קריאת השכמה: דבר ממה שאירע אתמול לא אמור להפתיע את ראש הממשלה בנימין נתניהו, וכמובן לא את שר הביטחון יואב גלנט. זמן רב חלף מאז הציג צה"ל לדרג המדיני את הערכתו לפיה שתי זירות מסומנות כנפיצות במיוחד השנה: הצפון - בגלל איראן וחיזבאללה, ויהודה ושומרון - בשל הטרור הפלסטיני.
בעוד הנושא האיראני נדון די והותר, הפיגוע אתמול מחייב התמקדות בזירת יהודה ושומרון והסברת המורכבות שם. הרצח בעלי הוא הפיגוע הקשה ביותר מאז תחילת השנה בשטחי יהודה ושומרון (בפיגוע בירושלים נרצחו שבעה בני אדם). מינואר 2023 עומד מספר הנרצחים בפעולות טרור על 28 ישראלים, לעומת 20 בתקופה המקבילה אשתקד. גם מספר ההתרעות על פיגועים גבוהה בהשוואה לשנה שעברה, אם כי המספרים עדיין לא מזכירים את ימי האינתיפאדה השנייה. עם זאת, ברור שהמחבלים באזור פועלים עם ביטחון עצמי גובר ובתעוזה ניכרת. כך היה בפעולה שלשום נגד כוחות צה"ל בג'נין (שבה נהרגו שישה חמושים פלסטינים) ובתגובה של חמאס עם הפיגוע בעלי - שהוא תוצאה של פעולה מתוכננת ולא עוד חוליית בודדים או ארגונים בנוסח "גוב האריות".
ההתפתחויות האלה מחייבות את ישראל לבצע הערכת מצב מחודשת במדיניות הננקטת דווקא מול חמאס בעזה. יחיא סינוואר ומוחמד דף מתדלקים את הטרור ביהודה ושומרון, ונהנים משקט בעזה ומשורה של הקלות ישראליות מפליגות לכת - שלא היו כדוגמתן. אמנם זהו אינטרס ישראלי לשפר את המצב הכלכלי ברצועה, להכניס יותר פועלים ולייצר מנגנון לחץ פנימי על חמאס שירתיע אותו מכניסה לסבבי לחימה, אבל בינתיים עסוקים שם בעידוד טרור בשטחים תוך הנאה מהשקט ומההטבות, ובציפייה לפעולה ישראלית שתפיל את הרשות הפלסטינית. כאמור, ההערכה הזו הוצגה לדרג המדיני - אבל אין בכך כדי לנקות מאחריות את הצבא והשב"כ, שהם התומכים העיקריים בתוכנית ההסדרה בעזה.
הסוגיה השנייה שעולה על הפרק, בעיקר בתקשורת ואצל כמה שרים בימין, היא מבצע רחב בצפון השומרון. על כך צריך לומר ביושר: גם בתוכניות של פיקוד המרכז מדובר במבצע מוגבל וקצר, באזור מתוחם וספציפי. אם מישהו בונה על "חומת מגן 2", שישכח מזה. כמו כן, בצבא ובשב"כ משוכנעים שמחוללי הטרור נמצאים במחנות הפליטים בשכם ובג'נין, ואילו שלושה מיליון פלסטינים לא מעוניינים במלחמה אלא בשיפור מצבם הכלכלי והחברתי.
מכל הסיבות האלה, בשלב הזה, הדרג הצבאי נמצא בהסכמה עם ראש הממשלה ושר הביטחון, שאינם מעוניינים במבצע. בנוסף, יש גם לחץ אמריקני להימנע מצעד דומה, כשברקע המאבק נגד הסכמות מתגבשות סביב הסכם גרעין מחודש עם איראן. לכן, עיקר המאמץ מושקע עכשיו בניסיון למצוא פתרון ביניים שיעזור ליושבים בירושלים לקנות שקט לישראל ולקרר את השטח הבוער. פתרון שכזה יכול לבוא בדמות תגבור כוחות ובהגבלת כניסת פועלים, אבל לא בטוח שהוא יספיק ויענה על כל הצרכים - נוכח האנרגיות בגזרה ופעולות הנקם של פעילי ימין.אז מה נראה מעכשיו? לא יהיה מבצע. כן יהיה תגבור כוחות בצירים ויותר מעצרים. לשם כך צריך מודיעין טוב יותר מהיום שהיה יכול לסכל את הפיגוע. ומודיעין טוב על המטענים היה מונע את הפגיעה בפנתר בג’נין.
ובסוף, הכל חוזר למה שהצבא אומר שוב ושוב: הדרג המדיני לא יכול לעצום עוד עיניים מול ההתפוררות של הרשות הפלסטינית, שהיא חלשה מאי פעם. הבשורה הרעה היא שקץ שלטונו של אבו מאזן מתקרב, ולכך הצד הישראלי חייב להיערך.
