במהלך המלחמה טסו מסוקים ישראליים במשך מספר שעות לעבר יעד הפעולה המרוחק. זאת הייתה הפעולה הארוכה ביותר שבוצעה מאז 7 באוקטובר, כך נודע ל-ynet, ומי שביצעו אותה היו מסוקי היסעור הוותיקים של צה"ל, שחיל האוויר מתח במלחמה את היכולת המבצעית שלהם לקצה.
מסוקי היסעור הישנים בזמן פעילות
(צילום: דובר צה"ל)
למרות שכבר מזמן היו אמורים להוציא אותם משירות מבצעי, מסוקי היסעור הוותיקים פעלו בלי הפסקה במהלך המלחמה. כבר ב-7 באוקטובר הוקפצו לסייע בפעילות האינטנסיבית בעוטף עזה. העבודה הייתה כל כך עמוסה שמכונאים מוטסים וטייסים יצאו מהמסוקים והעמיסו בעצמם פצועים משדות הקטל.
באחד המקרים הייתה זו ילדה שאביה היה באפיסת כוחות והתקשה לעלות בכוחות עצמו למסוק, והשניים הועלו על ידי הטייסים שיצאו מהקוקפיט. "טסנו בגבהים נמוכים של 60-15 מטרים, חרף הסכנה, כדי לאתר נפגעים ולסייע לכוחות על הקרקע, כשמתחתינו אופנועי חמאס חוצים את השדות", תיאר אחד הטייסים.
הלחימה בימים הראשונים של המלחמה הובילה לשינויים משמעותיים בשימוש במסוקי היסעור. כמות הלוחמים המסוק יכול לשאת בקרבו הוגדלה לכ-35, ובחיל האוויר החזירו נוהל שהיה קיים עד מלחמת לבנון השנייה ואז נאסר. לוחמים, בעיקר כאלה מיחידה 669 שמורגלים לטוס במסוק, הורשו לירות ממקלעים דרך החלון ותוך כדי הטיסה, אם זיהו מחבלים או איומים על הקרקע. הרקע להחלטה – מספר מסוקים שנפגעו מירי נשק קל של מחבלים.
במקביל, שינו בטייסת את שיטת פינוי הפצועים, כך שזמן העמסת הפצועים קוצר לדקה אחת בלבד, גם באירוע רב נפגעים, וללא נוכחות מיותרת של גורמי רפואה כפולים במסוק. עד כה, במהלך המלחמה יותר מ-300 פינויים של פצועים משדה הקרב אל בתי החולים.
המסוקים מווייטנאם, ההגנה מישראל
מסוקי היסעור אמורים היו לצאת מפעילות כבר בתחילת העשור. במקום חיל האוויר תכנן להתחדש בדגם ה-K החדש של חברת לוקהיד מרטין-סיקורסקי האמריקנית. אבל המשברים הפוליטיים והיעדר תקציב המדינה עיכב את העסקה, ובצבא נאלצו לתת למסוקים "מנות חמצן" מאריכות חיים כדי לשמור על הכשירות המבצעית שלהם.
"אנחנו עוקבים אחר משך הטיסה של כל מסוק עד לרמת השעה הבודדת, לפרטי השאסי, וכל זה מול צרכי הלחימה", אמרו בחיל האוויר. "אנחנו חייבים לשמר כשירויות לאנשים ולא ניתן להשיג בסימולטור את כל יכולות הטיסה, לכן האימונים על היסעורים נמשכים. צריך להבין שלמסוק היסעור לוקח שש שעות כדי להכין אותו טכנית לטיסה, לעומת שעתיים למסוק הינשוף ושעה למטוס קרב".
הסיבה לכך היא שמדובר במסוקים ישנים, שהגיעו לישראל בסוף שנות ה-60 היישר מהמלחמה של ארה"ב בווייטנאם. מאז אסון המסוקים בשאר יישוב ב-1997, אז התרסקו שני מסוקים שהובילו חיילים לרצועת הביטחון, צה"ל איבד שלושה מסוקים נוספים, האחרון שבהם ב-7 באוקטובר מירי מחבלים ליד קיבוץ עלומים.
הטיפולים מאריכי החיים שחיל האוויר העניק למסוקים הגבילו קמעה את השימוש בהם, אך לרגע לא חדלו אותו לגמרי. גם כשצה"ל הפך להיות היחיד מבין צבאות המערב שעדיין משתמש מבצעית בדגם המיושן. גם התחזוקה של המסוקים הפכה למשימה קשה יותר, מכיוון שחלקי החילוף מגיעים במשלוח חודשי כסיוע מעודפי הצבא האמריקני.
עוד לפני 7 באוקטובר העלו בחיל האוויר דרישה לפיתוח מערכת הגנה אקטיבית מטילים. כעת, בעקבות המלחמה וריבוי איומי הטילים מהקרקע, הוחלט סוף סוף לצייד את המסוקים במערכת יירוט שתגן מפגיעה, בעיקר עם הפנים צפונה – לזירה הלבנונית שמאיימת בהרבה מרצועת עזה.
מדובר במערכת "מגן בוהק" מתוצרת אלביט שכבר הותקנה בחודשים האחרונים על אחד המסוקים, וכעת ממתינים בטייסת להצטיידות במערכות נוספות. המערכת יעילה בעיקר מול טילי כתף, אך פיתוחה נמשך כך שתגן גם מול איומים נוספים. זאת למעשה גרסה מוקטנת למערכת "מגן רקיע", שהחלה כפרויקט לאומי להגנה על מטוסים אזרחיים באמצעות שיגור לייזר ואותות שיבוש שמנטרלות תקיפה באמצעות טילים מהקרקע.
במערכת הביטחון מתלבטים בימים אלו בהרחבת השימוש במערכת. מצד אחד, מיום ליום גדל הסיכוי לעימות צבאי נרחב בלבנון. מצד שני, מדובר במערכת בעלות של מיליוני שקלים למסוק שהשימוש בה יהיה רק לשנים אחדות, עד שיגיע ה"סופר-יסעור". מסוק ה"סופר-יסעור" הראשון שצה"ל צפוי לקבל נמצא עכשיו בתהליכי הרכבה בארה"ב, אך לא יגיע לישראל לפני 2026.
בחיל האוויר מתחדדת בינתיים ההבנה שהסיפור בלבנון שונה לחלוטין מהניסיון הנרחב שנצבר ברצועת עזה. לחיזבאללה יש טילי נ"מ משופרים שכבר הפילו כטב"מים גדולים של חיל האוויר, ומאיים גם על מטוסי הקרב, קל וחומר על המסוקים. לכן, בשבועות האחרונים התגברו ההכנות במערך המסוקים של חיל האוויר, ואחת לשבוע מקיימים טייסים בכירים, גם מטייסת היסעורים, דיוני הכנה ותרגולות בפיקוד הצפון.
