בציבור הישראלי קיימת נטייה חזקה לתפוס עמדה לגבי כל עניין גם מבלי שפרטיו ידועים אפילו בחלקם. כך גם בעניין הפסקת האש המסתמנת בצפון. מי שמאזין לשיח הציבורי שומע קולות רבים המביעים ביקורת עזה ואף כעס נוכח הכוונה לקיים הפסקת אש בת 60 יום בגבול הצפון. תושבי הצפון אף צפויים להפגין כנגד ההסכם המתגבש. תחושתם של רבים היא כי ימי 2006 חוזרים על עצמם וכי תוך זמן קצר יתייצב חיזבאללה שוב בגבולותינו. תחושה כי אנו מחמיצים הזדמנות היסטורית למגר אחת ולתמיד את הבעיה הכרונית השיעית על גבול הצפון.
אלו חששות מוצדקים המחייבים התייחסות רצינית ומקיפה ולא "יריות מהמותן" לפני שהתבהרו המצב בשטח, פרטי העסקה, ההשלכות וההזדמנויות הנובעות מהמצב החדש.
ראשית, עלינו לשאול, מה ההבדל בין עזה ללבנון? ובכן, בעזה הגדירו הדרג הפוליטי והצבאי מטרת מלחמה ברורה: חיסול חמאס כגוף שלטוני וצבאי. מטרה זו מחייבת כיבוש קרקעי של רצועת עזה כפי שאכן קורה בפועל. מאידך בצפון, לא ניתן לקבוע מטרה של השמדת ארגון חיזבאללה על-ידי צה״ל מבלי לכבוש את השטח ולשלוט בו. היות שמדובר בכיבוש כל שטח לבנון, מלכתחילה הוגדרה מטרת מלחמה שונה בצפון: החזרת התושבים בבטחה לבתיהם.
לכל מי שצופה בעימות ברור שישראל הכתה קשות בחיזבאללה ושבכוחה להכביד את ידה עוד על הארגון שהשתלט על לבנון. כעת ניצבות בפנינו כמה אפשרויות מרכזיות:
ראשית, רתימת הגורמים בלבנון והקהילה הבינלאומית לפירוק חיזבאללה כארגון צבאי. פירוק זה ייעשה בהתאם להחלטה 1559 או למצער, לפרק את תשתיותיו בדרום לבנון. בכל מקרה יש הכרח לשמר חופש פעולה ישראלי שימנע התעצמות מחודשת של חיזבאללה בעתיד. זהו תנאי יסוד בכל הסכם: ביטחוננו נשאר בידינו. כל מציאות בה לבנון אינה מצליחה למנוע התעצמות כזו, צריכה להיענות בפעילות צה״ל ופגיעה בניסיונות ההתעצמות. מציאות בה חיזבאללה יוכל להשתקם גם מעבר לליטני אינה קבילה עוד.
האסטרטגיה לרתימת גורמים בלבנון לפירוק חיזבאללה התבססה על שתי אלטרנטיבות בשיטת המקל ושיטת הגזר.
שיטת המקל, שאישית סברתי כי היא עדיפה על חלופותיה, היא לתקוף מלכתחילה את תשתיות מדינת לבנון, זאת תוך העברת מסר שמדינת ישראל אינה מבחינה בין לבנון לחיזבאללה. על המחיר הקשה שלבנון הייתה משלמת לעודד את שאר הפלגים לפעול לפירוק חיזבאללה במטרה שלא לשאת במחירים הקשים שתגבה מהם ישראל.
בניגוד לדעתם של רבים ואני בתוכם, העדיפה ממשלת ישראל את אסטרטגיית הגזר. כך המסר שהועבר לכל הפלגים בלבנון הוא שהמלחמה אינה מולם אלא רק מול חיזבאללה. שישראל תקיים מולם דיאלוג במטרה לפעול במשותף לפירוק חיזבאללה, כשישראל מצידה מספקת את החלשתו לרמה כזו ששאר הכוחות יוכלו להתמודד עימו. האם אסטרטגיית הגזר תוכיח את עצמה? רק ימים יגידו.
להמשיך ולדבוק באסטרטגיה שנבחרה
יתרון אחד כן נובע מאסטרטגיה זו: היא מעניקה מרחב לגיטימציה בינלאומי רחב יותר לפעולה צבאית ישראלית לאורך זמן. מאז תחילת הפעלתה של אסטרטגיה זו, מקיימת ישראל שיח מתמשך מול הפלגים השונים בלבנון. לכן שינוי אסטרטגיה פתאומי ותקיפת תשתיות שלא התבצעה מלכתחילה, לא ירשתו אותנו. יש להמשיך ולדבוק באסטרטגיה שנבחרה, לשמור על עקביות המשדרת נחישות בביצועה.
השיח על הפסקת אש מגלם בתוכו שיקולים שחלקם אינם נוגעים לפעילות צבאית גרידא. למשל, הצורך לשמר יחסים תקינים עם הממשל היוצא של ביידן ולמנוע החלטות קשות במועצת הביטחון כפי שקרה עם אובמה בשבוע האחרון לנשיאותו.
חשוב לזכור כי יש הכרח להעברת כובד המשקל ההתקפי אל החזית האיראנית תוך רתימת ממשל טראמפ לפעולה צבאית נגד משטר האייתוללות
האופן בו מנהלת ישראל את האירוע מתייחס לקביעת הסכם הפסקת אש זמנית עד לכניסת טראמפ לבית הלבן. הוא אינו קבוע ומותיר מרחב גמיש לצורך קבלת החלטות עתידית. בזמן זה, חובת ההוכחה תחול על לבנון ועל הקהילה הבינלאומית. אלה יידרשו לפרק במהלך 60 הימים המדוברים את תשתיות חיזבאללה בדרום לבנון. מדובר בתהליך משמעותי מאד לייצור התנאים להחזרת תושבינו לבתיהם ואף מהווה השפלה אדירה לחיזבאללה. השפלה זו אינה נדרשת בשל צורכי אגו בלבד, אלא בעיקר משום שהתרבות באזורנו מכירה בחוזקו של הצד שהפגין את ניצחונו ובהרתעה שהוא משדר.
שיקול נוסף הוא מיצוי הפעולה הקרקעית של צה״ל והעתקת כוחות בחזרה לזירה העזתית. יש לזכור כל העת כי עדיין מוחזקים שם חטופים וקיימת משימה לחסל את חמאס. לכן, יש היגיון אסטרטגי רב בייצוב חזית אחת לשם בניית מאמץ התקפי נרחב יותר לשם סיום אחת ולתמיד של הלוחמה בגזרה אחרת.
אמיר אביביצילום: יריב כץבהקשר זה חשוב לזכור כי יש הכרח להעברת כובד המשקל ההתקפי אל החזית האיראנית תוך רתימת ממשל טראמפ לפעולה צבאית נגד משטר האייתוללות. ההכרח נובע מהצורך העליון לחיסול פרויקט הגרעין ולהסרת האיום האיראני בכללותו. איום זה מהווה איום קיומי המחייב את קריסת הציר השיעי. במובן זה הפלה של חיזבאללה, גם היא עוברת בטהרן.
לסיכום, עלינו לעמוד על העיקרון שחסרונו יביא לכך שקורבננו היה לשווא: אנו חייבים לשמר את הבטחת ביטחוננו בידינו. עלינו ולייצר את התנאים בהם לעולם לא יוכל עוד חיזבאללה להשתקם ולאיים על יישובינו ועל אזרחינו.
תא"ל (במיל') אמיר אביבי הוא מייסד תנועת "הביטחוניסטים"
