אנשי מקצוע במשרד הבריאות סיימו בימים האחרונים לעבוד על טיוטת דוח מיוחד שיוגש לאו"ם בנוגע להתעללות בחטופים בשבי חמאס ברצועת עזה. הדוח, שהוכן לבקשת שר הבריאות אוריאל בוסו, מכיל עדויות רבות של חטופים ששוחררו מהשבי. "זה מתאר את הזוועות שהם עברו. נחשוף בפני העולם את האכזריות של האויבים מולם אנחנו מתמודדים", אמר בוסו ל-ynet.
1 צפייה בגלריה
"העדויות הן קריאת השכמה לעולם ללחוץ על חמאס לשחרר את כולם". עצרת למען החטופים
(צילום: טל שחר)
שר הבריאות צפוי להגיש את הדוח לאו"ם ברגע שתסתיים העבודה על גרסתו הסופית. לדבריו, "כשר הבריאות אני רואה בזה דוח משמעותי שמתאר את הזוועות שעברו החטופים. העדויות שמובאות בו הן קריאת השכמה לעולם - להפעיל יותר לחץ על חמאס ותומכיו לשחרר את כולם עכשיו".
מאז בוצעה עסקת החטופים לפני קצת יותר משנה, העידו חטופים רבים ששוחררו על התעללות בשבי חמאס. המזון והמים שקיבלו, אם בכלל היו כאלה, היו דלים מאוד וגרמו לתת-תזונה חמורה, הם הוחזקו בתנאים קשים, הוכו, ועברו התעללות נפשית ומינית. בנוסף, הם הוצפו במידע כוזב, וחלקם אף קיבלו תרופות פסיכיאטריות אסורות לשימוש, שנועדו למעשה לסמם אותם.
לפני כחודש פרסם מטה המשפחות להחזרת החטופים דוח שהוכן על-ידי מערך הבריאות במטה, שחשף את השלכות השבי על שורדיו, לאחר שנה מהשבתם במסגרת העסקה. הדוח הציג כי שורדי שבי רבים חזרו בתת-תזונה חמורה, סבלו מפציעות שלא טופלו, ומטראומה פסיכולוגית עמוקה, כולל תסמונת דחק פוסט-טראומטית (PTSD).
פרופ' חגי לוין, ראש מערך הבריאות של מטה משפחות החטופים, אמר אז כי "הקשיים איתם מתמודדים שורדי השבי ומשפחותיהם בשנה האחרונה מדגישים את הצורך הקריטי בתמיכה מתמשכת ומקיפה. טיפול בפערים בשיקום, הבטחת תמיכה ארוכת טווח למשפחות והקמת מערכות מעקב שיטתיות".
"הוחזקתי בשבי לבד, קשורה בקרסול לשרשרת ברזל"
מבחינת הפגיעה בבריאות הפיזית צוין בדוח כי החטופים ששוחררו סבלו מתת-תזונה ואובדן משקל משמעותי; תנאים תברואתיים ירודים בשבי גרמו לבעיות במערכת העיכול וזיהומים בעור; פציעות פיזיות כגון שברים ונזק עצבי שהוזנחו במהלך השבי הותירו רבים עם מוגבלויות ארוכות טווח. מבחינה נפשית, טראומות השבי הובילו לשכיחות גבוהה של תסמיני PTSD, כולל סיוטים, דריכות יתר ותחושות ניתוק; ילדים חווים נסיגה התפתחותית ואתגרים התנהגותיים.
עדויות בדוחות של מטה המשפחות העלו כי אלימות מינית היא מרכיב שיטתי ומתוכנן בשבי; כי החטופים חשופים לאלימות קשה ופציעות לא-מטופלות, הרעבה, צמא ממושך ומחסור באוויר נקי - שמביאים לניוון שרירים ופגיעה בתפקוד מערכות חיוניות. עוד נכתב בעדויות כי החטופים מתמודדים עם בידוד מוחלט, איומים מתמשכים על חייהם וטרור פסיכולוגי הכולל הפחדות שקריות בנוגע לגורל משפחותיהם.
ילדים רבים ששוחררו נאלצו להתמודד עם צפייה בסרטוני אלימות ואיומים ישירים על חייהם. חלקם הופרדו ממשפחותיהם ונאלצו לחיות בבידוד מוחלט, תוך חשש מתמיד מעונשים. במקרים מסוימים, ילדים נדרשו לשמור על שתיקה מוחלטת עד כדי כך שחלקם דיברו בלחישות בלבד עם שחרורם. טראומות אלה מותירות צלקות נפשיות עמוקות ופגיעות התפתחותיות המחייבות שיקום ארוך טווח.
עמית סוסנה מעידה על ההתעללות שעברה בשבי בפני שגרירי האו"ם
אחת מהחטופות שסיפרה על ההתעללות הקשה בשבי הייתה עמית סוסנה, שנחטפה מקיבוץ כפר עזה ב-7 באוקטובר ושוחררה משבי חמאס אחרי 55 ימים ברצועת עזה. "הוחזקתי בשבי לבד, קשורה בקרסול לשרשרת ברזל. בבית הזה הותקפתי מינית על-ידי מחבל חמאס ששמר עליי בשבי. הוא הכריח אותי להיכנס למקלחת, נכנס אחריי וכיוון את האקדח שלו לעברי", סיפרה בדיון מיוחד באו"ם לפני כחודשיים.
לדבריה, "הוא שאל אותי שאלות אישיות בזמן שהוא יושב לידי בתחתונים, מרים את החולצה שלי, נוגע בי ושואל כל הזמן מתי מחזור הווסת שלי ייגמר. הייתי חסרת אונים. ידעתי בדיוק מה הוא מתכנן לעשות, וכשהתקיפה הסתיימה אפילו לא יכולתי לבכות או להיות עצובה. לא עבר יום שבו אני לא חושבת על מה שהוא עשה לי".
היא הוסיפה: "לא היה לי מי שינחם אותי ונאלצתי 'להתנהג יפה' למי שזה עתה תקף אותי מינית בצורה המחרידה ביותר. כמה ימים לאחר מכן הועברתי למקום חדש, שם שמרו עליי מחבלים אחרים מחמאס, חמושים גם הם. למרות הפחד, הרגשתי ברת מזל שלפחות אני כבר לא עם המחבל שתקף אותי מינית, כי ידעתי שאם הייתי נשארת איתו הוא היה עושה את זה שוב. במקום החדש עינו אותי, תלו אותי הפוכה, הכו והשפילו אותי. בכל רגע נתון פחדתי לחיי".
גם אנדריי קוזלוב שנחטף ב-7 באוקטובר ממסיבת הנובה וחולץ משבי חמאס במבצע ארנון סיפר על ההתעללות הקשה. "בימים הראשונים זה היה ממש נורא. רק אחרי יומיים הם לקחו אותי לשירותים. לפני זה פשוט שמו בקבוק מים ריק ואמרו לעשות עם ידיים קשורות. אחר כך הם לקחו אותי לעשות פיפי כאילו שאני כלב, עם חבל, כמו רצועה, צועקים 'גו-גו-גו'. אמרתי להם 'אני צריך להוריד את המכנסיים כדי ללכת לשירותים והידיים שלי קשורות', והם אמרו 'לא אכפת לנו'", סיפר.
"זה היה כל כך רע. לא יכולתי לעשות כלום. הם הכו אותי, שלחו ברכייה לתוך הבטן שלי. בחודשיים הראשונים הייתי כל הזמן קשור, או בחבלים, או בשרשראות ברזל עם מנעולים. גם בידיים וגם ברגליים", הוסיף.
