במסגרת הדיונים במשפט נתניהו השבוע אמר עד המדינה ארי הרו שחשש שהמשטרה ניסתה "לתפור לו תיק", ובעברית פשוטה – שהחוקרים יבדו ראיות שיפלילו אותו. האם החשש שלו היה מבוסס או שמא הוא רק רוכב על גל פופוליסטי של מתקפה על מערכת אכיפת החוק בישראל? זאת יוכרע, מתישהו, בבית המשפט המחוזי בירושלים. אבל מה לגבי השאלה העקרונית? האם משטרת ישראל אכן מסוגלת "לתפור" תיקים ולבדות ראיות? תיק פלילי שהסתיים לאחרונה באולם סמוך לזה שבו מתנהל משפטו של ראש הממשלה מאפשר הצצה אל אחורי הקלעים.
פרקליטות מחוז ירושלים הגישה כתב אישום נגד פרג' עבד א-רחמן, לשעבר חבר המועצה המקומית אבו גוש, וייחסה לו אחריות להצתה של בניין המועצה. עוד לפני הגשת האישום הצהירו שוטרים שמי שהצית בפועל מסר בחקירתו את שמו של עבד א-רחמן כמי ששלח אותו. השוטרים הפנו לתמלול השיחה המפלילה שבה הופיע שמו של עבד א-רחמן ועל בסיס הצהרה זו האריך בית המשפט את מעצרו שוב ושוב.
רק לאחר שהוגש האישום יכולנו בצוות ההגנה לעיין בחומר החקירה ולהאזין להקלטה של אותה שיחה, ולתדהמתנו התברר ששמו של עבד א-רחמן כלל לא הוזכר בה. משטרת ישראל פשוט הוסיפה את שמו לתמליל ועל סמך זה ביקשה להרשיע אותו.
כשהצגנו זאת לשופט שממנו ביקשה הפרקליטות לעצור את עבד א-רחמן עד תום ההליכים, הוא סבר שמדובר בבדיה פנטסטית הלקוחה מסרט זול. רק לאחר שהאזין בעצמו להקלטה, והבין שהייתה התערבות בתמלול, שינה את דעתו והורה לשחרר את עבד א-רחמן (אם כי בחר להימנע מלמתוח ביקורת על המשטרה). כמה חודשים אחר כך הוא זוכה באופן מוחלט. איך אפשר להגדיר את ההתנהלות אם לא כ"תפירת תיק" והעמדה לדין על ידי שתילת ראיה?
דבר דומה קרה בשנה האחרונה גם בעניינו של חוסיין עותמאן, שהואשם ברצח מחמוד ג'אבר בנובמבר 2017 באבו גוש. בשלבים הראשונים אחרי מעצרו הציגו נציגי המשטרה לבית המשפט הודעה שרשם שוטר מפיו של עד מרכזי, ושלכאורה הפלילה את עותמאן. רק מאוחר יותר, כשקיבלנו בצוות ההגנה את ההקלטה המלאה, גילינו שהשוטר שכח לציין שבאותה חקירה ממש מסר אותו עד כמה גרסאות סותרות, ובין השאר חזר בו מדבריו נגד עותמאן. בסוף ההליך זיכה המחוזי בירושלים את עותמאן. תלונה שהגשנו למח"ש נסגרה בלי שנבדקה.
בעשרות השנים שבהן אני מופיע בבתי משפט נתקלתי בתיקים דומים המלמדים ששוטרי משטרת ישראל לא חוששים להתנהל כך. הם פועלים תחת ביטחון - מוצדק לחלוטין - שלא יתנו על כך את הדין. את הסיבה לביטחון הזה מצאנו בדו"ח החמור שהגיש החודש מבקר המדינה בעניינה של המחלקה לחקירות שוטרים. הוא ציין שבחלק הארי של המקרים סוגרת מח"ש תלונות של אזרחים ללא בדיקה של הטענות. גם במקרים שבהם היא חוקרת, הרושם הוא שהיא עושה הכול כדי לסגור את התיקים בלי לברר את האשמה.
עו"ד אריאל עטריבצד השני של הבעיה נמצאים בתי המשפט, שמאתרגים שוטרים-עדים גם כשמתברר שביצעו מעשים חמורים. החשש של שופטים ממתיחת ביקורת על המשטרה נובע מהתפיסה השגויה שלפיה הם והשוטרים מצויים, תמיד, באותו צד של החוק. הם לא מבינים שלעיתים בצד אחד נמצאים שוטרים עבריינים, ובצד האחר אזרחים חפים מפשע.
בימים שבהם שר המשפטים יריב לוין מצהיר על כוונה לתקן ליקויים היסטוריים במערכת אכיפת החוק, כדאי שיתחיל לחפש מתחת לפנס. עקירת תופעה זו לא נדרשת כדי להציל את בנימין נתניהו ממשפטו אלא על מנת להציל את אזרחי המדינה משוטרים שמרגישים בטוחים מספיק בידיעה שאיש לא יעמיד אותם לדין.
- אריאל עטרי הוא עו"ד פלילי
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
תגובת הפרקליטות להתייחסות לזיכוי עותמאן: "בניגוד לנטען, מדובר בתיק המתה שבו הורשעו שני נאשמים ושניים זוכו, בהם עותמאן. באשר לעד המרכזי בתיק - מדובר בגרסה מתפתחת שלו ולא בכמה גרסאות סותרות. הוא לא חזר בו בשום שלב מדבריו נגד עותמאן ובית המשפט אימץ בהכרעת הדין את גרסתו האחרונה, שהוצגה גם לשופט המעצרים. התלונה שהוגשה למח"ש בעניינו של עותמאן נבדקה ונמצא כי הטענות העולות בה אינן מצויות בסמכות המחלקה ולכן הוחלט להעביר את בחינת התיק למחלקת משמעת במשטרה".
