קל להזדעזע מדבריו של יו"ר סיעת יהדות התורה, ח"כ יצחק פינדרוס, שאמר שהוא חולם לעיתים בלילה שבולדוזר עולה על בית המשפט העליון ומחריב אותו. D-9 ליתר דיוק. כמה מהר הגיבו, גינו, הסתייגו, הביעו שאט נפש, כעסו - מובילי דעת קהל, ח"כים מימין ומשמאל, ליברלים ושוחרי שלטון החוק. בקול, בציוץ ובפוסט - גינויים מקיר לקיר. גינו והמשיכו הלאה.
אין ספק שלחלום על הרס פיזי של בניין בית המשפט, או הרס סימבולי של רעיון עליונות החוק, זה רעיון מצמרר. שהרי אין דמוקרטיה בלי שוויון בפני החוק, אין דמוקרטיה שבה אין עליונות לחוק, ואין דמוקרטיה שבה בית המשפט אינו עצמאי ויכול לבקר באופן בלתי תלוי את פעולות השלטון והחלטותיו, או כזה שלא מהווה כתובת המגינה על זכויות האזרח וזכויות האדם.
כל זה ידוע, ואכן דבריו של ח"כ פינדרוס היו קשים. אבל הוא הוא רק עוד שחקן – ולא בכיר במיוחד - בעננה ההולכת ומשחירה את השמיים מעל מערכת המשפט בכלל ובית המשפט העליון בפרט. והעננה הזאת לא מבוססת רק על דברים בוטים, גם אם הם נאמרים בחדרים סגורים וגם אם נהגים באישון לילה בחלום. הסכנה האמיתית למעמדו, כוחו ועצמאותו של בית המשפט לא נמצאת דווקא בדברים הבוטים שהשמיע פינדרוס ושהקלטה מהם פורסמה בשבוע שעבר ב"וואלה".
ייתכן שהסכנה האמיתית היא העובדה שמערכת המשפט כבר חשה רדופה, מוחלשת ומפוחדת. אחרי שנים של התקפות, הסתה מאורגנת וממומנת, ייתכן שמנגנון ההרס כבר השתרש בתוכה, והאותות שלו עוברים מתחת לרדאר של כל שוחרי שלטון החוק. מי שנשם לרווחה כאשר קמה ממשלת "השינוי" וחבריה התמקמו במשרדים השונים, מי שחשב שהנה, הממלכתיות שבה, ולא יהיו עוד התקפות שלוחות רסן על מערכות אכיפת החוק, ייתכן ששמחתו לא הייתה במקומה.
למרבה הצער, חיות לא נפנפה את הפנייה בהסבר מנומק שלפיו מדובר בארגון זכויות האדם הגדול בישראל, שאינו מפלגתי, שמגן כבר 50 שנה על סט הערכים שהופכים אותנו למדינה דמוקרטית
קשה לשכוח את שרשרת המתקפות הישירות, הבוטות והכמעט אלימות של ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו על מערכת אכיפת החוק. קשה לשכוח את שר המשפטים לשעבר, ואחר כך השר לביטחון הפנים, אמיר אוחנה, ואת הניסיונות הבריוניים שלו לבוא חשבון עם מערכת המשפט והמשטרה. קשה להשתחרר מהחשש, הבעתה והאיומים של נבחרי ציבור שהפכו ויראליים בפוסטים ברשתות החברתיות, וקשה למחוק את ההתלהמות וההסתה שהשתלטו על האולפנים ונשמעות מעל דוכן הכנסת.
התוצאות לא נעלמו עם כינונה של ממשלת בנט-לפיד. היחס הזה חלחל עמוק לתוך המערכת ואת התוצאות אפשר למצוא כמעט בכל פינה. למשל, באירוע שהתקיים בשבוע שעבר לציון 50 שנה לאגודה לזכויות האזרח, ארגון זכויות האדם הגדול והוותיק בישראל, הייתה אמורה לנאום שופטת המחוזי בתל אביב מיכל אגמון-גונן, שהוזמנה לפתוח פאנל בנושא זכויות חברתיות. פעילי ימין החליטו לבצע להשתתפותה סיכול ממוקד, ופנו לנשיאת העליון אסתר חיות כדי למחות על ההופעה המתוכננת של שופטת באירוע של "השמאל הקיצוני", לדבריהם.
למרבה הצער, חיות לא נפנפה את הפנייה בהסבר מנומק שלפיו מדובר בארגון זכויות האדם הגדול בישראל, שאינו מפלגתי, שמגן כבר 50 שנה על סט הערכים שהופכים אותנו למדינה דמוקרטית. הנשיאה חיות דרשה מהשופטת אגמון-גונן לפנות ולקבל אישור מוועדת האתיקה של השופטים בנימוק הפרוצדורלי שהאגודה היא גוף שעותר לבתי משפט מנהליים, ולכן עלול להיווצר ניגוד עניינים מדומיין.
לא רק שהאגודה לזכויות האזרח היא הוותיקה והגדולה שבארגוני זכויות האדם בישראל. חלק משמעותי מנשיאיה ותומכיה היו שופטי בית המשפט העליון לשעבר, בהם חיים כהן, אהרן ברק ומאיר שמגר, אם נמנה רק כמה מהבולטים שבהם.
ענת סרגוסטישם ברדוגווכך נחשפנו אנחנו, הציבור, למערכת הלחצים האינטנסיבית שבפניה עומדת מערכת המשפט, ובעיקר נחשפנו לחששות ולחולשה של המערכת שניגפת פעם אחר פעם מפני בריוני ימין. לא מדובר בדיון אינטלקטואלי על אקטיביזם שיפוטי, מדובר באקט ברוטלי להשפיע על השופטים ולהפחידם.
אין זו הפעם הראשונה שוועדת האתיקה של השופטים נדרשת לסוגיית השתתפותם באירועים שעלולים להיתפס כשנויים במחלוקת, ולכן יש לראות את התמונה הגדולה, את התהליך, את הכיוון ואת מה שמשתקף מהחלטותיה של הנשיאה חיות. ולכן, לא די להזדעזע מדבריו הבוטים של ח"כ פינדרוס. כדאי להביט ולראות כיצד המערכת עצמה כבר פיתחה מנגנוני הגנה שעצם קיומם פוגע בעצמאותה של מערכת המשפט בפרט ושל מנגנוני אכיפת החוק בכלל.
- ענת סרגוסטי היא עיתונאית. לשעבר עורכת בכירה בחברת החדשות
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
