11 ימים בתוך מבצע "שומר החומות", ומדינת ישראל עדיין לא השכילה להבין שלעורף חזק לא מספיקה כיפת ברזל לבדה. אלפי הרקטות לעבר לישראל, אזעקה רודפת אזעקה, השעות הארוכות במרחבים המוגנים, קולות הפיצוצים העזים וחוסר הביטחון המתמשך - גובים מחיר נפשי רב ממבוגרים, נערים, ילדים וטף כאחד. אל תושבי הדרום, שמתמודדים עם המציאות הזו כבר שנים ארוכות, הצטרפו בימים האחרונים גם תושבי השפלה והמרכז, והמשותף לכולם - אף אחד מהם לא זכאי למענה נפשי ראוי.
ההשלכות הנפשיות של ימי הלחימה מתווספות להריסות שהשאירה כאן הקורונה החברתית, ובהן עלייה בדיכאונות, בבדידות, באלימות, בשימוש בחומרים מסוכנים, במצוקה, בהפרעות אכילה וגם באובדנות. תחקיר של פורום הארגונים למען פסיכולוגיה ציבורית שמתפרסם לראשונה ב-ynet וב"ידיעות אחרונות" בחן את מצבן של המרפאות לבריאות הנפש ברחבי הארץ, וחשף את התשתיות הרעועות שעליהן אמור להישען הציבור הישראלי.
כשש שנים חלפו מאז יצאה לדרך הרפורמה בבריאות הנפש, שבה התחייב משרד הבריאות לייעל את הנגישות לטיפולים. אלא שבפועל, במקום לחזק את המערך בתוספות של מרפאות ותקנים, לפחות 18 מרפאות ברחבי הארץ נסגרו או צימצמו פעילות באופן משמעותי. "ברגע שמרפאה נסגרת אין מענה לתושבים ואין מענה לציבור", הסבירה הפסיכולוגית אלית מרדו, יו"ר התנועה למען הפסיכולוגיה הציבורית. "הביקוש עולה, בעיקר עכשיו, והמענה מצטמצם".
מערכת בריאות הנפש מיובשת, והופכת פחות ופחות נגישה לציבור. המשמעות בפועל: זמני ההמתנה מזנקים ועומדים היום על בין 8 ל-24 חודשי המתנה לטיפול פסיכולוגי בשירות הציבורי. כך, למשל, מרפאת ילדים ונוער באשדוד נסגרה והמטופלים הופנו לטיפול בעיר רחובות. רובם ויתרו על טיפול או פנו לשוק הפרטי, ורק אחוז אחד מהמטופלים המשיך למרפאה ברחובות.
"נוצר מצב אבסורדי שאנשים שיש להם כסף יכולים לפנות למענה בפרטי", הוסיפה מרדו. "אבל אוכלוסייה שלמה שאין ביכולתה לשלם מאות שקלים לטיפול - נותרת ללא מענה. יותר ויותר ילדים בדיכאון ובחרדות, ולא חוזרים למערכת הלימודים. מבוגרים שפוטרו ונמצאים במצוקה לא מסוגלים לחזור למעגל העבודה. יש יותר אלימות במשפחה, יותר פשע ויותר בני נוער שלא יצליחו להשתלב בצבא ובלימודים אקדמיים. המשמעות היא אסון חברתי. המדינה חייבת לקחת אחריות ולספק שירות פסיכולוגי ציבורי ללא עלות כדי להחזיר את החוסן של תושבי מדינת ישראל".
מסתבר שאפילו באזורים הזקוקים ביותר לסיוע נפשי, בהם התושבים נמצאים באיום ביטחוני מתמיד - אין מענה ראוי. שיחות שהגיעו לידי ynet ו"ידיעות אחרונות", שהתנהלו בין הסתדרות הפסיכולוגים בישראל למוקדי קופות החולים, חושפות כי בעוטף עזה אין פסיכולוגים קליניים, התפתחותיים, רפואיים ושיקומיים של קופות החולים. תושבי העוטף שיפנו לקבלת טיפול יופנו לבאר שבע, אשקלון או נתיבות, או יתבקשו לפנות לשירות הפרטי או לפסיכולוגים בהסדר עם הקופה בעלות של כמה מאות שקלים בחודש.
"תושבי עוטף עזה לא מגובים ברמה הנפשית על ידי המדינה", סיפרה עדי לגזיאל-שי (44), אמא לשניים מקיבוץ ניר עוז. "המדינה מפקירה את הנפש שלנו ומייצרת לנו עוד דור של נפגעי פוסט טראומה". לגזיאל-שי אובחנה בפוסט טראומה שנה לאחר סיום מבצע צוק איתן בעקבות נפילת קסאם ליד רכבה. "באותו רגע נהיו לי חיים אחרים, היה לי מאוד קשה לקבל את האבחנה", היא שחזרה. "אבל קיוויתי שכשאני אקבל אותה יטפלו בי, יתנו לי מעטפת שתענה על הצרכים שלי. בפועל, הבנתי שאני כל הזמן צריכה להוכיח את המצוקה שלי כדי לקבל עזרה.
“אנשים שומעים על נפגע חרדה ולא מבינים כמה מצב כזה עלול להיות חמור, זה יכול להרוס לאדם את החיים. אני חיה במועצה האזורית אשכול, ומרכז חוסן עושה כמיטב יכולתו בתנאים העלובים שקיימים. אני לא מבינה למה אנחנו צריכים לקושש עזרה". כדי לא להמתין בתורים העמוסים של השירות הציבורי נאלצת עדי לנסוע לבאר שבע כדי לקבל טיפול פסיכיאטרי. "ההתנהלות של ענף בריאות הנפש היא ביזיון. יש חוסר ענק במרפאות ובמענים. למה אני צריכה לנהוג עד באר שבע ולשלם הרבה מאוד כסף כדי שיהיה לי טיפול זמין?".
מנכ"לית נט"ל (נפגעי טראומה על רקע לאומי), אפרת שפרוט, סיפרה על החוסר במטפלים. "אנחנו כמובן מודעים שיש חוסר במטפלים בענייני חרדה, ולכן בעת חירום כל המגזר השלישי בתחום הטיפול עושה את מרב המאמצים לגשר על הפער ולעבות את השירותים הניתנים בקהילה", אמרה. "יש צורך ממשי להגביר ולהרחיב את המענה לסיוע נפשי בקהילה לילדים ולהורים כאחד, בעיקר בשנים האחרונות".
הבעיה, כאמור, אינה מסתכמת באזור הדרום, אלא נוגעת כמעט בכל הארץ, ובעיקר בפריפריה. כך, למשל, מרפאת נפש בחיפה, שנתנה שירותים לילדים אוטיסטים מכל הקריות - מנתה רק שלושה אנשי צוות וחדלה מלקבל מקרים חדשים בשל צמצום פעילותה. גם הפעילות במרפאת ילדים ונוער בלוד צומצמה - היא מנתה 13 אנשי צוות, והיום נותרו בה רק פסיכיאטר אחד ושני מתמחים שמגיעים אחת לשבועיים. בכרמיאל נסגרה מרפאת מבוגרים, במודיעין נסגרה מרפאת ילדים ובפתח תקווה המרפאה עובדת באופן לא סדיר כבר קרוב לשנה עקב שיפוצים.
ככל שיותר מרפאות מצמצמות פעילות - זמני ההמתנה לקבלת טיפול מתארכים. תור למרפאת בריאות הנפש בתל אביב ייקח לפחות חצי שנה, למרפאת דיכאון בפתח תקווה שנה וחצי, בקריות יותר משנה ובירושלים המתנה של כשמונה חודשים.
ממשרד הבריאות נמסר בתגובה: "עם כניסתה לתוקף של הרפורמה בבריאות הנפש ביקשו קופות החולים להמשיך ולהפעיל את מערך המרפאות הממשלתיות לטיפול נפשי. מערך זה מתפקד, אם כי חלק קטן מהמרפאות נסגרו או צומצמו בשל מחסור בכוח אדם. יודגש כי אין מדובר בצמצומים שיזם משרד הבריאות אלא בקושי לאייש תקנים של רופאים פסיכיאטרים ומטפלים אשר עזבו את תפקידם, בין היתר לטובת תפקידים בקופות החולים. אין חולק על כך שלמרות הרחבת השירותים על ידי קופות החולים זמני ההמתנה לטיפול נפשי עודם ארוכים מאוד ואינם סבירים".
