ארצות־הברית תצא להצביע בנובמבר, ואלו לא יהיו רק בחירות לנשיאות: זו תהיה החלטה דרמטית שתקבע מה תהיה דמותה של אמריקה - דמוקרטיה או אנרכיה, אומה ליברלית או מעצמת כאוס.
מצד אחד הנשיא המכהן ג'ו ביידן, שאמנם מתבלבל בין נשיא מקסיקו לנשיא מצרים, ופה ושם שוכח מה רצה לומר, אבל מניעיו הומניים ליברלים והכלכלה תחת שרביטו חזקה. מצד שני, דונלד טראמפ שנלחם עם אש יוקדת בעיניים ויצר נקמה על כך שלדעתו (השגויה) הנשיאות נגנבה ממנו. כמו שור זועם הוא מאיים כי אם יפסיד בבחירות, ארצות־הברית תחדל להתקיים. שיהיה בה מרחץ דמים שלא היה כמותו. הוא נכנס לזירה בשם הנקמה.
בחירתו של כל אחד מהם תהיה הרת גורל לישראל, ועם שניהם הצליח נתניהו להסתכסך: עם ביידן באופן מתוקשר, בצורה המחלישה את ישראל ומעצימה את מעמדה כמדינה מנודה - כשאת ההוכחה האחרונה לכך קיבלנו בשיחת הטלפון בין השניים בחמישי בלילה - ועם טראמפ באופן יותר מורכב, שכן הוא לא נושא משרה. ישראל הפכה לאחד הנושאים המדוברים במערכת הבחירות, וטראמפ איגף את ביידן משמאל: הוא דרש שישראל תפסיק את המלחמה בעזה, תקבל את תנאי הפסקת האש (הוא לא הזכיר את החטופים; ביידן כן), והוסיף שעליה ללכת לדרכי שלום והסדרים מדיניים כאן ועכשיו. גם הוא, כמו ביידן, חושב שנתניהו הוא אסון לישראל. בעיני טראמפ נתניהו הוא במצב של לוזר - והוא, כידוע, שונא לוזרים.
נתניהו משחק באש מול המעצמה, ומי שעלולה להישרף היא מדינת ישראל: בלי המטריה האמריקאית אין לישראל יכולת להמשיך לזמן ארוך את מלחמותיה, ובלי משלוחי התחמושת וכלי הנשק שהיא מקבלת עתה בנדיבות מהאמריקאים אין לה אפשרות להמשיך לעשות שריר חצוף מול כל העולם.
אחרי השבת הארורה ההיא, העולם התייצב כחומה בצורה לצד ישראל, ועטף אותה כשהייתה שרויה ביגון. לא יהיה זה מוגזם לומר שביידן הציל אז את קיומה של ישראל: הוא בא עם נושאות מטוסים ונשא נאום תמיכה שלא היה כמותו בעת מלחמה. אלא שבחלוף השבועות, הנרטיב הפלסטיני תפס את השיח האמריקאי והעולמי: הם הציגו את המתרחש בעזה, והצליחו לשכנע את העולם שמה שמתבצע ברצועה זו נכבה שנייה. לפחות מחצית מאמריקה משוכנעת שלא מתקנים עוולה אחת על ידי יצירת עוולה שנייה, ומה שישראל מבצעת בעזה - גם לדברי ביידן עצמו - זה תגובה לא מידתית. לכן, ביידן קורא להפסיק את המלחמה, ומצג אלטרנטיבה מדינית: יש לו טיוטת הסכם עם סעודיה, שכולל יחסים דיפלומטיים עם ישראל בתמורה למתווה להקמת מדינה פלסטינית בגדה ובעזה.
זו הייתה יכולה להיות שעתו הגדולה של נתניהו, אם רק היה נענה לקריאתו ההיסטורית של ביידן ושם קץ למעגל הדמים. גשר לסעודיה שווה הרבה יותר מהסכמי אברהם, וגם נתניהו, בינו לבין עצמו, יודה שרק פיתרון שתי המדינות שמציג עתה ביידן ישמר את ישראל כמדינה יהודית
זו הייתה יכולה להיות שעתו הגדולה של נתניהו, אם רק היה נענה לקריאתו ההיסטורית של ביידן ושם קץ למעגל הדמים. גשר לסעודיה שווה הרבה יותר מהסכמי אברהם, וגם נתניהו, בינו לבין עצמו, יודה שרק פיתרון שתי המדינות שמציג עתה ביידן ישמר את ישראל כמדינה יהודית. אבל הוא אחוז אימה מפני הבייס שלו, ונראה כמי שהחליט: תמות נפשי עם פלישתים. הוא מהלך מול העולם עם גפרור ביד.
טראמפ לא יעזור לו: הוא לא מבין במדיניות או במזרח־התיכון. כשהיה נשיא גרם נזק עצום לישראל כאשר קרע לגזרים, בהשפעת נתניהו, את הסכם הגרעין עם איראן. הוא היה יכול היה להיות במעמד של משנה היסטוריה, אך העדיף לשקוע בהיסטריה. פעם הוא היה קוסם, אך הוא יצר במו ידיו מצעד איוולת. הקסם פג.
ביידן זועם כעת על נתניהו במיוחד - בעקבות החיסול של הגנרל האיראני שעלול לגרור את ארצות־הברית למלחמה כוללת במזרח־התיכון, ובעקבות ההרג של המתנדבים ב"מטבח המרכזי העולמי". בימים הקרובים הוא יציב לישראל קו סיום - ותהיה זו הפעם השנייה בחצי שנה האחרונה שהוא ינסה להציל את ישראל מהנהגתה.
