פסח, 1944. בביתן 18 בברגן-בלזן התאספה קבוצת יהודים מודאגים. על הפרק: דילמה עוכרת שלווה - כיצד ליישם את ההימנעות מאכילת חמץ בפסח. במצב ששרר במחנה, לא זו בלבד שלא התאפשר להשיג מזון כשר לפסח, אלא שניסיון להימנע מחמץ הוא סכנת נפשות. בראש האסיפה עמד הרב יששכר (ברנרד) דוידס. לפי ההלכה, הוא הסביר - חובה לאכול חמץ בנסיבות הקיימות. כדי להקל על התחושה הנוראית, חיבר תפילה מצמררת, שבה מתנצל האסיר בפני בוראו על שהוא נאלץ לעבור על האיסור ולאכול חמץ בפסח. כתב היד של התפילה השתמר עד היום, ונמצא במוזיאון בית לוחמי הגטאות.
"אבינו שבשמים", נכתב, "הנה גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך ולחוג את חג הפסח באכילת מצה ובשמירת איסור חמץ. אך על זאת דאב ליבנו, שהשעבוד מעכב אותנו ואנחנו נמצאים בסכנת נפשות. הננו מוכנים ומזומנים לקיים מצוותך: 'וחי בהם ולא שימות בהם' ולהיזהר מאזהרתך: 'הישמר לך ושמור נפשך מאוד'. על כן תפילתנו לך, שתחיינו ותקיימנו ותגאלנו במהרה, לשמור חוקיך ולעשות רצונך ולעבדך בלבב שלם, אמן".
גם הרב ישראל מאיר לאו - הוא "לולק" בן השבע מבוכנוולד - סיפר לי שכמה שבועות לפני פסח, אחיו נפתלי ז"ל תחב לידו תפוח אדמה בכל יום. "תשמור עליהם, שנוכל להימנע מחמץ", אמר. ההימנעות מחמץ בפסח הייתה בכל הדורות אחד הסמלים החשובים במסורת.
ארבע שנים בלבד לאחר האספה בביתן 18, עלה בידי העם היהודי להקים מדינה, אבל דילמת החמץ לבשה צורה הפוכה בתכלית. מאז קום המדינה נע העם בין שגשוג וצמיחה במישור המדיני, לבין קיטוב ושסעים ברובד החברתי. אחד הנושאים העונתיים שסביבם מתגלעים הוויכוחים, הוא נושא החמץ בפרהסיה.
חוק החמץ שעבר בשבוע שעבר הוא מיותר כמעט מכל בחינה. בוודאי בהתייחס לעיתוי שבו נחקק - בעיצומו של משבר חברתי, וגם באופן שבו נחקק - המאפשר לרבים לראות בו צעד של כפייה. לא כך יקודם הצביון היהודי. ככה לא בונים חומה, במיוחד כשהיא יוצרת אפקט הפוך. לאיש אין מונופול על המסורת - היא שייכת לכולנו.
אריה ארליךאבל לא פחות מכך, מזעזעת המחשבה לעשות "דווקא" ולערוך "מסיבות חמץ" שכל מטרתן לנקר עיניים. אין כאן בקשה לכבד את שומרי המצוות. זו הצעה מלב אל לב - לכבד את המסורת ששייכת לכולנו במידה שווה, זו שאבותינו מסרו עליה את נפשם. יש דברים שעליהם גם בני זוג שנישואיהם עלו על שרטון יודעים לכבד: הילדים, למשל. היהדות היא הילד של כולנו. אם איננו מסוגלים לכבד האחד את זולתו - הבה נכבד לפחות את מקור היניקה שלנו.
ברוח התפילה מברגן-בלזן, הנה תפילה נרגשת: אבינו שבשמיים, עשה שנדע להפנים את מהותו של חג הפסח, שבו ארבעת הבנים מסבים יחד סביב שולחן אחד, מתעלים מעל למחלוקות ומתחברים בצוותא למסר של המצה המאחדת. עזור לנו לעמוד במשימה הלאומית של להיות עם אחד, ונזכה לחג פסח שמח. וגם כשר. אמן.
- אריה ארליך הוא עורך המגזין בעיתון “משפחה”
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
