בתקופה האחרונה רץ תשדיר שטוען ש"אין ימין ושמאל", ושאנחנו צריכים לשים את המושגים האלה בצד כי הם מפלגים את הציבור. זה כמובן לא חדש - כבר שנים מבקשים מאיתנו לשים בצד את המושגים האלה ולהתרכז במאחד ולא במפלג. אלא שדווקא בזמן המלחמה הזאת אסור לטשטש הבדלים אידאולוגיים. המושגים "ימין" ו"שמאל" משמשים תוויות להשקפות עולם ולהעדפות חברתיות, ערכיות ומדיניות. המחלוקת בציבור סביב הנושאים האלה לפי ימין, שמאל, מרכז וגוונים שונים ביניהם, אינה מפלגת אלא להפך: מחזקת.
דווקא עכשיו, כשאסון 7 באוקטובר ערבב את הקלפים ואת התפיסות של ישראלים רבים לגבי הסכסוך, חשוב שיתעורר דיון ציבורי באפשרויות המדיניות ובאופני הפעולה השונים שאפשר ו/או צריך לנקוט. דרוש דיון ציבורי בכל רעיון, ביתרונות ובחסרונות, בנקודות התורפה, במידת ההיתכנות. תמימות דעים, עמעום מסרים והשארת ה"פוליטיקה" ליום שאחרי המלחמה לא תאפשר לציבור לגבש עמדות שהן אולי הקריטיות ביותר שעמדו בפניו מזה עשורים.
הדיון הציבורי חשוב עכשיו בעיקר בגלל העובדה שבעשור האחרון נדחק הסכסוך לשוליים. הפוליטיקאים לא דיברו יותר על הפלסטינים, לא היה כמעט עיסוק בשאלת החזון האפשרי והרצוי, ומפלגות חדשות ברחו מהנושא כמו מאש. ניהול הסכסוך התבסס כפרדיגמה לצד מסרים מעורפלים ככל האפשר. זה בלט במערכות הבחירות האחרונות והתקשורת לא אתגרה אותן.
ויחד עם זאת, כל הסקרים הראו שעמדות הציבור בנושא הפלסטיני עדיין מנבאות הצבעה. בניגוד למדינות אחרות, אלה הימין ושמאל שלנו. אלה הסוגיות שמבנות את הציר האידאולוגי העמוק ביותר של המערכת הפוליטית. כעת ברור שהן יחזרו בכל העוצמה לפוליטיקה שלנו, ולכן אסור לטאטא את השיח הציבורי בנושא בבחינת "שקט, יורים". חייבים לחזור להנחות היסוד, להבין מאיפה באנו ולאן אנחנו רוצים ללכת.
המרחב הציבורי חייב להכיל עמדות מגוונות, ובמיוחד חשוב לעמת את הדוברים עם ההשלכות של הצעותיהם. למשל, אם מישהו מציע הסדר מדיני עם הרשות הפלסטינית, או לחלופין מיטוט שלה או התיישבות בעזה – עליו להבהיר מה נדרש לשם כך ואילו מחירים ישראל עלולה לשלם. רק דיון עמוק וגלוי יאפשר לציבור להבין מה עומד על השולחן. האחריות על יצירת השיח הציבורי מוטלת קודם כל על הפוליטיקאים, שצריכים להיגמל מהמסרים העמומים ומהסיסמאות, ולבדל עצמם בעמדותיהן.
ד"ר לירן הרסגורבר שנירומה לגבי הפילוג והשיסוע? העובדה שאזרחים במדינה דמוקרטית אינם תמימי דעים לגבי מדיניות היא עובדה קיימת שאין טעם או צורך להילחם בה. כל עוד הוויכוח מתנהל באופן הגון, הוא יכול דווקא לתרום לקידומו של ציבור עירני, מיודע ואחראי, ובסופו של דבר לגיבוש מדיניות טובה יותר המקובלת על הרוב. מה שמפלג הוא הפיכת המושגים של ימין ושמאל מעמדות פוליטיות לזהויות קולקטיביות שעומדות בבסיסן של מחנות עוינים זה את זה. במחנות אלה העמדה הפוליטית נעשית שולית, ומה שחשוב יותר מכל הוא תחושת הזהות עם הקבוצה שלי והשנאה לקבוצה האחרת.
ככל שנוכל להשאיר את המושגים ימין ושמאל כאינדיקציה לעמדות פוליטיות קונקרטיות, וננתק אותם מזהויות שבטיות כאלה ואחרות, נוכל לקיים דיון פוליטי אמיתי וענייני בעתידה של מדינת ישראל.
- ד"ר לירן הרסגור, בית הספר למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
