בספטמבר מלאו 30 שנה להסכם אוסלו, ואחרי הצהרת העקרונות שנחתמה בין אש"ף לישראל באו הסכמים משלימים בהם הסכם טאבה, הפרוטוקול הכלכלי של פריז, מזכר "ואי" והסכם שארם א-שיח'. הסעיף המשמעותי ביותר בהם נגע לתקופת מעבר בת חמש שנים שהייתה אמורה להסתיים בהסדר קבע ובקץ הסכסוך הפלסטיני-ישראלי. במהלך תקופה זו ישראל הייתה אמורה להעביר את השליטה על רוב השטחים הכבושים, כולל שטחי C, ללא המוצבים הצבאיים המפורטים בהסכמים וההתנחלויות בגבולותיהן דאז, לידי הרשות הפלסטינית שהוקמה.
30 שנה להסכמי אוסלו - טורים נוספים:
• לא הבנו מה זה "פרטנר", ומה זה "הסכסוך" עבורם
• 7 סיבות לפרדוקס אוסלו, חלומו הרטוב של הימין
• ייסורי ההיסטוריון החוקר את הסכם אוסלו
• שתי הנהגות במשבר הולידו הסכם גרוע. לשמחת הימין
• 4 הסיבות שגרמו ליצחק רבין לחתום על הסכם שממנו הסתייג
• כשאוסלו יצא לדרך, המודיעין נשאר בחוץ
30 שנה חלפו מאז. ישראל לא מימשה את הסעיף החשוב ביותר בהסכם - נסיגה משטחי C; היא לא פירקה את המינהל האזרחי ולא ביטלה את הממשל הצבאי. להיפך, בימים אלה אנו עדים לחיזוק תפקידו של המינהל והפיכתו מזרוע צבאית לגוף פוליטי במסגרת תוכנית הממשלה הנוכחית בישראל - בראשות בנימין נתניהו ושותפיו בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר - לספח את הגדה המערבית.
הגולל על תהליך השלום נסתם כליל. לא זו בלבד שמנקודת המבט הישראלית, החותרת לניהול הסכסוך ולא לפתרונו, פג תוקפו של תהליך השלום, אלא שישראל דוגלת בהכרעה ומתכננת אותה בדמות חיסול הרעיון של הקמת מדינה פלסטינית עצמאית באמצעות הרחבת מפעל ההתנחלויות, סיפוח שטחי C ואף הגדה המערבית כולה. השטחים ימשיכו להיות כפופים לשליטה הביטחונית ולריבונות שלה.
אנו הפלסטינים, לעומת זאת, מדברים עדיין באותה שפה: מצהירים על מחויבותנו הרשמית להסכמים ודורשים מישראל לעמוד בהם, אף שאנו יודעים בוודאות שזה לא יקרה, במיוחד לא מול ממשלת הימין הגזעני.
הקטסטרופה הנוכחית אינה תוצאה של המדיניות הפושעת של ישראל בלבד; תרמו לה טעויות פלסטיניות קטלניות. בראשן עמדו הניסיונות של כוחות האסלאם הפוליטי להכשיל את הסכמי אוסלו בראשית הדרך. מאחר שהם ראו בהסכמים איום אידאולוגי, הם עשו כל שביכולתם כדי להרוס אותם באמצעות פעולות צבאיות קשות, שרובן ככולן בוצעו בתוך ישראל ונגד אזרחים. זאת אף שתנועת חמאס השתלבה במסגרת הפוליטית שנוסדה מתוקף ההסכם על ידי השתתפותה בבחירות 2006, וזכתה לייצוג במועצה המחוקקת ובממשלה.
הטעות השנייה של הפלסטינים הייתה האינתיפאדה החמושה השנייה, שהביאה לעלייתו של הימין הישראלי לשלטון, לבניית חומת ההפרדה הגזענית, לכאוס שהוביל בסופו של דבר לנסיגת ישראל מרצועת עזה, לניצחון חמאס ולזכייתו ברוב המושבים במועצה המחוקקת, ולהפיכה של חמאס נגד הרשות שהובילה ל-17 שנות פילוג הרסני. המצור הבלתי אנושי שהוטל על הרצועה אילץ יותר מ-40 אלף צעירים להגר ממנה. רבים מהם סיכנו את חייהם בים ומתו בניסיונם להיחלץ מהאסון המתמשך ברצועה ומהעוול הכפול שתושביה חווים.
אשרף אל-עג'רמיצילום: ירון ברנרהפילוג הפלסטיני הביא לקריסתו של רעיון הישות הפלסטינית המאוחדת שעליה התעקש המנהיג המנוח יאסר ערפאת בשלב הראשון של הסכם אוסלו. המולדת הפכה לשני חלקים שונים ונפרדים; הדמוקרטיה ושלטון העם נעלמו, ובשטח שולטות שתי רשויות ללא דין וללא דיין, לנוכח פיזור המועצה המחוקקת ודחיית הבחירות הכלליות והרפורמות המוסדיות. אנו הורגים במו ידינו את הרעיון של מדינה פלסטינית אחת ועצמאית.
ישראל אכן לא מוכנה להתקדם להסדר מדיני. אולם המציאות הקטסטרופלית שלנו - הפיצול והשחיתות - אינם מעודדים אף לא אחד בעולם לתמוך בנו. הדרישה להקמת מדינה פלסטינית, ואפילו לסיום הכיבוש, הפכה למס שפתיים ותו לא. איבדנו את כל מה שהשגנו באוסלו - מוגבל וצנוע ככל שהיה לעומת שאיפותינו. היה לנו שדה תעופה, הונחה אבן היסוד לנמל ימי, הכלכלה שלנו הייתה טובה יותר וגם חיינו היו טובים יותר. כיום המפעל ההתנחלותי הציוני צובר תאוצה אדירה בעוד הצעירים הפלסטינים מהגרים והמולדת ממשיכה להתרוקן. נותרנו עם סיסמאות מפוצצות ונבובות שכולם מדקלמים, אך עמוק בליבנו פנימה אנחנו יודעים עד כמה מצבנו אומלל.
- אשרף אל-עג'רמי הוא פוליטיקאי פלסטיני, לשעבר השר לענייני אסירים ברשות וממובילי יוזמת ז'נבה. המאמר המקורי התפרסם בחודש שעבר ביומון הפלסטיני אל-איאם. גרסה עברית זו מתפרסמת בחסות פרויקט אופק המשותף למכון ון ליר בירושלים, לפורום לחשיבה אזורית ולמרכז אעלאם בנצרת. תרגם מערבית: ע'אזי אבו ג'יאב
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
