היו אלה השנים הראשונות שלי ב"אלביט" והייתי ראש צוות תוכנה בפרויקט מאתגר. עוזיה גליל, מייסד החברה והמנכ"ל הראשון, הפך לנשיא שלה ובמקומו מונה לתפקיד בני פלד, אלוף במילואים, לשעבר מפקד חיל האוויר עטור התהילה. במחלקה שלי שמחו מאוד על האיוש החדש ומיהרו לעשות מעשה: החתימו עצומה המופנית למנכ"ל הטרי ובה בקשה לשיפור ארוחת הצהריים. לא הייתי במפעל באותו יום במפעל ולכן לא חתמתי. גם למחרת לא הגעתי והצטערתי על כך מאוד, כי כל המחלקה הוזמנה לפגישה עם פלד ב-12:00 בצהריים.
כשהגעתי לבסוף כעבור יומיים, מצר על הפגישה שהחמצתי, שאלתי מה התרחש בה. ענו לי: מזלך שלא היית. התברר שכאשר נכנסה כל המחלקה לאולם קרא פלד את רשימת השמות, וידא נוכחות, ואז אמר לכולם: "זו הפעם האחרונה שאתם מארגנים עצומה במפעל. כולכם משוחררים". השעה הייתה 12:05 וחבריי למחלקה נבעטו החוצה אבלים וחפויי ראש.
אנו חיים בזמנים אחרים, וספק אם התנהלות כזאת הייתה צולחת את בית הדין לעבודה, אבל צה"ל אינו מקום עבודה, ואני מצטער מאוד שבני פלד המנוח אינו מפקד חיל האוויר כיום. הוא מן הסתם היה קורא באותה רוח לטייסים הסרבנים/מורדים/מוחים נגד הרפורמה המשפטית ומודיע להם כך: "או שאתם מופיעים מחר לאימון או שאתם מודחים".
טייסי חיל האוויר הם כמובן אנשים יקרים ומקצועיים שמגינים על מדינת ישראל, אך הם אינם שונים מכל חייל אחר בצה"ל. מי שמסרב פקודה אחת, דינו לכלא ואין עוררין על כך. במקרה המתגלגל של הימים האחרונים, שבו לא ברור לחלוטין מי מהטייסים מתנדב ומי נמצא בשירות מילואים אלסטי אחר, במקום כלא ניתן להסתפק בהדחה. פליאה גדולה בעיניי שאנשי האופוזיציה לא מגנים את הטייסים. פליאה בעיניי שנשיא המדינה לא מביע עמדה נחרצת. לו היה מדובר במרד מצד חובשי כיפות או מתנחלים, מזמן היו ממצים איתם את הדין.
ביום חמישי הודיע מפקד חיל האוויר תומר בר על השעיית אל"מ (מיל') גלעד פלד בגין מעורבותו במחאת טייסת 69, אך אחרי פחות מיממה חזר בו ואפשר לו לשוב לשירות. קיוויתי שהפעולה תדכא את המרד ואולי תוביל להדחת הטייסים האחרים, אפילו במחיר פגיעה בטייסת. הסיבה לכך ברורה: צבא אינו גוף דמוקרטי. משם מגיעה עוצמתו. ככל שהצבא פחות דמוקרטי, כך הוא נאמן יותר לתפקידו היחיד - להגן על המדינה שאותה הוא משרת. ברגע שלוחמים מפעילים שיקול דעת עצמאי בנושא אידיאולוגי, קצרה הדרך להפיכה צבאית, מופרך ככל שזה יישמע.
אריה רוקחהרי לא מדובר כאן בפקודה בלתי חוקית שדגל שחור מתנוסס מעליה. מובן שלו התבקשו להפציץ את בניין בית המשפט העליון בירושלים, היה עליהם לסרב. במקרה שלנו הטייסים לקחו לעצמם חירות להחליט שמהלכי חקיקה בפרלמנט הנבחר – הרפורמה המשפטית – אינם חוקיים או טובים. זה לא מתקבל על הדעת בשום מדינה דמוקרטית בעולם. אם אכן לא נוח להם להמשיך ולהילחם, זכותם הבלתי מעורערת, אולי אף חובתם, להשתחרר מן השירות. אבל אם החליטו להישאר בשורות הצבא מבלי לציית להוראותיו, אין דרך אחרת אלא לשחרר אותם באופן מיידי.
ומה יקרה אם כל הטייסים המוחים יודחו והטייסת לא תוכל לתפקד? זה אכן יהיה מצער מאוד ויהווה פגיעה דרמטית בכושרו של צה"ל. אבל השארת המורדים בשורות הצבא תגרום נזק גדול פי כמה וכמה. במבחן ההשוואתי, הדחתם המיידית תהיה חמורה פחות. כך יש לעשות וללא פקפוק.
- אריה רוקח הוא מהנדס
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
