בעקבות הדיווח של העיתונאי מוחמד מג'אדלה באולפן שישי על פגישה סודית שקיים ראש המודיעין הפלסטיני עם חברי הרשימה המשותפת, הגיעה הידיעה שלפיה שב"כ העביר מסר לאבו מאזן לא להתערב בבחירות בישראל. מועמדים ברשימות הימין – ששכחו מה נעשה בשמם ממש לא מזמן - מיהרו לתבוע חקירת משטרה, אחרים התנפלו על הידיעה בתאווה כדי להתגולל עוד קצת בתקשורת המיינסטרים וברשתות החברתיות על חברי הרשימה המשותפת ועל אבו מאזן. מהר מאוד הסוגייה הפכה לכותרות ראשיות, ואף אחד לא ערער על הקביעה שזה לא בסדר שהרשות הפלסטינית תתערב בבחירות בישראל. למה בעצם?
ב-1 בנובמבר ילכו מיליוני אזרחי ישראל בעלי זכות בחירה - יהודים וערבים – להצביע בקלפיות. הצבעתם תקבע במידה מוחלטת את גורלם של 4.5 מיליון פלסטינים חסרי זכות הצבעה, שנתונים כבר יותר מ-50 שנה תחת משטר צבאי, מערכת אינסופית של צווים צבאיים ומינהליים, ובכלליות הם לא רק חסרי זכויות בסיסיות בכלל וזכויות פוליטיות בפרט - אין להם שום אפשרות ושום ערוץ שדרכו הם יכולים להשפיע ולו במעט על גורלם.
זה לא מטריד? האם לא מטרידה העובדה שאותם מיליוני פלסטינים לא יכולים להשפיע על גזילת הקרקעות שלהם? לא יכולים להשפיע על גזילת הזמן במחסומים המרובים? או אם ומתי יוכלו לצאת לעבודה? שהם לא יכולים להשפיע על תוואי גדר ההפרדה, ולא על יכולתם לעבד את אדמתם, האדמה שאותה עיבדו גם אבא, וסבא וסבא רבא שלהם?
לא מטריד שהם לא יכולים להשפיע על גורל ילדיהם, ולא לאפשר להם חיים נורמליים? לא מטריד מישהו שהם לא יכולים לעבור דירה, ולא להתחתן עם מי שהם אוהבים ורוצים, ולא לתכנן קריירה, או להחליט ללמוד בחו"ל, ואפילו לא יכולים לתכנן את הזמן שלהם? לאף אחד לא מדגדג שהם לא יכולים להחליט לבנות ולהרחיב את בית המשפחה, וחייבים לרשום את התינוקות שנולדים להם במרשם התושבים הישראלי?
לפלסטינים אין שום השפעה על חייהם, בדברים הגדולים, הלאומיים, הפוליטיים, ואפילו לא בדברים הקטנים, האינטימיים ביותר. ככה, כבר יותר מחצי מאה.
כך, מערכת בחירות אחרי מערכת בחירות, נקבע גורלם של מיליוני פלסטינים בידי מצביעים בישראל. נבחרי הציבור בארץ, והצבא, שלוח המדינה, מחליטים אם ומתי להפקיע אדמות וכמה, איפה ייבנו התנחלויות ובאיזה קצב, איפה יוצבו מחסומים ומי יאחר לעבודה, איפה תיבנה גדר ההפרדה, מי יושלך למעצר מינהלי ולכמה זמן. הם מחליטים מתי תיכנס יחידה צבאית לבתים באישון לילה ותפחיד את הילדים, כמה פלסטינים יורשו לצאת לעבודה בישראל ולפרנס את המשפחות שלהם, ומי יוכל להתחתן עם מי ולגור איפה.
אולי זה משום שהישראלי הממוצע - סליחה על ההכללה - כלל אינו מודע למצב הזה. הציבור הישראלי לא שומע על הפלסטינים אלא במקרים מעטים, בדרך כלל כאשר מי מהם מחליט לבצע פיגוע אלים. בימי "שיגרה" אין לציבור הישראלי אין שום מושג איך נראים חייה של פלסטינית ממוצעת שגרה, נגיד, ברמאללה, ועובדת בבית לחם (או להיפך). לציבור הישראלי אין מושג איך נראים חייו של חקלאי פלסטיני, שבבעלות משפחתו שדות חקלאיים, אבל שמדינת ישראל החליטה, בצעד חד-צדדי ובלי להתייעץ איתו, להפקיע, לגזול ולרמוס חלק מאדמותיו לצרכים כאלה ואחרים, או להציב גדר ושער, שמונעים ממנו מעבר חלק לעיבוד אדמתו. כי את התקשורת זה ממש לא מעניין, וגם לא את רוב נבחרי הציבור בישראל.
ענת סרגוסטישם ברדוגואז למה, בעצם, שהנציגים הלגיטימיים של אותם פלסטינים לא ינסו להשפיע על הבחירות בישראל? אם יש לפלסטינים יכולת - ולו מעטה ושולית - לנסות להשפיע על גורלם, למה שלא יעשו זאת? כי שב"כ הזהיר? כי ח"כים לשעתיד במפלגות ימין דורשים חקירת משטרה?
להיפך: עדיף שינסו, בכל דרך אפשרית, בכל מסלול ונתיב ומהלך - ככל שאינו אלים - להשפיע, להתערב, להפגין נוכחות, להעביר לציבור הישראלי בעל זכות ההצבעה את כובד האחריות. כי ההצבעה שלנו כאן, במדינה הדמוקרטית, עם עיתונות חופשית, עם זכויות פוליטיות ועם חופש ביטוי, תקבע את גורלם של מיליונים חסרי זכויות.
- ענת סרגוסטי היא עיתונאית. לשעבר עורכת בכירה בחברת החדשות
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
