מחכים למשיח שר שלום חנוך בשירו האלמותי. אז חשבתי לספר לו שבלי ששמנו לב - הוא כנראה הגיע. ומכל המקומות בארץ הוא התחיל דווקא בתל אביב.
זה כארבעה חודשים בכל מוצאי שבת יוצאים אלפי יהודים טובים עטופים בטלית כחול לבן לרחובה של עיר. אלפי דגלים, שהם בעצם טליתות בפסי כחול על רקע לבן, מונפים אל על בגאווה אין קץ. אין מראה מרנין לב מזה. כל אחד מהם משיח קטן.
וכך סיפר דוד וולפסון, הוגה דגל ישראל, מראשי הציונות, כיצד נוצר הדגל בצורתו הקיימת: "...צריך ליצור את הדגל. ואולם באיזה צבעים נבחר?.. יש לנו דגל. לבן כחול. הטלית אשר בה נתעטף בתפילתנו - טלית זו היא סמלנו. נוציא נא את הטלית מנרתיקה ונגולל אותה לעיני ישראל ולעיני כל העמים... - וכך בא לעולם דגלנו הלאומי".
במוצ"ש הקרוב כדאי שאחד המפגינים בקפלן ישים פעמיו לקברו של דוד וולפסון ויספר לו ש-80 שנה אחרי - המוני ישראל יוצאים עם טליתות לרחובה של עיר. יש סיכוי שהוא יתהפך בקברו. הפעם כדי להזדקף ולמחוא כפיים.
"...הכנף פתיל תכלת", מספר פרק ט"ו של ספר "במדבר" על המקור לציצית/טלית שאומץ על-ידי העם היהודי להיות לו לדגל. רק שמיד אחריו, שימו לב, מופיע פרק ט"ז, הפרק של פרשת "קורח". קורח שהיה בעצם הסרבן הראשון בהיסטוריה היהודית שקרא למרד שיפורר את העם השברירי שזה עתה יצא ממצרים. ולא תאמינו במה עטה קורח את גופו כשצעד בראש מחנה המיעוט שקיבץ סביבו, בעודו קורא למרוד במלוא גרונו הניחר... בטלית.
"צדק צדק תרדוף" כותב המקרא באחד מההיגדים הנעלים ביותר של תורת המוסר. שלפיו, גם צדק אתה צריך לרדוף... רק בצדק. לא בעיוות דין. לא בשיבוש חקירה. לא בהעמדת פנים. לא בקיצור תולדות האמת והתאמתה לצד שלי, כי הצדק לכאורה נמצא רק אצלי. גדולי פרשני המקרא דייקו כנראה אותנו בדור הנוכחי. הם הבינו כי המין האנושי ימציא את ההיגד: שבשביל המטרה ניתן לרדוף את הצדק, גם בלי להשתמש בצדק - וכשחוטבים עצים נופלים שבבים. אז זהו שלא.
מתעטפי הדגל בהפגנות צריכים גם הם לשנן: דגל, דגל תרדוף. את הדגל רודפים רק בדגל. את דגל ישראל, הטלית של העם היהודי, רודפים רק בטלית.
והטלית של העם היהודי ספוגה שתי וערב במצוות היהדות. אנחנו מתכסים בכולה, לא בחלקה. בכל אותם ערכים יהודיים דתיים שטשטשנו ושכחנו. חשבנו שאפשר ללמד בבתי הספר רק חלק קטן מהיהדות. אז נראה שטעינו.
רמי סימנימתחת לטלית מברך וסופג האב את ילדיו כולם. לא את חלקם. הטלית ספוגה בדם יהודים שהושמדו מפני שלא היה להם צבא שיגן עליהם. העבר הישראלי במדינה הנפלאה שהקמנו ספוג בלוחמים שנשבעו "לא עוד". לכן, כל מי שמניף את הדגל ברחובה של עיר, מניף את טליתו של עם ישראל. לכן ראוי שרמטכ"ל צה"ל הרצי הלוי ישנן לעצמו ולנו את פרק כ"ב של ספר במדבר. אין צדק חלקי. אין דגל חלקי. כשאתה מחזיק בדגל, אתה מחזיק בכל הדגל. אתה חלק מהשורה. אתה לא קם בבוקר ומחליט שעל פלוני אני לא מגן. כל אחד שלידך בשורה הוא מגן עליך, כשם שאתה מגן עליו. קורח לא הבין את זה. אז הסבירו לו.
