בכל הקשור לעסקת החטופים, נתניהו, כרגיל, מתמרן. אומר שמשלחת תצא לקטאר, ומעכב את הטיסה. מבטיח תשובה ישראלית, אך מקיים מעט מאוד דיונים כדי לשגר אותה. מזמין לחץ ממשפחות החטופים – לקראת נאומו, הוא נפגש עם יותר משפחות בכמה יממות ממה שעשה במשך חודשים – אך לאיש לא ברור כיצד יפעל. גם לא לו. דוגמה טובה לכך היא הפארסה סביב נושא הילדים מרצועת עזה, החולים המורכבים. מדובר בילדים עם סרטן, לדוגמה. בראשית יולי קיים שר הביטחון גלנט דיון בסוגיה. דובר על האפשרות שהילדים ייצאו למדינה שלישית, לטיפול רפואי. אולי איחוד האמירויות. ראש הממשלה אישר את הסיכום, אך לא יצאה כל הנחיה בנושא. נתקע, כרגיל.
מה עשה גלנט? הודיע שהוא יקים את בית החולים לילדים עזתים בישראל. לשכת נתניהו שיגרה בבהלה את המזכיר הצבאי החדש של ראש הממשלה, אלוף רומן גופמן. יש מעט דברים שמכעיסים את הימין הקיצוני כמו דאגה לחפים מפשע פלסטינים. מיד לאחר מכן, חזרו סוף־סוף לגלנט לגבי מדינה שתקבל את הילדים אליה. שימו לב לדינמיקה: צפה ועולה סוגיה עניינית. מגיעים לסיכום. הוא אינו מטופל כהלכה. ברגע שהיא הופכת לאירוע פוליטי שיכול לגרום נזק לקואליציה, מופנית תשומת לב לסוגיה. גורמים בירושלים אומרים כי ביום שני הקרוב ינחת בישראל מטוס של איחוד האמירויות, שייקח את הילדים העזתים החולים לבית חולים מחוץ לישראל. ישראל לא יכולה להרשות לעצמה פסיביות בנושא העסקה. כשנתניהו רוצה לסגור, הוא יודע איך. זה לא דורש נאומים, אלא מהלכים אמיתיים. והקואליציה? נתניהו מאמין שהיא תשרוד את השלב הראשון בעסקת החטופים. שאין לימין הקשה שום מקום אחר ללכת אליו. אין עוד מלבדו.
הטור המלא היום במוסף לשבת של "ידיעות אחרונות" וב-+ynet
