הרצח של רבאב אבו סיאם בתחילת השבוע הציף לתודעה את הקשיים של הנשים שהחליטו לעזוב את בן זוגן. בלא מעט מהמקרים ההחלטה להתגרש לוותה במסכת התעללויות קשה מצד בן הזוג או משפחתו, ותחושות הפחד והאימה מלוות אותן גם אחרי שעשו את הצעד ועזבו את הבית עם הילדים. אבל כמו במקרה של אבו סיאם, שהייתה מאוימת כבר תקופה על ידי הגרוש שלה, נשים רבות בחברה הערבית מרגישות חוסר הגנה והיעדר ביטחון אישי, במיוחד לאחר שהתגרשו.
ה' גרה ביישוב במשולש ובמשך תקופה ארוכה סבלה ממסכת התעללויות קשה מבן זוגה. "הוא היה אדם אלים, מפחיד, בריון, שלא כיבד לא אותי ולא את שני ילדיי. הוא התעלל בי, עשה ממני שפחה שלו, פשוטו כמשמעו".
השליטה של בן הזוג בחייה של ה' הייתה גדולה ורחבה, והיא פחדה ולא סיפרה לרשויות על מצבה. "הוא ידע הכול ושלט על כל הנושא הכספי, גם אם הייתי הולכת לקנות ארטיק. זה היה נורא במיוחד בתקופות שלא עבדתי".
הוריה של ה' ידעו על מה שקורה בתוך הבית, אך התנגדו נחרצות לגירושים. "הם חשבו שאני לא דוברת אמת, שאני מגזימה. הם בעצם נתנו לגיטימציה למעשים שלו כי גם אבא שלי היה מרביץ לנו ולאמא שלי".
"אז נשארתי איתו כמה שנים טובות כאישה מוכה", הוסיפה בכאב. "אבל כשחווים כל כך הרבה סוגי אלימות מצד אדם שאמור להגן עליי ועל הילדים שלו זה שורט אותך".
הסיפור של ה' קיבל תפנית חיובית לאחר שבן הזוג נעצר מספר פעמים על גניבות ואירועי אלימות. משם, הדרך לגירושין הייתה קצרה יחסית. ה' עירבה את הרווחה, ולחצה על הוריה שיסייעו לה עם ההליך. "להיות אישה גרושה בחברה שלנו זה לא קל, אבל אותי זה לא עניין, העיקר היה לצאת ממערכת יחסים זוועתית".
למרות הגירושין, והעובדה ששתי המשפחות יודעות היטב מה קרה בתוך הבית, ה' עדיין לא רגועה וחוששת מפני הגרוש. "אולי גם יומי יגיע? הוא יכול לשלוח מישהו שיהרוג אותי, למרות שוויתרתי לו על הכול. היו מספר חודשים שהוא לא רצה לשלם מזונות וכשהתקשרתי אליו הוא אמר לי 'דיר באלק, תיזהרי ממני', ומאז הוא לא משלם ואני לא רוצה שום קשר עם האדם הזה".
את המשטרה היא לא עירבה בחששות או באיומים עליה, ואת הביקורת היא בעיקר מפנה לבני המשפחות. "אם יקרה לי משהו זה באחריות של כל האנשים שידעו והעלימו עין. אין לי על מי לסמוך, ולכן גם פיתחתי אדישות למצב, מה אני יכולה לעשות?".
"הוא התכוון להרוס לי את החיים – והצליח"
ע' נישאה בגיל 19 לאיש דת אדוק באמצעות שידוך. "בהתחלה הוא היה בסדר, עד שהתחלתי לחוש שינויים רבים בהתנהגות שלו. הוא התחיל לבגוד בי עם עובדת בעסק המשפחתי, ומבחינה פיזית הוא כל הזמן היה תשוש ומוזר".
ככל שהזמן עבר גילתה ע' שבן זוגה מנהל רומנים עם נשים אחרות ומשתמש בסמים קשים. "לפעמים הוא היה נעדר מהבית ליומיים בלי להודיע, עד שהבנתי שיש לו עוד נשים בחייו. באותה תקופה בדיוק הייתי בחופשת לידה, וזה הכניס אותי לדיכאון עמוק".
"יום אחד הוא הציע שנטוס יחד לחו"ל והסכמתי", סיפרה. "אחרי שהגענו הוא שאל את המדריך איפה אפשר למצוא סמים, וכנראה השיג. כל הטיול הייתי לבד עם שלושת הילדים הקטנים, בזמן שהוא היה מסטול. התקשרתי להורים לשי ואמרתי להם שאני לא יכולה להמשיך ככה יותר, ושאני עוברת אליהם".
ההורים של ע' שכנעו את בן זוגה לעבור גמילה, ואחרי תחנונים רבים הוא הסכים. בינתיים ע' חזרה הביתה כדי לטפל בו. "הוא נגמל ובהתחלה החיים חזרו לשגרה, עד שהוא שוב חזר להשתמש. בוקר אחד ראיתי שהוא ישן בסלון והסמים מפוזרים בכל מקום. ניקיתי את הכול לפני שהילדים יראו את זה, ודאגתי לעדכן את ההורים שלו. הוא הגיב לזה באלימות נוראית והרביץ לי רצח בגלל שסיפרתי להורים שלו. אחרי שזה קרה, שוב עזבתי את הבית ועברתי לגור אצל ההורים".
זה לא החזיק מעמד הרבה זמן. כשבן זוגה לקח מנת יתר ואיבד את ההכרה במשך 18 ימים, ע' חזרה כדי לטפל בו. אבל המצב הידרדר שוב במהרה. "לילה אחד הוא לקח אותי למקום חשוך כדי שאעזור לו לקנות סמים. אמרתי לו שזה מפחיד, אז הוא איים עליי שאין לו שום בעיה לרצוח אותי אם לא אשתוק. השתתקתי, ולצערי זה קרה שוב ושוב".
"בשלב מסוים הוא התחיל לדבר על כלי נשק, וזה מאוד הדאיג והפחיד אותי. היום אני מבינה שהוא היה בהזיות, אבל בגלל שדאגתי אז ביררתי עם המשפחה שלו ובאותו היום קיבלתי מכות רצח רק בגלל שהעזתי לדבר איתם. הוא ניסה לרצוח אותי, הייתי חסרת אונים ומשותקת. רציתי לבקש עזרה, אבל לא הייתי מסוגלת. הילדים שלי ראו את הכול, וזה כאב לי".
אחרי המקרה הזה ע' התלוננה על בן הזוג ועזבה את הבית עם ילדיה. מאז היא חיה בחרדות שיום יבוא והיא תשלם על כך בחייה. "כשאני נכנסת לרכב ומסיעה את הילדים אני תמיד מדמיינת סיטואציה כמו זו ששומעים בחדשות – כשיורים על אישה גרושה ורוצחים אותה בדם קר. זה מפחיד, כי ברור שזה עלול לקרות גם לי".
5 צפייה בגלריה
"כשאני נכנסת לרכב עם הילדים מדמיינת סיטואציה מהחדשות, שיורים על אישה"
(באדיבות המשטרה)
כבר שנה שע' גרושה וגרה לבדה עם הילדים. היא מנסה להשתקם מהזוועות שעברה ומקבלת סיוע כלכלי מגורמי הרווחה, אבל בכל הקשור לחששות ולאיומים היא סומכת בעיקר על עצמה. "אני לא סומכת על אף אחד. יגיע שוטר ערבי, למשל, ומה יבקש ממני? לכי למקלט? אז מה עשינו? אני צריכה להסתתר? יש לי ילדים קטנים, למה צריך להרוס לכולנו את החיים בשבילו?".
"אני מתמודדת עם הכל לבד, חיה לבד לגמרי, מנסה להשתקם לבד, אבל המבטים כאן הורגים אותי", אמרה בכאב. "זה לא אומר שאני לא יכולה למות בכל רגע, אבל הוא התכוון להרוס לי את החיים ומצליח – גם כשאני בחיים".
"שהות במקלט או הרחקה - פתרונות זמניים גרידא"
לפי ד"ר מנאל שלבי, מייסדת ומנכ"לית פורום אנשי ונשות המקצוע למאבק בפשעי רצח נשים, "רצח נשים גרושות ונשים שהחליטו להיפרד מגברים אלימים זו תופעה בולטת בחברה הערבית. מהניסיון שלנו בסיוע לנשים שנמצאות במעגל האלימות, 75% מהן נרצחות ברגע שמחליטות להיפרד מהגבר האלים. זוהי תופעה מדאיגה ביותר ואנחנו מנסות להסביר איך לזהות את הנורות האדומות שעלולת להוביל לרצח, ואיך אפשר להיפרד באופן בטוח מבני זוג אלימים.
"חשוב לשתף עובדת סוציאלית, לשתף משפחה או מישהי קרובה, כדי לדעת איך לצאת מהבית ואיפה לשהות בבטחה אחרי הפרידה ולקבל את הטיפול והליווי המתאים", הסבירה שלבי. "ישנה תחושה של אוזלת יד, חוסר אונים וגם פחד בקרב הרבה מאנשי ונשות המקצוע שעובדים בתוך החברה עצמה ולפעמים מסכנים את חייהם. היעדר תחושת הביטחון האישי גם בקרב אנשי המקצוע הוא נדבך נוסף בחסמים הקיימים להגשת הסיוע הנדרש".
עורכת הדין אלחאן נחאס-דאוד מהארגון הפמיניסטי "כיאן" הוסיפה כי "הגנה על נשים היא באחריות מוסדות המדינה. שהותן של נשים במקלט או הוצאתן ממקום מגוריהן הם פתרונות זמניים גרידא. יתרה מכך, נשים מאוימות לא אמורות להיות מורחקות מסביבתן הטבעית, מילדיהן ומשפחתן, מכיוון שהזכות לחיים נורמליים הינה זכות בסיסית, והחריג הוא ההגבלה דרך הרחקתן. במקרים שידוע למשטרה על נשים מאוימות, היא צריכה לעשות כל מאמץ אפשרי להגן עליהן ולנקוט בהליכים נגד הגורמים המאיימים".
נחאס-דאוד ציינה כי מנתונים שהתקבלו על-ידי המשטרה, כ-60% מהנשים הערביות שנרצחו בשנת 2020 היו מוכרות למשטרה והגישו תלונה עוד לפני הרצח. "זוהי עוד אינדקציה שעל המשטרה להתאמץ ולשנות את דרכי עבודתה כדי להגן על נשים", אמרה.
פידא נערה טבעוני, ממייסדות קואליציית נשים נגד נשק ומנהלת שתיל בצפון (הקרן החדשה לישראל), אמרה כי שיעור פענוח מקרי הרצח בחברה הערבית עומד רק על 23% לעומת 70% בחברה היהודית, ותחושת ההפקרות משפיעה על כולם. "במקרה של רישא סיתאווי ממרר, שהייתה גרושה והתגוררה עם שלושת ילדיה, הובא שכיר חרב שאפילו לא הכיר אותה. "בחברה הערבית לא חסרים שוטרים, אלא חוקרים. הבעיה היא בפענוח מקרי רצח והכנסת פושעים ורוצחים לכלא. אך הפתרון נמצא בידי המדינה והחברה הערבית יחד: "הדרך היא מאבק באפליה ובמדיניות של הפקר אזרחים ואזרחיות שהפכו לשקופים בעיני המדינה לצד אחריות חברתית וחיזוק הזהות הקולקטיבית ועבודה חינוכית יכולים להביא למיגור התופעה", אמרה.
במקרה שאישה בסביבתכם נמצאת במערכת יחסים אלימה, הפנו אותה או התקשרו בעצמכם לקו החירום של משרד הרווחה בטלפון 118 או 077-9208560. המוקד מאויש במשך 24 שעות ביממה ומעניק שירות גם בערבית.
في حال وان كانت في مناطقكم امرأة تواجه عنف، اطلبوا منها التوجه او ان تتصلوا بأنفسكم لخدمة الطوارئ 118 او على رقم
077-9208560 التب تعمل على مدار 24 ساعة وتقدم خدمات ايضا باللغة العربية.
