימה סכסוך טריטוריאלי, והמניע היחיד החשוב יש לציין, היה הזדהותה של מצרים עם הסכסוך היהודי-פלסטיני, והתפקיד המרכזי אשר נטלה בהנהגת העולם הערבי.
בחלוף האופוריה הראשונה לאחר חתימת ההסכם בין שתי המדינות, בעוד אזרחי ישראל חוגגים את המפנה ההיסטורי בפסגת מאוויו של הישראלי השגרתי, "בניגוב חומוס" בבירה המצרית וברכישת מציאות בשווקי קהיר, החלו חיישני קצין המודיעין הנטועים בתודעתי להשמיע את התרעותיהם. בתחילה היה הווליום נמוך, אך ככל שחלפו השניים, גברו האותות, כיום זועק המכשיר הווירטואלי בקול מחריש אוזניים.
"מדינת אויב ידידותית"
כבר בתקופה הראשונה "לפרוץ השלום", ניתן היה להבחין בנקל במספר גורמים אשר היו אמורים ללכוד את תשומת ליבם של אלה האמורים לאסוף מידע על מצרים. לאחר חתימת השלום עם ישראל, ניתן להגדיר את מצרים כ"מדינת אויב ידידותית". זו ההגדרה המקלה ביותר שהצלחתי למצוא כדי לתאר את המצב.
כל אירוע המתרחש במזרח התיכון בין מדינת ישראל לבין מדינה ערבית זוכה לתגובות חריפות ולהפגנות מטעם הציבור המצרי
השלום נחתם בין ממשלת ישראל ועימה, לבין ממשלת מצרים ומספר סוחרים בשוק ח'אן אל ח'לילי המבקשים לקדם את מכירותיהם לתיירים הישראלים אשר פעם נהגו לפקוד את מצרים, ולתור את שכיות החמדה שלה ואת עתיקותיה. העם המצרי אינו מקיים יחסי שלום עם ישראל, כל אירוע המתרחש במזרח התיכון בין מדינת ישראל לבין מדינה ערבית זוכה לתגובות חריפות ולהפגנות מטעם הציבור המצרי.
מיותר לציין כי הפגנות ספונטניות במצרים מתרחשות לרוב לשם תמיכה בקבוצת הכדורגל זמאלק, או אל אהאלי. כל הפגנה אחרת נערכת ביוזמת השלטון ובפיקוחו. מספר התיירים הישראלים המבקרים כיום במצרים הוא מזערי. מספרם של המצרים המבקרים בישראל, אפסי. תוכניות הלימודים הנהוגות בבתי הספר במצרים כמעט ולא שונו, ושנאת ישראל והיהודים ממשיכות להוביל. ניתן לומר, ניחא, הרי המצב בגבול המצרי הארוך, שקט ורגוע. העם היושב בציון הוא עם של עכשיו, עכשיו שקט, שלום עכשיו, יוחזרו החטופים עכשיו מה יהיה מחר? נראה! גם התנגדותה העיקשת של מצרים להשתלטות צה"ל על ציר פילדלפי, נועד למנוע את חשיפת מעורבותו העמוקה של צבא מצרים בהברחת נשק וציוד צבאי ממדבר סיני לתוך עזה, לשימושו של חמא"ס, במלחמתו בישראל.
בעוד מדינת ישראל זוללת מפירות השלום כאילו אין מחר, כאילו הסכמי השלום לא נחתמו עם מצרים, אלא עם שווייץ ולוכסמבורג, החלו קברניטי צה"ל לעסוק בצמצום הצבא, פירוק יחידות השבתת טנקים ומכירתם למדינות שלישיות.
המערכה המתנהלת בימים אלו כבר גרמה לנו להבין כי צה"ל שהיה פעם גדול, חזק וחכם, הפך ברוח אחד ממנהיגינו לצבא קטן, ולא ממש חכם. ואנא זכרו, המערכה הנוכחית איננה מתנהלה מול הגדולים והחזקים שבאויבינו העכשוויים, והפוטנציאלים. בעוד אצלנו מקטינים את הצבא.
יאיר רביד (רביץ)צבא מצרים איננו שוקט על שמריו. מצרים מדינה ענייה המתקשה להאכיל את אזרחיה, בונה צבא מודרני, המצויד במיטב הנשק הקיים בשוק. מטנקים אמריקניים מסוג אברמס, ועד לטנק הסובייטי החדיש טי 90. לאחר ירידתה של לוב מהמפה, מי הצבא המאיים על מצרים, שבגינו בונה מצרים צבא כה חזק. ואילו אצלנו? חוסכים. אין רע בחיסכון, כאשר הוא נעשה במקומות הנכונים ובמידה הראויה.
אני נמצא ביום מחוץ למערכת המודיעינית, והכלים שבידי אינם מאפשרים לי לקבוע באם מאמצי האיסוף המופנים לכוון מצרים מספיקים, ועונים על הדרישות. אבל די לי בעובדה כי חיל המודיעין סגר את יחידת "חצב" היחידה שעסקה באיסוף מידע ממקורות גלויים כמו עיתונות, רדיו וטלוויזיה, על מנת להבין כי ראשי אמ"ן בדורות האחרונים, מעדיפים כנראה מידע המתקבל מאמצעי התקשורת הישראליים. בל נשכח, גם הם הרי בונים כיום את עתידם הפוליטי.
הכותב היה בעברו מפקד מרחב הצפון של יחידה 504 ראש השלוחה המבצעית של המוסד בביירות
