שופטי בג"ץ קבעו היום (ה') בדעת רוב (של חמישה שופטים מול ארבעה) כי התיקון לחוק הביטוח הלאומי משנת 2015, המאפשר לשלול באופן גורף קצבאות מסוימות מהוריו של קטין שמרצה עונש מאסר בגין ביצוע עבירות ביטחוניות, פוגע באופן בלתי חוקתי בזכות לשוויון. ההחלטה התקבלה בעקבות עתירה של עדאלה – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל. הכנסת קיבלה ארכה של שנה לתקן את החוק, ואם לא תעשה זאת - הוא יבוטל.
כאמור, בית המשפט העניק לכנסת ארכה של שנה לתקן את הפגמים בחוק והתחשב בהבהרת המדינה כי "בעת הזו מקודם תיקון חקיקה נוסף בהקשר זה ובפועל לא נעשה שימוש בסמכות מכוח התיקון בשנים האחרונות".
חמשת שופטי הרוב ובראשם נשיאת בית המשפט העליון השופטת אסתר חיות סברו שלצד החשיבות להרתעה מפני ביצוע עבירות ביטחוניות, ובכללן זריקת אבנים, תיקון החוק פוגע באופן בלתי מידתי בזכות לשוויון.
השופטת דפנה ברק-ארז סברה כי השימוש בקריטריון של הרשעה בפלילים ביחס לזכויות סוציאליות פוגע בשוויון מאחר שהוא כרוך ב"תיוג". השופטים עוזי פוגלמן, אסתר חיות וענת ברון סברו שהתיקון לחוק פוגע בזכותם לשוויון ולכבוד של הורי הקטינים שעליהם חל התיקון (לעומת הורים לילדים ולבני נוער שמורשעים בעבירות אחרות), בעקבות שלילת קצבאות בשל עוונות ילדיהם ו"ללא בחינה פרטנית של הפעולות שנקטו ההורים בקשר לביצוע העבירות על-ידי ילדיהם או למניעתן". שופטי הרוב הדגישו כי התיקון לחוק מהווה הסדר גורף שאינו כולל זכות טיעון להורים שמהם נשללות הקצבאות, וכי קיימים אמצעים אחרים שפגיעתם בזכות לשוויון פחותה ויש בהם כדי להשיג את תכליות החוק.
חרף דברים אלה, צוין בפסק הדין כי על מנת לאפשר בחינתם של צעדים חלופיים בכנסת, תינתן לכנסת ארכה של 12 חודשים מיום מתן פסק הדין עד שיבוטל התיקון לחוק. זאת, כדי לאפשר לכנסת להשלים את הליכי תיקון החקיקה, אם תמצא זאת לנכון, תוך התחשבות בהערות בית המשפט בפסק הדין. בית המשפט התחשב בכך שמאז נכנס לתוקפו התיקון בשנת 2015, הוא יושם לגבי עשרה קטינים בלבד וכיום אינו מיושם כלל, בין היתר בשל קשיים "הנוגעים למנגנון העברת המידע לביטוח הלאומי".
ארבעת שופטי דעת המיעוט (הנדל, עמית, סולברג ומינץ) סברו שיש לדחות את העתירה. השופט נעם סולברג סבר כי יש להבחין בין סוגים שונים של פגיעה בשוויון, ואמר כי הזכות החוקתית לשוויון נגזרת מהזכות החוקתית לכבוד. לטענתו, החוק אינו מבחין בין יהודים לערבים, לא במפורש, וגם לא במשתמע, במבחן התוצאה. משכך, לשיטת השופט סולברג לא הוּכחה פגיעה בזכות חוקתית, וממילא אין מקום להידרש לבחינת חוקתיות החוק בהתאם לפסקת ההגבלה.
השופט ניל הנדל הדגיש את העובדה שעבריינות ביטחונית שונה מעבריינות פלילית רגילה, ומשכך התיקון אינו פוגע בשוויון. השופט דוד מינץ סבר אף הוא שאין במקרה דנן פגיעה בשוויון, וציין כי אף בהנחה שתיקון החוק פוגע בזכות החוקתית לשוויון, הרי שפגיעה זו נעשית לתכלית ראויה והיא מידתית, ומכאן שאין הצדקה להתערבות בית המשפט בעניין זה. השופט יצחק עמית ציין כי החיסכון הכלכלי להורי הקטין עקב מאסרו גבוה מסכום הקצבאות שנשלל מהם, ועל כן הפגיעה הנגרמת להם היא זניחה, ואינה מצדיקה פסילתו של חוק.
