לא צריך להפליג עד למראות המטלטלים של ההצפות בגרמניה ובבלגיה כדי להבין שמשבר האקלים כאן כדי להישאר. כל אחד מרגיש על בשרו את תופעות המשבר — בין אם הוא אמריקני הסובל בחום הלוהט, ישראלי הנוטף זיעה בקיץ, או אירופאי שביתו הוצף. משבר הקורונה חידד את מה שמדעני אקלים מדברים עליו כבר עשרות שנים — כולנו חיים על אותו כדור וכולנו נסבול מאותן השלכות.
לפני שבאים לאזרח הממוצע בטענות עלינו להפנות קודם כל אצבע מאשימה אל הגופים המזהמים ביותר — אלה שאחראים על פליטת גזי חממה, ובהם תחנות הכוח לייצור חשמל (עיקר הפליטות מגיעות משריפת דלקים), בתי זיקוק, וכן מפעלי המלט. הרשימה עוד ארוכה, אבל אלה העיקריים.
אבל מה באשר לאזרח הממוצע אל מול גלי האסון? עד כמה יצליח לשנות את רוע הגזירה בנקיטת צעדים משמעותיים בחיי היומיום? כל מסע מתחיל בצעד אחד קטן, וישנם חמישה צעדים שיכולים לעשות הרבה, איש-איש בביתו, נוכח הטרגדיה הגדולה של כולנו.
טבעונות היא אולי הנושא הרגיש ביותר. ככל שנצמצם את צריכת הבשר כך נסייע במאבק להשמדת יערות, נצמצם את פליטת גזי החממה מעדרי הבקר, ונפעל להפחתת בזבוז המזון
מודעות. משבר האקלים עומד בפני אתגר שלא ידע אף משבר אחר - ההכרה במשבר. בעוד שמלחמות, משברים כלכליים ואתגרים פוליטיים-חברתיים זוכים להתייחסות ציבורית נרחבת בשל הקשר הטבוע ביחס של סיבה ותוצאה (בין אם מדעית או לא), אזי משבר האקלים עדיין נתפס כסוג של אקסיומה, "תופעת טבע", גזירה שניחתה עלינו מלמעלה ואיננה ניתנת לשינוי.
היטיב לתאר זאת הביולוג הימי רנדי אולסון כשאמר: "ייתכן מאוד שהאקלים הוא הנושא המשעמם ביותר שעולם המדע נאלץ אי-פעם להציג לציבור". אם כל אחד מאיתנו יכיר בכך שיש משבר ושהוא ניתן לשינוי, ולצד זה ידרוש מהרשויות לפעול — נצליח במקום שאחרים נכשלו.
צמצום בצריכת חשמל ומעבר לאנרגיה סולארית. במציאות שבה תחנות הכוח הן המרכזים העיקריים לפליטת גזי חממה, עלינו מוטלת החובה לצמצם ככל הניתן בייצור חשמל ובשריפת דלקים. כדי שנוכל למזער את הפגיעה בנוחות החיים שהתרגלנו אליה, כל בית בישראל צריך לעבור לאנרגיה סולארית. יש לנו את כל המרכיבים להצליח — מדינה שופעת שמש בכל ימות השנה.
הפחתה בנסיעות במכונית פרטית ומעבר לתחבורה ציבורית או ירוקה. אם מכת הפקקים והגודש בכבישים לא שכנעו אתכם לעבור לאופניים, להליכה ברגל או לתחבורה ציבורית, אזי הקיצים הלוהטים יעשו זאת. ישראל היא מדינה בלתי אפשרית למכוניות פרטיות. הגיע הזמן שנשכיל לעבור לתחבורה שיתופית, גם במחיר של פגיעה בנוחות במקרים מסוימים. במקומות שאפשר, חייבים לעבור לתחבורה ציבורית.
שמים סוף לפלסטיק. מאז שנכנסה לחיינו, תעשיית הפלסטיק הפכה לאחת מהתעשיות הכימיות הגדולות והחשובות בעולם. באירופה לבדה יש כ-60 אלף מפעלים לייצור חומרי פלסטיק, המעסיקים באופן ישיר כ-1.45 מיליון בני אדם. אבל כגודל התעסוקה כך גודל הזיהום: הפלסטיק הפך לאחד המזהמים הגדולים בעולם, האחראי על הרס הים והיבשה. אם כולנו נוציא את החד-פעמי מהבית, נתרגל לשטוף כלים ולמחזר בקבוקים, נוכל לחולל מהפך אמיתי.
טבעונות. זה אולי הנושא הרגיש ביותר והקשה ביותר עבור רבים בעולם, אבל תעשיית הבשר היא אחד הגורמים האחראים להרס ולבירוא יערות חיוניים באמזונס לצורך גידול בקר. ככל שנצמצם את צריכת הבשר כך נסייע במאבק להשמדת יערות האחראים על ספיחת פחמן דו-חמצני, נצמצם את פליטת גזי החממה מעדרי הבקר, ונפעל להפחתת בזבוז המזון.
- אלעד זרט הוא עיתונאי "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
