(צילום: נויל האריס, משי בן עמי, טל אזולאי)
זה קורה באחרונה כמעט מדי יום, הכותרות מדווחות פעם אחר פעם על "אלימות בכבישים" - ונראה כי הנושא הפך להיות עניין כמעט יומיומי ואף שגרתי באופן מדאיג. "לפני כארבעה חודשים, בדרך לעבודה, הגיע מאחוריי רכב שחתך אותי - אז צפרתי לו", סיפרה היום (שלישי) נופר חתוכה בוועידת התחבורה של "ידיעות אחרונות" ו-ynet. "ברמזור אני רואה אותו יוצא מהרכב - מתחיל לבעוט לי בדלת שליד הנהג".
"הייתי בשוק", אמרה חתוכה, "זה הכול עניין של שניות ורגעים. חששתי שהוא ישלוף אותי מהאוטו - החלון היה פתוח". לדבריה, "לקחתי את הטלפון ואמרתי 'אני מצלמת אותך', כדי שישים לב שאני מצלמת וייבהל. אחרת זה המילה שלך נגד המילה שלו, הטלפון הוא כלי נשק לכל דבר. לא היה לי שום דבר אחר בשביל להגן על עצמי, ולא הצלחתי לסגור את החלון. הוא אמר לי 'תצלמי, אין בעיה'. זה לא הפחיד אותו, הוא סיים לבעוט ונכנס לאוטו שלו".
חתוכה ציינה כי מאז התקרית "אני משתדלת שלא להיכנס לעימותים בכביש - לא מהצד שלי ולא מהצד הנגדי. אתה לא יכול לדעת מה עובר לבן אדם בראש, מה הוא חושב ומה יהיו הרצונות שלו. זה יכול היה להיגמר הרבה יותר גרוע, יצאתי בנס. היו המון רכבים מאחוריי - אף אחד לא יצא מהרכב כי כולם ידעו לאן זה יכול להגיע".
ענבל נחשוני, שהותקפה אף היא בכביש לפני כארבע שנים, סיפרה כי "הבן אדם ניסה לרצוח אותי מהשנייה הראשונה - כל חטאי היה שנסעתי באוטו קטן בנתיב השמאלי". לדבריה, "הוא הוציא אותי בכוח מהאוטו אף שצרחתי וניסיתי להעיף אותו. הוא תלש אותי כאילו אני בובת סמרטוטים, הטיח אותי על האוטו והרביץ לי. קפצו עליו כל כך הרבה אנשים - אחרת הייתי מתה".
היא הוסיפה: "מדינת ישראל לא רואה אותי ממטר מאז - לא מערכת המשפט ולא הבריאות. הבן אדם שתקף אותי מעולם לא התנצל, והשופט הוציא אותו בלי רישום פלילי. איזה מסר זה נותן לאנשים ששומעים שהוא פשוט המשיך בחייו? איזה מסר זה נותן לי?". נחשוני סיפרה כי "היו לי חיים שלמים, נהניתי מכל רגע. מאז התקיפה הפכתי להיות בשולי החברה - עברתי למקום מבודד, אני לא יוצאת כמעט מהבית. אני בחרדות".
מאיר אוליאל, איש תקשורת בדרום, התייחס לתקיפה בחולון שבה נרצח יורי וולקוב במעבר חציה, ואמר כי "כואב להגיד את זה, אבל עד שלא מגיע פיצוץ - אין הד תקשורתי". לדבריו, "בחול המועד סוכות האחרון, אמרנו במשפחה שנעשה משהו באזור הדרום. בבאר שבע, בכניסה לעיר, רכב של בדואי החליט לשחק בכביש. אשתי יושבת לידי, ויש לי תינוקת מאחורה בת חצי שנה. צפרתי לו כדי שייסע בנתיב שלו".
אוליאל סיפר כי "הייתי בנתיב שמאלי ליד קו הפרדה, והוא דחק אותי לצד עד שהגעתי למצב שלא יכולתי לנסוע. במזל זה היה כביש ראשי וחתכתי כמה שיותר ימינה. אחרי המקרה של יורי וולקוב, את חושבת על כל דבר מיליון פעם. באותה סיטואציה את מדמיינת אדם שעומד לך מול העיניים, ומתחילה להיזכר במקרים שהיו בתקשורת. דבר ראשון את בורחת".
הוא הוסיף כי "המדינה צריכה להיות בשטח ולהגביר את הנוכחות. הרי ממה זה מגיע, מה שקורה בכביש? בן אדם מוציא חפץ מהתיק ואומר 'אין פה אף אחד, לא יתפסו אותי'. במקרה, בזכות הטלפונים, אנשים קצת נלחצים. הם יודעים שזה יגיע לרשתות החברתיות".
לדבריו, "צריך לדבר עם הדור הצעיר על איך לשלוט בידיים ובפה. כולנו צריכים לעבוד על זה ולחנך את הדור הבא. כשאתה מגיע לסיטואציה לא נעימה - אתה לא משתגע. לא צריך ללכת מכות כדי להראות שאתה סופרמן. תעבור את הקטע הזה, ותן למשפחה שלך ולך להמשיך לחיות ביחד".
