"אני ביום ארוך מתמשך מאז 7 באוקטובר, על כך אני מבצע קריעה זו. אל תנטשו אותנו". כך אמר הבוקר (יום ב') שמעון בוסקילה, אביו של ירדן שנרצח במסיבת הנובה, בשדולה בכנסת לזכר נרצחי המסיבות ברעים, בעת שקרע את חולצתו. לקריעה הצטרפו עוד הורים ואחים שישבו סביב השולחן.
"405 נרצחים מהמסיבות, ועד היום לא התקבלה שום החלטה, לא תקציבית ולא באחריות איזה גורם, כיצד צריכה המדינה לנהל את ההנצחה לזכרם", הוסיף בוסקילה. "איבדנו את הילדים שלנו, את הדבר הכי יקר לנו. לא הצלחתם לשמור עליהם. כבר תשעה חודשים שההנצחה לא מתקדמת, לא קורה כלום. אנחנו כאן כדי לדאוג למורשת ולהנצחה, אני מבקש מכם - אל תאבדו אותנו".
השדולה לזכר נרצחי מסיבת הטבע ברעים ב-7 באוקטובר, שכינסו חברת הכנסת קארין אלהרר (יו"ר השדולה), ח"כ יצחק פינדרוס וח"כ אפרת רייטן, התכנסה כדי לדון בסוגיית האחריות בנוגע להנצחת הנרצחים במסיבות. המשפחות זועקות כי הולכים ונעלמים הממצאים והעדויות הקשורים למסיבות, כמו האמבולנס, המיגוניות והמכולות. כל אלה, לדבריהם, דרושים לטיפול והנצחה, ואין אף אחד שלוקח אחריות ופועל לשמר את הממצאים.
"כאחות ובת דודה שכולה המדינה מלמדת אותי כבר תשעה חודשים שיש היררכיה לכאב - אין מקום לכאב שלי, לאבל שלי", אמרה נטע ספילמן, אחות שכולה לאילן משה יעקב. "אח שלי שנרצח היה אמור לחגוג 30 בשני שעבר, ובמקום לחגוג לו עלינו לקבר שלו. בגלל שהשדולה מתעסקת בהנצחה, אני רוצה להשמיע את מילותיו האחרונות של אחי במסיבה: 'מדינת ישראל, אני אוהב אותך למרות הכול, למרות הטילים, למרות האזעקות. מדינת ישראל, אנחנו לעולם לא נוותר על העצמאות, על החיים שלנו'. זה מהשעה 06:32,זה מה שהיה דחוף לו להגיד".
סיגל מנצורי, שבנותיה רויה ונורל נרצחו ברעים, אמרה בדיון: "עולמינו נחרב. קשה מנשוא להיות אימא שכולה לשתי בנות שיישארו לנצח בנות 25 ו-22. לא פשוט לקבל תעודת פטירה במקום תואר וכתובה חתומה ביום הקידושין. מייאש לוותר על החלום להוביל את רויה ונורל ביום חופתן ולקבל את עמית, בן זוגה של נורל, אל חיק המשפחה כחתן. כואב להשלים עם הגזירה שלא אהיה סבתא לילדיהם. אנחנו, ההורים השכולים, מגייסים כוחות שאין לנו, ומבקשים לקבל זכויות המגיעות לנו בכל כורחנו".
הדס שמל, שאחותה שרון הירש נרצחה גם היא, אמרה: "אחותי וחברתה שנרצחה נתקלו במחבלים ליד קיבוץ מפלסים. אחותי ברחה מהרכב, ניסתה להימלט על נפשה, וכעבור דקות ספורות ספגה צרור יריות בגבה ונפלה למותה. פתחנו בבית חמ"ל, ראיתי כל סרטון, שמעתי כל עדות, חיפשנו בבתי חולים, עד שהגיעה הדפיקה בדלת. אני קיבלתי בירושה לגדל את שלושת ילדיה המדהימים, כאחותה הצעירה. כל מה שאני מבקשת שמישהו ייקח אחריות על עניין ההנצחה, כי יער רעים, שאדמתו ספוגה בדם יקירינו, הוא אזור מפורז וללא שום אחריות".
היום היה אמור להיות יום הולדתו של דרור בהט, שנרצח ברעים. "דרור יצא להקים את התפאורה של המסיבה ונרצח עם שלושה מחבריו", סיפר היום אביו עידן בכנסת. "צריך להקים אנדרטה להנצחה כדי שכל אחד יזכור ולא ישכח, אני מרגיש שהכנסת נשארה ב-6 באוקטובר. צריך לבדוק מה קרה שם, להקים ועדת חקירה ממלכתית, כדי שזה לא יקרה יותר, אנחנו כבר איבדנו את היקר לנו. איך כל מי שמוביל אותנו לא לוקח אחריות?".
יו"ר השדולה, ח"כ אלהרר, אמרה בדיון: "משפחות רבות מנסות להתמודד עם החלל שנפער בחייהן דרך הנצחת אהוביהם, כשהמדינה נעדרת פעם נוספת, לא מתכללת את נושא ההנצחה הרשמי ולא יוצרת קשר רציף עם המשפחות - חוסר האמון עם המדינה הופך עמוק יותר. לצערי, מאבקי כוחות בתוך הממשלה יוצרים ואקום שמשאיר את המשפחות תלויות באוויר, זה מעכב החלטות, ומונע תכנון ארוך טווח. משפחות יקרות, עצם הכינוס היום הוא אמירה - אנחנו לא מוותרים עליכם".
ח"כ אפרת רייטן הוסיפה כי "לא מפתיע שאין אחריות ואין בעל בית גם על חניון רעים, מקום המסיבה שבו הוקם מרחב על ידי ההורים לשימור וזיכרון. לא על ניהול מתכלל של המקום, לא על הזבל שנצבר, לא על שירותים. מנהלת תקומה, משרד המורשת, קק"ל ומשרד רה"מ הם רק חלק מהשחקנים. אף אחד מהם לא מנהל. אין חוק ואין סמכויות. בינתיים חלפו תשעה חודשים ועוד אין החלטות מה לעשות גם עם כל כלי הרכב של הנרצחים ואיך לשמר את חפציהם.
"הזמן, במקרה הזה, עושה רק רע. הנצחת האסון הנורא ביותר שארע במדינה פשוט לא מתרחשת. הממשלה לא רואה את הכאב של המשפחות. זה יותר מעצוב. זה נורא, כואב ומזעזע".
יואל אלבז, נציג משרד רה"מ, אמר כי "ההנצחה היא נושא ליבתי שצריך להיעשות בעבודת קודש. אנחנו עושים לילות כימים כדי להביא את החלטת הממשלה הטובה ביותר בנושא, וכ-145 מיליון שקלים לנושא ההנצחה. משרד רה"מ ימונה על הקמת תאגיד הנצחה, מקודמות הצעות חוק כדי להסדיר את עניין הזיכרון. עוד אין לנו תוכנית מפורטת מה, איפה ואיך יוקם".
מירה סולומון, ראש מנהל משפט וכנסת בשלטון המקומי, אמרה: "יש קול קורא לרשויות המקומיות, כדי לקבל סיוע תקציבי מהביטוח הלאומי להנצחה קבוצתית בתחומה. זה לא סותר את היכולת של כל רשות מקומית, באמצעות ועדות המשנה שלה, לדון בעניין הנצחה פרטית ככל שיגיעו פניות".
במקביל התנהל היום בוועדה לענייני ביקורת המדינה דיון מעקב על המענים לשורדי הנובה והמסיבות שהתקיימו בעוטף ב-7 באוקטובר. במהלכו, עלו טענות של השורדים על מספר הטיפולים במסגרת "נוהל חרדה" שצפוי להסתיים בקרוב, על כספי התט״ר (תקופת טיפול רפואי) מהביטוח הלאומי שדורשים מהם התמודדות עם בירוקרטיה, על אי-סיוע בחזרה לשוק העבודה, על הוועדות הרפואיות שמסלילות אותם לנכות ומעלות טריגרים.
״אני נפגעתי פיזית, ירו בי במשך שבע שעות, שכבתי מתחת לטנק אני לא חושבת שצריך להיות ספק למישהו שיושב כאן שאחרי תשעה חודשים אנחנו בסדר", אמרה מיכל אוחנה שהייתה בנובה. "אני בתשעה החודשים האלה מצאתי את עצמי מסתובבת בין פיסכולוג, לפסיכיאטר, לבית מאזן, לאשפוז, ראיתי במאורעות 7 באוקטובר דברים שאני לא רוצה לזכור. 36 טיפולים זה לא מספיק, אני עדיין צריכה פעמיים קבוע טיפול, מה שעברנו זה טבח אכזרי, מה שאנחנו מבקשים זה בסך הכול מענקי עבודה, תנו לנו מענקי חזרה״.
עומר לשם, שורד מסיבת הנובה, הוסיף: ״אתם רוצים לתת לי פחות שעות טיפול ממספר השעות שבהן חיכיתי ולא קיבלתי סיוע בטבח. אני שרדתי את זה ואף אחד לא היה שם לעזור לי, אתם אומרים שגם עכשיו לא יעזרו לי כי אחרי 36 טיפולים אני לא מתכוון ללכת לאף מרכז שיקומי ולא רוצה שיסלילו אותי לנכות״.
יו"ר הוועדה, ח״כ מיקי לוי (יש עתיד), הגיב על הדברים ואמר: ״אחרי הטבח הגדול ביותר שידעה מדינת ישראל, נותרו שורדים ומשפחות רבות של נפגעים שצריכים לעבור התמודדויות קשות ביותר. המצב המיוחד מחייב היערכות שונה של כלל משרדי הממשלה. צריך לראות כיצד מתכללים את פעולותיהם, אין לנו זמן להמתין שנים ולבחון בעתיד את הסוגיה. מדינת ישראל הפקירה אותם ב-7 באוקטובר ואסור להפקיר אותם שוב. יש לה אחריות כפולה לדאוג להם, לצורכיהם ולרווחתם".
רועי בבי, נציג משרד האוצר מאגף תקציבים, ציין בדיון שבחודש הקרוב אמורות להתפרסם המלצות הוועדה הציבורית, ואמר: "זה מעבר לשליטתי ואני לא יודע להתחייב על תאריך מדויק״. שלומי מור, יועמ״ש הביטוח הלאומי טען בתגובה: ״ה-36 טיפולים זה משהו זמני, רובם עדיין לא הגיעו לסיום המכסה, אם תהיה בעיה אנחנו נדאג לטפל בזה. יש את התט״ר מדי חודש שממשיך להינתן לשורדים״.