בהמשך לחשיפה אתמול (שני) ב-ynet ו"ידיעות אחרונות" לגבי ההליך המשפטי בו היה מעורב השופט יצחק עמית נמסר כי המשטרה חוקרת את הנושא. שר המשפטים יריב לוין אף מיהר לקבוע כי "אלה טענות, שאם יימצאו מוצדקות, יש בהן כדי להקים עילה אף לקובלנה משמעתית".
ייתכן ששר המשפטים צודק ויש בעובדות הנכונות כדי להקים עילה להעמדה לדין משמעתי. אלא שמי שצריכה לבחון את הפרשה הזו היא לא המשטרה שעכשיו חוקרת אותה רק אלא נציבות תלונות הציבור על שופטים. המשטרה לא מטפלת בענייני משמעת של שופטים - אין לה את הכלים והידע לכך. ובמשטר דמוקרטי, ענייני משמעת של שופטים לא נחקרים בידי המשטרה. והסיבות ברורות. למי יש את הכלים, הידע והסמכות לברר התנהגות שופטים - רק לנציבות תלונות הציבור על שופטים.
חוק נציבות תלונות הציבור על שופטים קובע פרוצדורה מאוד ברורה למקרים בהם יש תלונה הנוגעת להתנהגות שופט גם בחייו הפרטיים - הבירור תמיד יתחיל רק בנציבות. ורק אם בירור התלונה מעלה חשש למעשה פלילי, יביא הנציב את העניין לידיעת היועץ המשפטי לממשלה, וכן לידיעת השר והנשיא. ואם הנציבות תמצא שיש חשש לעבירה משמעתית יביא הנציב את העניין לידיעת השר והנשיא ורשאי הוא להמליץ לשר על הגשת קובלנה לבית הדין המשמעתי לשופטים.
ההליך נקבע בחוק כדי לשמור על עצמאות השופטים ולמנוע את האפשרות של חקירות משטרה פוליטיות נגד הרשות השופטת. זה הליך הבירור שפועל כבר 20 שנה. גם אם יש חשש לפלילים, עדין נשמר ההליך וקודם בוחנת הנציבות. כי עצמאות השופטים היא נדבך מרכזי בדמוקרטיה. הנציבות היא גוף עצמאי שיש לו את הכלים המתאימים לערוך בירור ראשוני של התלונה ולקבוע אם נדרשת כעת חקירה פלילית או העמדה לדין משמעתי.
בעיה קלה
אבל כרגע אין נציבות כי השר לוין בעצמו שיתק את פעולתה. בחודש מאי 2024 סיים הנציב אורי שהם את תפקידו, הוועדה למינוי שופטים הייתה צריכה למנות את הנציב הבא ועמדה למנות את שופט בית המשפט העליון בדימוס כפי שנעשה מיום הקמת הנציבות. למינוי כזה לוין מתנגד הואיל ואין לו רוב בוועדה הוא פשוט לא מכנס אותה. וכך הפסיקה הנציבות לעבוד, מאות תלונות מונחות ללא בירור והתלונה נגד השופט עמית הועברה לחקירת המשטרה אף שאסור למשטרה לעסוק בכך וגם אין לה כלים לכך. השר לוין מעלה האשמות חמורות נגד השופט עמית ובהתנהגותו סיכל כל אפשרות עניינית וחוקית לברור האשמות אלו כי אין נציבות כרגע.
חמור מכך, לפי החוק הסמכות להעמיד שופט לדין משמעתי היא בידי שר המשפטים בלבד. מאז הקמת הנציבות במשך עשרים שנה פעלו שרי המשפטים ביחד עם הנציבות והורו על העמדה לדין משמעתי של שופט רק כאשר הייתה המלצה של הנציבות. המלצה שגובשה לאחר ברור מעמיק שעשתה הנציבות. כך לדוגמה היה בפרשת השופטת פוזננסקי-כץ. משיתוק עבודת הנציבות מרוויח כעת השר לוין פעמיים. תחילה בהעברת החקירה למשטרה מה שמסמן לציבור שיש חשד לפלילים. ובהמשך, בהעמדה לדין משמעתי של השופט עמית בלא כל בירור כשיש לו את הסמכות לכך בחוק.
ד"ר זר גוטמן היא מרצה וחוקרת בתחום אתיקה ואחריות מקצועית של עורכי דין ושופטים בפקולטה למשפטים במסלול האקדמי, המכללה למינהל