משפחתו של שלום רוטבן, שאותר בירדן אחרי שנעדר ממאי 2021, העבירה את חג השבועות בהרכב מלא, לראשונה זה שנתיים. במשפחתו עדיין המומים גם הבוקר (ראשון) מחזרתו לישראל, אך כמובן מאושרים. אחותו, שרה אדל, סיפרה על ימי החג וסוף השבוע האחרון ואמרה כי "הגענו הביתה בערב החג, אחרי שהוא עבר סדרת בדיקות. אכלנו ארוחת חג אצל ההורים בקריית מלאכי והיה מאוד שמח".
לדבריה, "לא הפסקנו להודות לאל ששלום כאן איתנו. לא האמנו שזה קורה. הוא עדיין לא מדבר, גם בקושי אוכל. הוא חלש ועייף, אבל רואים שבבית יותר טוב לו". עם זאת, המשפחה עדיין חוששת שיברח וייעלם שוב, בפעם ה-17: "חזרנו לאותה נקודה מלפני שנתיים. מאז ששלום חזר אף אחד לא דיבר איתנו. לא מהעירייה, לא מהרשויות, לא משרד הבריאות. כלום".
"אמרו לנו: 'קחו אותו', וזהו. תטפלו". כעת רוטבן, שהיה בן 16 בלבד כשרקטה פגעה בבניין בקריית מלאכי במבצע עמוד ענן ומאז "אינו אותו דבר", נמצא בבית הוריו בעיר. "אנחנו חוששים שהוא יברח שוב. שומרים עליו באלף עיניים, אבל אנחנו חייבים כלים, הדרכה, סיוע. שנתיים הוא היה בירדן - ואת אף אחד זה לא מעניין. לא דיברו איתנו כל השנתיים האחרונות, וגם עכשיו לא. אנחנו שקופים לגמרי. כלום לא השתנה".
"המינימום שהרשויות יכולות לעשות זה לדבר איתו. מה נעשה איתו מכאן והלאה? איך מטפלים בו, איך משקמים? אין לנו תשובות. אנחנו מאוד חוששים שהסיפור הזה יחזור על עצמו".
לפי המשפחה, הטראומה של רוטבן הצעיר החלה כשחזה בגופות של שלושת ההרוגים מפגיעת הרקטה ההיא בעמוד ענן, שאותם הכיר באופן אישי, וגם בפינוי הפצועים משם. מאז הוא הפסיק לדבר, הפך פוסט-טראומתי ו"נעלם" 15 פעמים. בפעם ה-16 הוא כבר לא אותר - עד שלפני 24 ימים נמצא ברחובות עמאן כשהוא מבולבל, והועבר לבית חולים פסיכיאטרי, שם הצליחו לדובב אותו ערבים-ישראלים.
אלה הצליחו לשוחח עם רוטבן על גבי דפי נייר, וכך גילו ממנו מה מספר הטלפון של אמו - ויצרו איתה קשר. תהליך הזיהוי של רוטבן נמשך כמה ימים, וביום חמישי האחרון הוא שב לארץ. באחד הדפים שעל גביהם שוחחו הישראלים עם רוטבן, כתב לו אחד מהם את שמו ואמר לו: "אני מהארץ, אל תפחד. אנחנו רוצים לעזור לך". כאן נראה שרוטבן השיב: "אמא רוצה שאני אחזור הביתה". בתחילת המכתב הוא אף כתב "זה אמא שלי", והוסיף ציור של לב.
כאמל טלאקאת, סטודנט לסיעוד בירדן, היה לדבריו הראשון ששוחח עם רוטבן. "מנהל המחלקה שאל אותי אם אני יודע עברית, והשבתי בחיוב. נכנסתי לרוטבן, התחלתי לדבר איתו בעברית ולכתוב לו במחברת מאיפה הוא, מאין הוא הגיע ומה מספר הטלפון שלו", שחזר, "אחרי שניסיתי הרבה פעמים הוא כתב לי, ונתן את המספר של אמא שלו. התקשרתי אליה והודעתי לה שיש לה בן בירדן שנאבד, הם שלחו לי את כל הפרטים שלו ואמרתי שיתקשרו לשגרירות בישראל".
הוא תיאר כי תחילה הצעיר הישראלי הנעדר חשש, אך "אחרי שעשינו שיחת וידאו עם אמא שלו הוא התחיל לדבר איתי. זה היה מאוד מרגש, אני מבסוט מכל הלב וגאה בעצמי. הבאתי לו אוכל וניסיתי להרגיע אותו".
