את נזקי ממשלת החורבן והמגזר, זו שאינה מתפקדת לאומית אלא רק קואליציונית – ועושה זאת למען שרידותה והמשך כהונת העומד בראשה - כולנו מרגישים. ואנחנו נוסיף ונרגיש לא רק בכל הקשור להתערערות הביטחון האישי והקולקטיבי, אלא גם בגזירות הכלכליות הבלתי נמנעות שיחולו על כולנו ברקע המלחמה. ביום ראשון עתיד להתקיים דיון באשר לקיצוץ רוחבי בתקציב המדינה לשנת 2024 - תקציב חבול ומחורר, שאמור להפריש מיליונים מכספי הבריאות, החינוך, הרווחה, התחבורה, התרבות ושאר התחומים שידועים כ"החיים עצמם" לטובת מימון ענייני הביטחון.
כבר לפני כמה ימים הופסק סבסוד מחירי הדלק שגרם לזינוק בתעריפים; מס יוטל על טבק ועל שימוש במכוניות חשמליות (כדי "להחזיר" למדינה את מה שהיא מאבדת משימוש בחשמל במקום בדלק); הוכרז על ביטול נקודת הזכות להורים לפעוטות; המע"מ יעלה באחוז (תוך שנה), וכל עובד בישראל "יתרום" 400 שקל למימון עלויות המלחמה על ידי ויתור על יום הבראה (מהלך הדורש עיגון בחוק).
וזה לא הכול, כי 20 מיליארד שקל עתידים להיות מקוצצים מתקציבי משרדי הממשלה השונים, וכאמור דווקא החיוניים והחשובים שבהם. אכן, נאמר גם שייסגרו משרדי הממשלה המיותרים, אבל טרם זכינו לראות את הפלא הזה קורה, מה גם שלא ראינו את השרים משיבים את המיליארדים שהוקצו להם. המשמעות היא שפחות ופחות כסף יגיע למשרדים שבהם נדרשת כעת עשייה משמעותית. הרווחה למשל, שלא יוכל לספק תמיכה חיונית לנפגעי ומפוני 7 באוקטובר. קיצוצים קשים צפויים גם במשרדי הבריאות והחינוך, המופקדים על מערכות מרוסקות גם ככה.
ובתוך כך, גם במשרד התרבות צפוי קיצוץ של מיליוני שקלים. לכאורה עניין שעשוי להיתפס מעט פריבילגי בעת האפלה הזו, אבל לא כשצופים בחברי הממשלה, שניכר שתרבות רחוקה מחלק מהם כרחוק מזרח ממערב. ובכל זאת, השבוע הם החליטו לפגוע בשירות בסיסי, חיוני ומבורך: הספריות הציבוריות, המעניקות את השירות לתושבים בחינם. לפני 17 שנה, באמצעות חוק של מיכאל מלכיאור, נקבע התקציב לכלל הספריות בארץ יעמוד על 85 מיליון שקל. כעת הכריזה הממשלה על הצורך בתיקון החוק כך שיקוצצו ממנו 40 מיליון שקל, ובפועל מדובר בהחרבת רבות מהספריות.
מכיוון שלצד היותי עיתונאית אני גם סופרת שמרצה ומעבירה סדנאות גם בספריות ציבוריות, אני מכירה מקרוב את פועלן, בעיקר בפריפריה. מידע אישי – ביישובים מסוימים מדובר בפעילות התרבותית הכמעט יחידה שמסובסדת או ניתנת בחינם לתושבים. הספריות משמשות מרכזי תרבות ותפקידין להיות גוף מרכזי בקהילה, אבל עכשיו, באזורים שבהם הרשויות המקומיות לא יוכלו לכסות מקופתן על הקיצוץ התקציבי, המשמעות היא גזר דין מוות למוסדות הללו. הפגיעה תורגש בכל תחום שהספריות נוגעות בו: רכישת ספרים חדשים, אירועי תרבות, מפגשים עם סופרים וסופרות, פעילויות לילדים ועוד.
ענת לב-אדלרצילום: סבטלנה קריחליהאם מדובר בהחלטה ישירה של האוצר, או של מינהל התרבות במשרד התרבות והספורט? כך או אחרת, יש להבהיר לשניהם שפגיעה בספריות הציבוריות, שמהוות לעתים את גשר הקריאה היחיד אל הציבור בפריפריה הגיאוגרפית והחברתית, תביא להעלמתן ותהיה בכייה לדורות. אם אכן התקציב יקוצץ על פי חוק יהיה קשה מאוד להחזיר את הגלגל לאחור.
סופרים וסופרות מתגייסים למאבק להגנה על התקציב הזה, שכן הם מבינים היטב שלא מדובר רק במנגנון להשאלת ספרים, אלא במרכזי תרבות, חברה ודעת פעילים ומסורים. המחיר של קיצוץ דרסטי כל כך בתקציבן יהיה כבד. אסור שממשלת ישראל והקואליציה ימשכנו את עתיד קהל הקוראים. תשאירו לנו את הזכות לתרבות.
- ענת לב-אדלר היא סופרת ועיתונאית
