דוח מבקר המדינה השנתי שהתפרסם אתמול (שלישי) אישר את ממצאי ynet "ידיעות אחרונות", שהתפרסמו לאורך השנתיים האחרונות, שלפיהם ישנם פערים בלתי נסבלים בייצוג של תושבי הפריפריה לעומת תושבי המרכז ביחידות הטכנולוגיות של צה"ל.
בביקורת נמצא כי שיעור תושבי הפריפריה המשרתים במסלולים הטכנולוגיים העיקריים הוא כמחצית משיעורם בכלל היחידות בצה"ל: כ-16.5% במסלולים הטכנולוגיים העיקריים לעומת כ-32% בכל יחידות הצבא.הפערים הללו הם פצצה חברתית מתקתקת, שמעמיקה את אי-השוויון בחברה. באופן פשטני ניתן לומר כי נער שמתגייס ליחידה טכנולוגית, מסיים שירות בגיל 25 ויוצא לשוק הפרטי, יכול להיערך לרכישת דירה תוך שנים ספורות. לעומתו, לוחם גולני שישתחרר בגיל 21 יוכל, וגם זה במקרה הטוב, לשכור אותה ממנו.
2 צפייה בגלריה
פערים בלתי נסבלים בייצוג של תושבי הפריפריה לעומת תושבי המרכז. ארכיון
(צילום: דובר צה"ל)
בניגוד לטענות שונות, אין כאן אפליה על רקע עדתי או על רקע מקום המגורים. זו אך ורק בעיה ברמת החינוך שלה זוכים בני הנוער מהרשויות החלשות. כפי שניתן ללמוד מהדוח, תושבי היישובים שנמצאים בעשירונים 7, 8 ו-9 מהווים 74% מהחיילים באותן יחידות. זהו פער אדיר לעומת חלקם היחסי בצבא כולו.
באותם יישובים מבוססים, שחלקם אגב בפריפריה, מערכת החינוך חזקה באופן משמעותי מבשאר המדינה. אם יש שם תלמידים שמתקשים, הם זוכים לתמיכה גם מההורים, שיכולים להרשות לעצמם לממן שיעורים פרטיים וקורסי הכנה שמסלילים את הילדים ליחידות הטכנולוגיות, וגם מהרשות המקומית החזקה שממנה דורשים ההורים שיעורי תגבור והעשרה.
את ההוכחה לכך שלא מדובר בהליך מפלה ניתן לקבל מהנתונים המעניינים מבתי ספר במגזר הדרוזי. הרשויות שם נמצאות בפריפריה, אבל משקיעות משאבים עצומים בחינוך. ההשקעה באה לידי ביטוי בציונים גבוהים בבחינות הבגרות, בנתוני דפ"ר גבוהים ובייצוג מכובד ביחידות מובחרות וטכנולוגיות. האחריות לפערים אינה של צה"ל כמובן, אלא של ממשלות ישראל, השלטון המקומי ומערכות החינוך, שלא פועלים מספיק לחינוך שוויוני בכל המדינה. קל להפנות אצבע מאשימה לצבא, אבל הוא רק בוחן את הנתונים של כל תלמיד בכיתה י"א ומקבל החלטות לפי הישגיו.
אולפן ynet ב-2020: בוגרי 8200 מדברים על הפערים - זה הכל מתחיל בחינוך
(צילום: משי בן עמי)
דווקא צה"ל נכנס מתחת לאלונקה עם תוכנית מסודרת, "גשרים", שנולדה בעקבות הפרסומים ב-ynet ו"ידיעות אחרונות". במסגרת התוכנית עברו עשרות מורות-חיילות הכשרה ביחידת 8200, "הסתערו" על הרשויות החלשות והעניקו לילדים ולבני הנוער הכשרה בסיסית במקצועות התכנות במהלך שעות הלימודים. הפרויקט, שהחל בחמש רשויות, התרחב באופן דרמטי, וכעת הן מלמדות ביותר מ-34 רשויות בפריפריה, מקריית שמונה ועד אילת, בכיתות ז' עד ט'.
מכיתה י' ועד י"ב יש תוכניות מצוינות נוספות של המרכז הלאומי לחינוך סייבר, אבל הן "תופסות" את הילדים בשלב מאוחר יחסית, והלימודים מתקיימים לאחר שעות בית הספר, מה שמקטין את הנגישות אליהן. ההערכה היא ש"גשרים" תהיה זו שתכין עבור תוכניות אלה מסה גדולה של בני נוער, ומשם הם יוכלו להמשיך ל"משפך המיון" של צה"ל – תהליך שאת פירותיו נראה תוך כמה שנים. נקודת אור נוספת היא שחשיפת הפערים הללו גרמה לחברות פרטיות וציבוריות, בנקים והייטקיסטים להירתם לנושא ולתמוך בתוכניות השונות.
כבר עכשיו ניתן להבחין בהתעוררות באותן רשויות שבהן התוכניות האלה קיימות. המגמה חיובית, אבל צריך לזכור שזה לא תפקידו של הצבא: משרדי החינוך והמודיעין צריכים לעשות יותר, מה שמצריך כמובן רוח גבית מראש הממשלה. צריך להגדיל ולרכז משאבים, לאחד תוכניות, לשתף פעולה ולפעול תוך כדי ראייה מערכתית רחבה וכלל ארצית, ושהתוכניות יהיו מדידות, שיופקו תובנות ושתהליכים ישופרו כל הזמן. רק כך אפשר יהיה להגיע לתוצאות הרצויות וגם לעשות את זה בפרק זמן סביר.
