ההיסטריון זאב איבינסקי, מאסירי מחנה קרתגו והחבר המבוגר ביותר בקיבוץ עין חרוד מאוחד, הלך לעולמו בחמישי האחרון בגיל 99. הוא הותיר אחריו שלוש בנות ועשרות נכדים ונינים, וביום מותו אף נולדו לו שתי נינות.
לצד פעילותו כהיסטוריון, היה מורה ומחנך, איש לח"י בנעוריו ולוחם בשורות גדוד "מוריה" במהלך מלחמת העצמאות. הוא היה ממייסדי קיבוץ יראון וחבר קיבוץ עין חרוד מאוחד, כאמור, שם גם הובא למנוחות.
בשנת 1941 התקבל להשלמת לימודיו בתיכון בכיתה י"ב בגימנסיה הרצליה בתל אביב, תוך כדי הדרכה בתנועת "הנוער הציוני" והמשך פעילותו החשאית במחתרת לח"י. ב-8 במאי 1942, בזמן שיעור בגימנסיה ומסגרת גל מאסרים לאחר רצח מפקד הלח"י אברהם שטרן, נאסר איבינסקי ונכלא במחנות המעצר מזרע ולטרון. כשנתיים לאחר מכן הוא הוגלה לאפריקה - שם הוחזק קרוב לשלוש שנים במחנות המעצר בסמבל שבאריתריאה, בקרתגו שבסודן, ובגילגיל שבקניה. בשנת 1947 שוחרר מהמעצר בקניה והוחזר למעצר בלטרון - שממנו שוחרר כעבור יותר מחמש שנים.
(צילום: נויל האריס)
איבינסקי היה מיוזמי ומקדמי "יד לילד" והמכון ללימודי השואה בבית לוחמי הגטאות. בשנות ה-70 שימש כמרצה באוניברסיטה העברית בירושלים בחוגים להיסטוריה כללית ולימודים רוסיים, בנושאי תנועות המהפכה, הטרור והמרד במאות ה-19 וה-20.
"זאב יצא ללימודים באפעל והכיר את ראומה, אלמנתו של משה שטורמן ז"ל, ושם נוצרה הזוגיות ביניהם", סיפרה ענת ציזלינג, הארכיונאית של עין חרוד מאוחד. "הוא הגיע לעין חרוד בעקבותיה, והיה כאב לשני ילדיה - חיים שטורמן, שנהרג באי גרין, ותמר".
לדבריה, "זאב נקלט טוב בקיבוץ ועבד במטעים, עד שיצא ללימודים גבוהים. במשך שנים הרצה בחוג להיסטוריה באוניברסיטה העברית בירושלים ואף הקים את החוג לטרור. הוא היה איש ספר, דעתן ומלא בידע".
היא הוסיפה: "אני בת כיתתה של תמר, בתו, ולכן הכרנו את המשפחה. הוא ג'נטלמן אמיתי, מנומס, אדיב, מחייך ונעים, קיבוצניק בנשמה ובמהות. ראומה נפטרה בי"ח באלול, חג המשק שלנו, בשנת 2010. זאב נהג להגיע מדי יום לארוחת הצהריים בחדר האוכל כמו חבר רגיל - הוא לא נהג לעשות פרסומים למעמדו האקדמי ולתאריו - היה חבר מהשורה, צנוע מאוד". ציזלינג ציינה כי איבינסקי "ידע לעמוד על דעותיו. הוא נהג להחרים מוצרים מגרמניה, ושכנע את חברי הקיבוץ שלא לרכוש רכבים גרמניים".
