עלילת "פאנטום האופרה", המחזה הסוריאליסטי הפריזאי, המוצלח בכל הזמנים, נכתבה בשינויים המתבקשים עבור מחנה ההתנגדות לממשלה הנבחרת. רוח הרפאים, ה"פאנטום" גיבורת הסיפור, משכנעת את הצופים במחזה בעובדות לא קיימות. היא משתמשת בתמימותם ובאהבה האנושית הכל כך פשוטה לשגרה, להלך עליהם אימים ולסחוט אותם רגשית ללא הפסק.
כאן בישראל רוח הרפאים מסרבת להזדהות ולגלות את כל מקורות המימון שלה, שאולי מגיעים ממדינות זרות. שמוציאה לרחוב אנשים שרובם פשוט לא בחרו בממשלה הקיימת. על השאר, שזה כולנו, היא פשוט מהלכת אימים, כולל על המשטרה. בדיוק כמו במחזה, אותה רוח רפאים אין לה בעיה להפיל את גג התיאטרון על יושביו ומושא אהבתה. בבחינת לא לי, אז בוודאי לא לך. עד שהגיעה לתיאטרון הנהלה חדשה - שסירבה להיסחט - ואז המסכה נפלה.
באולם התיאטרון הישראלי ההצגה הולכת ומתבהרת. אין מדובר ברצון לשמור על הקיים. המסכה גם כאן נפלה. מדובר ברצון להחליף ממשלה נבחרת, שזה לגיטימי. תוצאות הסקרים האחרונים משמחות - קמה אופוזיציה ראויה בישראל. המחנה הממלכתי של גנץ, סער וחבריהם הכפיל את כוחו והוא בדרך לדרוס את יאיר לפיד ולהפוך למפלגה השנייה בגודלה בישראל.
נשמת אפה של דמוקרטיה היא אופוזיציה ראויה, נשכנית, שלא מפילה את הגג, שנותנת כתף ברגעי משבר לאומי. הציבור בעד תיקון העוולות אך במשותף. הליכוד היה צריך ליזום את שיחות הפשרה יחד עם המחנה הממלכתי - טרם מתווה הנשיא. הסקרים והמדדים השונים מלמדים כי רק מי שייקח חלק בפשרה יזכה בתהילת הבוחר.
המשך ההפגנות – והקריאות להחריב את האולם על יושביו – מסכן את קיומם הפוליטי של גופים שימשיכו ליזום אותן. אותם גופים שימשיכו לתמוך במהומות ברחובות יאבדו אט-אט את תמיכת רוב הציבור שתומך בפשרה רחבה, אך נפשו קצה במראות של הרס הבית.
לא תהיה מלחמת אחים. פשוט מפני שלעימות צריך צד שני. הימין וחלק מהשמאל החילוני, הדתיים, החרדים והמרכז בישראל בחרו צד לפני כ-2000 שנה, מיד לאחר החורבן. הם בצד של אחיהם. כשאיש לא עומד מולך להתעמת – אין סיכוי לעימות. הם לא ירימו יד איש על אחיו. מאה השנים האחרונות לקיום הציוני הוכיחו זאת; בכל צומת היסטורי אלים, שבו השבטים היו צריכים להרים יד על אחים - השמאל היה שם לבד. בהסגרת גיבורי ניל"י, הסזון, רצח ארלוזורוב, אלטלנה, הגירוש מגוש קטיף, השמאל הגיע לצומת, להילחם. אך לא מצא שם איש.
האחים מהימין נשארו בבית, להתפלל.
לכן קיבלו תושבי בני ברק את אחיהם המפגינים שבאו להתגרות ולהילחם בהם - בלחם, מגדנות ושירים. לכן, בכל ההפגנות הבאות אני מציע לאנשי הימין והמרכז לפצוח במעגלי ריקודים במרכז תל אביב עם אחיהם. כל ארגוני החסד שמעמידים בכל הילולה בארץ, דוכני מזון אין ספור עמוסי אוכל ושתייה חייבים להפסיק כל פעילות, ובכל הפגנה וצומת שבהם יש מפגינים – להעמיד את דוכני המזון, השירותים הניידים ושאר ההפתעות לרשות אחיהם.
רמי סימניצילום: עצמיהדמוקרטיה כאתוס לאומי היא נשמת אפה של החברה בישראל. אנו עם וכחן. שש אלי ויכוח. לכן, כפי שלעולם לא תהיה כאן מלחמת אחים, כך לעולם בישראל לא תהיה דיקטטורה. זה פשוט סותר את העובדות. חזרנו לארצנו לאחר 2000 שנות גלות. אנו העם היחידי בעולם שהגיע מעשרות מדינות, רובן מדינות דיקטטוריות, דובר מעל ל-100 שפות שונות – היינו מועמדים טבעיים להקמת מדינה טוטאליטרית קומוניסטית - והחלטנו להקים דמוקרטיה אחת. השיח הדמוקרטי הוא עמוד השדרה של תרבות השיח הישיבתי היהודי שהוא בסיס כוחנו. ההכרעה התלמודית היהודית הייתה תמיד על-פי רוב הדעות, רוב הקולות. את רוחות הרפאים נשאיר בתיאטרון. בחיים מכריעים על-פי רוב קולות הבוחרים.
