היועמ"ש אביחי מנדלבליט עסק בחודשים האחרונים בביעור חמץ של תיקי הפוליטיקאים שנותרו על שולחנו. אולי הוא חש מחויבות להשלים נושאים בעלי משמעות ציבורית שהיו באחריותו כדי למנוע המשך עינוי דין שנמשך שנים רבות בעקבות טיפולו האיטי וההססני. התוצאה: מורשת משפטית שמסיגה לאחור את כל ההישגים של המשטרה והפרקליטות בהוקעה של שחיתות במערכת הפוליטית.
נדמה שנלקחנו במכונת זמן בחזרה אל התקופה שבה לאנשי ציבור הייתה חסינות בפני חקירות וההעמדה לדין. אשר ידלין, מיקירי מפא"י והמועמד לנגיד בנק ישראל בשנות ה-70, היה מופתע כאשר הוזמן למשטרה כדי להיחקר בפרשיות שוחד. הוא אמר לראש אגף החקירות דאז, ניצב יעקב קדמי, שהוא לא מבין מה קורה פה: "אני יכולתי לסגור תיקים בשיחת טלפון אחת כאשר עובד שלי הסתבך". עכשיו נראה שסוגרים את זה עם היועץ המשפטי לממשלה.
רבות כבר נאמר על עסקת המילוט שהציע מנדלבליט לבנימין נתניהו מכתבי האישום החמורים נגדו, במחיר סוף עונה של חודשי עבודות שירות בודדים. גם הסכמתו להוריד את סעיף הקלון מאריה דרעי, שהודה והורשע בעבירות מס, היא מפליאה. אדם שכבר ישב בכלא בעבר לא יכול לקבל הנחות של צדיק.
ועדיין, הסדר הטיעון עם יעקב ליצמן מצליח להתעלות במופרכות שלו אפילו על שני המקרים האלה. בעידן שבו עבירות מין הגיעו סוף סוף למעמד של אחת הסוגיות החמורות ביותר בתודעה הציבורית, מנדלבליט הפך מקרה של שיבוש הליכים בהסגרת פדופילית סדרתית לאחת הקלות בספר החוקים.
החלטת מנדלבליט על הסדר טיעון לליצמן התקבלה חרף חקירה יסודית שלוותה ע"י הפרקליטות. כבר אז נהג במידת הרחמים כשהוריד את סעיף השוחד בפרשת המעדנייה
ליצמן הוא עדות מהלכת על שתיים לאופן שבו עוצמה פוליטית יכולה לשמש חסינות מפני פלילים. יהדות התורה, שהוא אחד מראשיה, הייתה בשנים האחרונות כיפת הברזל של ממשלות הליכוד. בימי סער וסופות פוליטיות נתניהו יכול היה תמיד לסמוך על קולות החרדים שלא יאפשרו לאחרים קואליציה בלעדיו. המחיר של התמיכה הזו היה אנטי ציבורי בעליל: מאות אלפי בחורי ישיבות חמקו משירות בצה"ל, לא יצאו לשוק העבודה ועוד קיבלו על כך כסף.
בינואר 2017 פורסם תחקיר של ערוץ 2 שלפיו בעיתון "המודיע", המקורב לליצמן, הופיעו פרסומות רבות מטעם חברות הטבק בתקופה שבה הן היו זקוקות לתמיכתו בהצבעות בכנסת. נטען שכתב "המודיע" יעקב רייניץ גבה אלפי שקלים כדי לקבוע פגישות עם בכירי משרד הבריאות ואיתו. כשעלה חוק שמטרתו למנוע פרסום סיגריות בתקשורת, ליצמן דרש שהוא לא יכלול את העיתונות המודפסת, כך שלא ייפגע מ"המודיע". מבקר המדינה קבע אחר כך ש"שר הבריאות התנגד לפעולות שמטרתן לצמצם את מספר המעשנים". היועץ המשפטי לממשלה החליט אז שאין מקום לחקור את ליצמן.
ניחא. בשני מקרים אחרים מנדלבליט דווקא הורה לחקור ואף הודיע שבכוונתו להגיש כתבי אישום בטענה של שיבוש הליכי משפט והפרת אמונים. בפרשת מלכה לייפר, שהואשמה בפדופיליה, נחשד ליצמן שניסה לסייע לה להימנע מהסגרה לאוסטרליה, שם היא מואשמת בעבירות מין חמורות בתלמידות. בפרשה השנייה החשד היה שפעל למנוע סגירת מעדנייה של מקורב שבה התגלו ליקויים תברואתיים חמורים. לדברי היועץ, "החשד הוא שליצמן עשה שימוש בכוחו השלטוני משיקולים זרים ונגד האינטרסים שעליהם הוא מופקד כסגן שר הבריאות".
החלטתו של מנדלבליט על הסדר טיעון התקבלה חרף חקירת משטרה יסודית שלוותה על ידי הפרקליטות. הוא היה מודע לכל הפרטים בכל שלב וכבר אז נהג במידת הרחמים כאשר החליט להוריד את סעיף השוחד שעליו המליצה המשטרה בפרשת המעדנייה. ואז הגיע השימוע שעיקר לחלוטין את כתבי האישום שתכנן להגיש. עם ליצמן נחתם הסדר טיעון שבמסגרתו יודה בהפרת אמונים אחת בפרשת לייפר ומנגד פרשת המעדנייה תיסגר. העונש: מאסר על תנאי וקנס כספי של פחות מ-3000 שקל. ליצמן יתפטר מהכנסת והפרקליטות לא תדרוש קלון.
ד"ר ברוך לשםצריך לזכור שהסדר הוא מעין תחליף לדיון המשפטי לאחר שהנאשם כבר הורשע, במקרה הזה לפי הודאתו, וסנגוריו מעלים את הסיבות להקלה בעונש. למשל: שירותו למען המדינה בתחום הביטחוני, הציבורי והחברתי. ליצמן הוא דווקא דוגמא לביצוע פעולות שפגעו בביטחון המדינה, בכלכלתה ובתקינות ההתנהלות הפוליטית שלה. גם במישור התנהלותו האישית הוא לא יכול לשמש כמופת.
ליצמן היה שותף מלא להשחתה של הפוליטיקה בישראל שהובילה להחלפת ממשלת נתניהו. נדמה היה לפחות כי זכויות היתר שהוא זכה בהן, בהיותו לשון המאזניים של הישרדות הממשלה, לא ישפיעו על מאזני הצדק של מערכת החוק. אבל התברר שמנדלבליט, שהיה מזכיר הממשלה של נתניהו, נשאר אפוף יראה מעוצמת החרדים ופחות מחויב לצורכי הציבור בכלל.
- ד"ר ברוך לשם הוא מרצה בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללת הדסה ומחבר הספר: "נתניהו - בית ספר לשיווק פוליטי"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
