אתר חדשות קולנוע עם נטייה ליברלית ברורה מתמחה בכותרות מהסוג הבא: "השחקן ההוא וההוא לוהק לתפקיד כזה וכזה, ויש אנשים שלא מרוצים מכך!". כניסה לכתבה תגלה לרוב שניים-שלושה ציוצים, אולי גם התייחסות מצד איזשהו פעיל בארגון או אושיית טוויטר – והנה, יש "סערה". כך קרה כשגל גדות הישראלית לוהקה כקליאופטרה המצרית (מה שהוביל גולשים בחו"ל לפשפש ולבדוק אם היא אשכנזייה או מזרחית כדי לראות אם יש נסיבות מקילות), כשסקרלט ג'והנסון לוהקה לתפקיד גבר טרנס וכשנערה שחורה נבחרה לגלם את בת הים הקטנה (אף שמדובר באגדה).
עכשיו שערוריות הליהוק הגיעו במזל טוב אל היהודים: אתרי הקולנוע גועשים בימים האחרונים על רקע "מחאה" שפרצה על ליהוקה של הלן מירן הבריטית לתפקיד גולדה מאיר, בסרט החדש שסיים לצלם הבמאי הישראלי גיא נתיב.
המחאה, נבהיר, מסתכמת בשחקנית תיאטרון בריטית יהודייה שאמרה שהיא "לא מסכימה" עם הליהוק, ומהקומיקאית המעט בולטת יותר שרה סילברמן, שמנסה לקדם ספק-בהומור את המונח "Jewface" – על משקל ה"בלאקפייס", אחת הפרקטיקות השגורות בעבר והמושמצות כיום בארה"ב, כששחקנים לבנים מרחו משחת נעליים על הפנים וחיקו בלעג שחורים.
סילברמן כמובן מצביעה על אמת ידועה: אינספור שחקנים לא יהודים גילמו יהודים – ולהפך. רוברט דה נירו גילם גנגסטר יהודי אכזר ב"היו זמנים באמריקה", בן קינגסלי את יצחק שטרן ב"רשימת שינדלר", פול ניומן היה רק חצי יהודי כשגילם את ארי בן כנען, אז אולי לשיטת סילברמן זו רק חצי-בעיה.
לא הגיוני ללהק את הלן מירן לתפקיד מרטין לותר קינג. גם לא את בראד פיט. אבל את גולדה מאיר? בואו, הן די דומות, וזוכת האוסקר היא שחקנית מצוינת. סוף הסיפור
היוצר חגי לוי, שהביא את השחקן הנפלא אוסקר אייזק (ממוצא קובני) לגלם פרופסור שמתחבר ליהדותו בגרסתו ל"תמונות מחיי נישואין", נאלץ להגן על החלטתו מול כתבת התחקיר ב"וראייטי" ברצינות תהומית. נפתח דיון שלם אם יהודים הם גזע או דת או תרבות ואם יש דבר כזה "ליהוק בעייתי" במקרה שלהם – מה שלא היווה בעיה במשך 125 שנות קולנוע.
כל השיחות הללו באמת מאוד מעניינות ומעוררות יצרים, כשם שהן ציניות להפליא. בעידן שקורס תחת מונחים טריגריים כגון "מי-טו", "פוליטיקלי קורקט", "ווקנס" וגם "טריגר", לא צריך הרבה כדי להרגיז את הקורא, בעיקר אם הוא מהצד הימני/השמרני של המפה, ולשכנעו ש"העולם השתגע". לעיתים נדירות הסערות צוברות תאוצה ומגיעות עד כדי ביטול הסרט (כמו במקרה ג'והנסון), לרוב הן סתם שמן למדורת המרירות האינסופית.
בנימין טוביאסצילום: בנימין טוביאסהבעיה היא לא השיח על ייצוג גזעים שונים, או התיקון הראוי לכך בהרבה סרטים (ראו את ההבדל בין שתי הגרסאות ל"סיפור הפרברים", כשבאחרונה הייתה הקפדה ראויה שאת כל הדמויות הלטיניות יגלמו לטיניים). אלא שהשאיפה לייצר "סערות" מדומות מגיעה לעיתים לאבסורד, ואז גם לתגובת נגד נגעלת.
בניסיון להגביר את כמות הקליקים והכניסות לכתבות, עיתונאים וצייצנים שכחו להבדיל בין עיקר לטפל ולהשתמש בהיגיון בריא. נכון, לא הגיוני ללהק את הלן מירן לתפקיד מרטין לותר קינג. גם לא את בראד פיט. אבל את גולדה מאיר? בואו, הן די דומות, וזוכת האוסקר היא שחקנית מצוינת. סוף הסיפור.
- בנימין טוביאס הוא עיתונאי "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
