1 צפייה בגלריה
אילוסטרציה
אילוסטרציה
אילוסטרציה
(צילום: shutterstock)
אין מה לחשוש, אה? אפשר להעלות מחירים בחופשיות, כולם עושים את זה עכשיו בזמן שאנחנו עסוקים מדי בלהבין אם ומתי שולחים את הילדים עם או בלי בדיקה. מסל הקניות ועד חומרי בניין, מתרופות ועד דירות, מאסם ועד מקדונלד'ס - אם יש לכם מחיר, אדרבא, תעלו אותו; גלגלו אותו עלינו, הצרכנים. אנחנו לא נרים מחאה, לא ניזום חרם, כמעט שלא נפצה פה חסום במסכה. האנרגיות מאיתנו והלאה, לך תשיג כאלה כשאפילו משק האנרגיה מתרומם לתמחור חסר תקדים.
ועכשיו הדלק. כולנו מנויים במועדון הזה שאין דרך להתקבל אליו או לצאת ממנו מרגע שקניתם מכונית בנזין, ומדובר במועדון העממי היקר ביותר במדינה: מועדון ה-47 אחוז מס בלו על הדלק. נכנסתם למועדון? שבו במושב הנהג, תתניעו, תנו גז, אל תחשבו על ה-300 שקל שתצטרכו להשאיר, תוך יומיים-שלושה-ארבעה, בתחנת הדלק. על ה-30 אלף שקל שזה יעלה לכם השנה. על 150 אלף השקלים שזה יעלה לכם בטרם תמכרו את המכונית.
אל תחשבו על המועדון; המועדון כבר חשב עליכם. רשם אתכם. גובה מכם דמי חברות שבועיים. והשבוע עלה מחיר החברות לשיא של שבע שנים: ליטר בנזין אוקטן 95 יזנק הלילה ל-6.71 שקלים - רוצים נימוקים רשמיים? קבלו: מחירי הנפט עלו, שער השקל מול הדולר טיפס.
לממשלות ישראל תמיד היה נוח וזמין יותר למסות בפראות את חופש התנועה במקום להוליד מחדש את התחבורה הציבורית כאן. בשבילן אנחנו הדלק, וזה תמיד הכי זול
אבל רוצים את האמת? האמת היא שמחירי הדלק כאן מעולם לא ממש ירדו. לא דרמטית. ישראל תמיד הייתה אחת משיאניות העולם בענף, וכיום רק בהונג-קונג, הולנד, נורבגיה, פינלנד ודנמרק משלמים יותר מאיתנו. כי הסיבה האמיתית למחיר לא קשורה לשום התפתחות גלובלית; היא קשורה לחזירות הממשלתית הנצחית שמחזיקה בשבי את רובם המכריע של הישראלים המבקשים לממש את הזכות הדמוקרטית הבסיסית לחופש תנועה, וגובה מהם מיסוי אבסורדי על הדלק. למעשה, מחיר הנפט עצמו תופס רק כ-30 אחוז מהסכום שאנחנו משאירים בתחנת הדלק. כל השאר הם מיסוי ומע"מ ועוד תוספות, כי עצרו - כלומר תמשיכו לנסוע - זהו שוד.
ממשלות ישראל לדורותיהן לא שונות בעניין הזה מכל כנופיית שודדי דרכים ותיקה; צריכים לעבור כאן? תוציאו ארנק ושלשלו לידינו דמי חסות בשיעור שגם השוק האפור יתבייש לגבות: יותר מ-50 אחוז.
תגידו, טוב שכך. המדינה אמורה לעודד את אזרחיה לעבור לתחבורה ציבורית, לרכב חשמלי, להליכה ברגל (היי, רק בשבוע שעבר הם הכירו בהליכה ברגל כ"אמצעי תחבורה". אני חושד שזו הכנה למס כלשהו), אבל תגידו, מתי הרכבת מגיעה? כי זה לא שרכבת ישראל היא מופת של עמידה בזמנים ופריסה כלל-ארצית, או שהערים הגדולות כאן מפעילות מטרו שמסוגל לייתר את הרכב הפרטי, או שהפחתת המכס שהוצעה על מכוניות חשמליות עברה בחוק. היא לא.
רענן שקדרענן שקד
למעשה, כל ישראלי בוגר שנדרש להתניידות יהיה מוכרח, בשלב כלשהו, להצטייד במכונית פרטית. מדינת ישראל בונה על זה; שוק הרכב הישראלי הוא מוכוון-מיסוי, ואם בתחילת 2021 עלה שיעור מס הקנייה הממוצע על מכונית ל-69%, עכשיו מחיר הדלק מיישר איתו קו במרומים.
העובדה שאנחנו ממשיכים לשבור שיאים ברכישת מכוניות חדשות - כ-289 אלף כאלה עלו על כבישי ישראל השנה - לא אומרת שום דבר חדש; פשוט אין לנו ברירה. אין לנו אלטרנטיבה טובה מספיק, בעיקר כי לממשלות ישראל תמיד היה נוח וזמין יותר למסות בפראות את חופש התנועה במקום להוליד מחדש את התחבורה הציבורית כאן. בשבילנו זה תמיד דלק יקר; בשבילן אנחנו הדלק, וזה תמיד הכי זול.
  • רענן שקד הוא עיתונאי "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com