הודעתם של שר האוצר אביגדור ליברמן ושרת התחבורה מרב מיכאלי על קידום חופשת לידה לאבות בתשלום מלא (בכפוף לאישור התקציב), היא אירוע מרגש אף שאנחנו רחוקים עדיין שנות אור ממציאות של שוויון בנטל. הדרך ליעד - זה שייתן לנשים הזדמנות שווה באמת, שיאפשר לנו לבחור, להרגיש שוות בבית וגם בעבודה – היא ארוכה, מפרכת ורוויית מכשולים, אבל חופשת לידה לגברים בתשלום היא אבן דרך משמעותית שלכל הפחות נותנת אופק. הצהרת כוונות כמוכנות חברתית לשינוי. שינויים לא קורים בן לילה. שנים של עבודה הביאו אותנו למקום שבו אנחנו נמצאים היום, ושנים של עבודה עוד לפנינו. אבל זו התחלה של משהו שצריך לברך עליו.
המאבק לשוויון מגדרי נפגש לפני שנתיים עם ההשלכות של משבר הקורונה ולקח אותנו כמה שנים אחורה. החודשים הארוכים שבהם הייתה מדינת ישראל מסוגרת בבתים ומסגרות החינוך עברו לפעול בשלט רחוק, אילצה משפחות רבות לבחור הורה אחד שיישאר בבית עם הילדים, והבחירה הטבעית הייתה בהורה שמרוויח פחות כסף - כשברוב המוחץ של המקרים מדובר בנשים.
על פי הנתונים שפרסמנו אז, שיעור הנשים שהפסיקו לעבוד בתקופת הסגרים כדי לטפל בילדים היה 11%, לעומת 2% בלבד מהגברים. בקרב הורים לילדים עד גיל 14 שעבדו לפני משבר הקורונה נמצא כי 17% מהאמהות – אחת מכל שש – הפסיקו לעבוד עקב פיטורים או הוצאה לחל"ת, כשהנתון המקביל בקרב אבות עמד על 9% בלבד.
לא מדובר בתופעות לוואי של משבר הקורונה, אלא בפערים שהיו קיימים קודם והתעצמו במהלכו. הפרשי השכר היו ועודם גדולים ומשמעותיים בין גברים לנשים, כמו גם הפערים המגדריים בנוכחותם בתפקידים בכירים במשק. לשם ההשוואה - על פי מדד אי השוויון המגדרי שפורסם לפני כמה חודשים, השכר החודשי הממוצע של אישה עומד על 8,954 לעומת 13,095 אצל גבר, ומספר המנכ"ליות במשק עומד על 9,300 לעומת 40,900 גברים.
הצהרותיהם של השרים ליברמן ומיכאלי
(צילום: בראל אפרים)
איך לא? חלוקת התפקידים בבית – הלידה, הטיפול בילדים - הוא אחד מהיתדות העמוקים ביותר שמחזיקים את הפערים המגדריים בשוק התעסוקה הישראלי. שנות ה-40-30, אותו עשור שמתאפיין כמקפצת קריירה, שנים משמעותיות לצבירת ניסיון ולקידום תעסוקתי, הן גם השנים שבהן אנחנו מקימים משפחות ומביאים ילדים לעולם. וכשעיקר הנטל בבית "נופל" על הנשים, הפערים מתרחבים: שכרן של אמהות לאחר לידת הילד הראשון צונח בכ-30%, בעיקר בשל צמצום היקף המשרה, אך גם עשור לאחר מכן היא נמוכה בכ-28% ביחס לאבות.
הדר גיל-עדצילום: קובי קואנקסיותר מהכול מדובר בעניין חברתי, וכנראה שבדיוק בגלל זה צריך להסתכל על ההצהרה על חופשת לידה לגברים כבשורה של ממש. כיום עומדת תקופת ההורות והלידה לנשים בישראל על 15 שבועות בתשלום מלא והיא ניתנת לאם. על פי החוק הקיים יכול האב להחליף אותה בשבעה מתוך 15 השבועות, אך זה לא קורה בפועל, ורק כ-1% מסך הגברים מממשים אפשרות זו.
המתווה החדש לא שוויוני, אפילו רחוק מכך, אבל הוא עוד צעד בדרך לשוויון. הוא לא רק יסייע לנשים לחזור מהר יותר לשוק העבודה: ההחלטה לאפשר את חופשת הלידה לאבות בנוסף, לא במקום, ובתשלום מלא, תסייע לגברים רבים לבסס את ההורות שלהם, לחזק את הקשר עם הילד, לעצב את המקום שלהם בבית באופן שוויוני יותר. זו התחלה של משהו טוב.
- הדר גיל-עד היא כתבת הרווחה של ynet ו"ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
