עשרות אלפי מפגינים התפרסו אמש (שבת) בעשרות מוקדים ברחבי הארץ בקריאה לחתימה על עסקה להחזרת החטופים ולקביעת מועד לבחירות. המוקד המרכזי היה, כמדי שבוע, בתל אביב, אך היו מפגינים גם בירושלים, חיפה, הרצליה, נקודות נוספות ומול ביתו של רה"מ בקיסריה.
דני אלגרט, אחיו של איציק אלגרט החטוף בעזה, אמר בנאום בקפלן: "7 באוקטובר לא היה הפתעה. 7 באוקטובר היה תוצאה של ממשלה מושחתת, מופקרת וחלשה. תוצאה של ראש ממשלה שבנה את החמאס במשך שנים. אם לא מחזירים את החטופים חיים, זה יהיה הסוף של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. הסימנים שאתה מנסה להעביר לבייס שלך אינם סימני חיים, אלא פרפורי גסיסה".
"אתה תישאר עם מורשת ההפקרה, עם המשדר של מירי רגב, עם הניסיונות ההזויים לשכתב את ההיסטוריה. אני קורא מכאן להכריז על ה-7 באוקטובר יום אבל לאומי, לקיים יום של סליחות. מי שהביא עלינו את האסון הזה יכול לעשות רק דבר אחד - לחתום על העסקה, ולהחזיר את כל מי שהוא הפקיר, עכשיו".
בירושלים הפגינו מאות אנשים, כאשר המיקום שנבחר הפעם היה בכיכר דניה שבבית הכרם. בסיום ההפגנה יצאו המוחים בצעדה לכיוון הר הרצל. אופיר מצגר, נכדתו של יורם מצגר שנרצח בשבי, אמרה: "ביום חמישי קברנו את סבא שלי ואף על פי כן, לא חשנו עדיין הקלה, או השלמה, ובטח שלא סגירת מעגל, מכיוון שיש עוד 109 חטופים וביניהם חטופים חיים שחובתנו להציל. סבא נחטף בחיים וחזר בארון".
"הוא הופקר שוב ושוב על ידי המדינה שלו ונרצח על ידי בני עוולה. את סבא שלי יכלו להחזיר בחיים. הוא היה אזרח למופת, מלח הארץ, לחם ב67' בגבעת התחמושת ובכותל המערבי וב73' בסואץ. ותרם בלי סוף למדינה גם כאזרח. כשנחטף מביתו, בן 80, החליטו מקבלי ההחלטות להתייחס אליו כאל מספר שעליו מתמקחים ולא כאל אזרח ישראלי".
בהמשך פנתה לאזרחים שבוחרים לא להפגין: "אני רוצה לדבר לחלק בעם שלא נוכח בהפגנות למען החטופים, שגם אחרי 10 חודשים של מלחמה ושבי לא מקדיש שעה בשבוע לזעוק עבורם. מה זה שגורם לכם לשבת בבית? זה לא מאבק של ימין או שמאל! אלא על חיים! וייאוש זה גם לא תירוץ. עם ייאוש לא מייצרים עתיד טוב יותר, עם ייאוש לא מצילים חיים. האדישות היא החולה הכי רעה של עם ישראל בסוגייה הזו - איך בנאדם שחי במציאות הישראלית יכול להיות אדיש לאירוע שמחר יכול לקרות לו גם? בהפקרה שלהם שם אנחנו מקלפים מעצמנו כל ערך ישראלי ויהודי שעוד נותר במדינה הזו, מפדיון שבויים, ערבות הדדית, אחדות אותנטית, ואהבת לרעך כמוך, שותפות גורל ורבים רבים נוספים. תצאו מהבית, תמשיכו את קולכם תוכיחו שיש משהו מאחורי הסיסמאות".
בסיום דבריה השמיעה קטע: "תחילה הם הפקירו את בטחון תושבי עוטף עזה - ולא השמעתי את קולי, מפני שלא גרתי בעוטף עזה; ואז הם הפקירו את תושבי הצפון - ולא השמעתי את קולי, מפני שלא הייתי תושב הצפון; ואז הם הפקירו את החטופים ומשפחותיהם - ולא השמעתי את קולי, מפני שלא הייתי חטוף, ולא היה לי בן משפחה חטוף; ואז הם הפקירו אותי - וכבר לא נותר אדם, לדבר בעדי".
בהפגנה בקיסריה לקחו חלק מאות מוחים שבשלב מסוים הבעירו אש ליד ביתו של רה"מ. המפגינים קראו: "לפני שעות ספורות שוב הותרו לפרסום שלושה שמות חיילים, ששילמו בחייהם בגלל מלחמת שלום הקואליציה של האשם. הוא מפקיר את חיינו, ואנחנו נמשיך להגיע הכי קרוב לביתו עד שהוא ילך".
בשער בגין, בסיום העצרת בכיכר החטופים, הגיעו בני משפחות לשאת דברים. עינב צנגאוקר, אימו של החטוף מתן, אמרה: "מתן שלי, אני מאזינה שוב ושוב להקלטות שלך כדי לא לשכוח את הקול שלך. כמעט 11 חודשים שאני לא יכולה לחבק אותך. אומרים עליי שאני אמא לביאה, ואם זה נכון אז אתה האריה שלי, הכוח שלי, התקווה שלי. אמנם נראה שראש הממשלה ויתר עליכם, העדיף לבחור בחיים הפוליטיים שלו על פני החיים שלכם. אבל אמא לא יכולה לוותר על הילד שלה, וכמוני יש עוד 108 משפחות שנלחמות על כל אחד ואחת מהחטופים והחטופות. אנחנו נילחם עליכם עד שתחזרו, נחזיר אתכם הביתה, נחבק כל כך חזק ונאכיל אתכם גם כשתגידו שאתם לא רעבים".
יפעת קלדרון, בת דודתו של החטוף עופר, אמרה: "שלוש מאות עשרים ושניים ימי מלחמה וסבל. מאה ועשרים חברי וחברות כנסת שרק מיעוט ביניהם מחויב להצלת החטופים. שישים וארבעה חברים וחברות בקואליציה שמתעסקים בהרבה דברים מלבד במה שדחוף באמת. כולם, ממש כולם, מאפשרים לאובדן החיים ולהפקרה הפושעת של החטופים להימשך".
"הם לא צועקים את זעקתם של אלה שקולם נלקח מהם. הם לא קמים וקוראים לנתניהו לסיים את המלחמה ולהוציא אל הפועל עסקה שתציל חיים. כל אחד ואחת שנמצאים בעמדת כוח בפוליטיקה ולא משתמשים בכוחם כדי להחליש את נתניהו ולהפקיע ממנו את תהליך קבלת ההחלטות בכל מה שנוגע לעסקה- דמם של החטופים גם על ידיהם. הימים הקרובים הם המבחן לכל החברה הישראלית - האם חיי האזרחים, חיינו, חשובים מאדמה ונקמה. חשובים מפוליטיקה".
פורסם לראשונה: 22:37, 24.08.24