זדורוב באחד הדיונים במשפט החוזר, ביוני
(צילום: שמיר אלבז )
השבוע יחל שלב הסיכומים במשפט החוזר של רומן זדורוב, שהורשע ברצח הנערה תאיר ראדה בתא שירותים של חטיבת הביניים "נופי גולן" שבקצרין ב-6 בדצמבר 2006.
בפני אב בית הדין אשר קולה והשופטים דני צרפתי ותמר נסים שי הוצגו קרוב ל-5,000 עמודי פרוטוקול, כ-40 אלף עמודים של ראיות ועוד מאות מוצגים, בהם הקלטות מהווידויים של זדורוב בפני המדובב והחוקרים. רגע לפני ההכרעה הסופית, חזרנו ל-22 נקודות שבגינן השופט יצחק עמית הציע בפסק הדין בבית המשפט העליון בדצמבר 2015 לדחות את הערעור של זדורוב על הרשעתו, ובדקנו אילו מהסעיפים התערערו במהלך המשפט החוזר ואילו נותרו יציבים על כנם.
ההודאה
בפסיקת העליון: זדורוב לא סיפק הסבר הגיוני לעצם התוודותו בשלושה מועדים עיקריים: בפני המדובב "ארתור" בתאו, בפני החוקרים והודאה נוספת בפניהם אחרי השחזור. כמו כן, סיפק זדורוב לארתור פרטים רבים, כולל "העלאת חששות כי ימצאו משהו מפליל בציפורניו, לעומת ביטחונו שלא ימצאו את המכנסיים ואת להב הסכין".
במשפט החוזר: זדורוב טען (לראשונה מאז החלה הפרשה) כי הודה בפני המדובב משום שזה איים עליו. לגבי הבקיאות בפרטים, ההגנה טענה כי חוקרי זדורוב העבירו אליו את המידע, אם בצורה ישירה ואם ברמזים. עו"ד הלוי אף הציג בקשה של המדובב לקבל מידע על נסיבות הרצח, כדי שיוכל לבצע את עבודתו טוב יותר. הסנגור הציג גם מקרים רבים שבהם, לשיטתו, נשאל זדורוב על ידי החוקרים שוב ושוב על נקודה מסוימת, עד שהגיע לגרסה שתואמת את רצונם - ואז הפסיקו לשאול.
השחזור
בפסיקת העליון: זדורוב ידע היכן בוצע הרצח וידע מה הייתה התנוחה המדויקת של המנוחה בעת הרצח, שתאמה גם את ממצאי המז"פ. זדורוב הדגים בשחזור כי דרך על ראדה (מה שמסביר את הטביעות על מכנסיה) וקפץ מעל הדלת.
במשפט החוזר: זדורוב טען כי תנועות השוטרים במהלך השחזור הבהירו לו לאן ללכת. בנוסף, הוא טען כי סימנים על הדלתות (אותם, לדבריו, ראה בטלוויזיה) העידו לו באיזה תא שירותים מדובר. הוויכוח באולם נסב סביב השאלה האם התא אכן סומן, והאם זדורוב יכול היה לראות את משדר הטלוויזיה המדובר.
לגבי תנוחת המנוחה בעת הרצח, סנגורו של זדורוב הוכיח באמצעות בובה כי ניתן היה לבצע את הרצח גם כשהרוצח עומד מאחורי הקורבן, בתא (מה שמשרת את גרסתו בדבר אשמתה של א"ק ברצח).
כמו כן, לגבי הדריכה על ראדה, עלתה האפשרות לנתיב מילוט חליפי – דרך האסלה, מכסה הניאגרה ותא מספר 3 (על פי שלוש טביעות הנעל הזרות), מה שמעיד על אפשרות לרוצח אחר. על מתקן נייר הטואלט בתא מספר 3 נמצאו כתמי דם, ובאחד הדיונים העיר אב בית הדין כי אכן נראה שמדובר במסלול.
במהלך המשפט החוזר מתחו השופטים גם ביקורת על השחזור עצמו: בשלב שבו יצא זדורוב מהתא בקפיצה הוא מסר את הסכין לשוטר, למרות שכך לא קרה מן הסתם בעת הרצח. "ככה לא מבצעים שחזור", העיר אב בית הדין.
זריקת המכנסיים והסכין
בפסיקת העליון: המכנסיים שלבש זדורוב הושלכו יום לאחר הרצח, ובית המשפט קבע שהוא סיפק שקרים רבים לגבי הסיבה להשלכתם. בין השאר, הוא אמר למדובב כי השליך את המכנסיים למקום שבו שופכים בטון ושהשליך את הלהב עם המכנסיים.
במשפט החוזר: התביעה הוכיחה כי בבניין סמוך לבית הספר יצקו ביום שלאחר הרצח בטון, וזדורוב ככל הנראה ידע על כך.
החיבה לסנאף
פסיקת העליון: זדורוב היה חובב סרטי סנאף, כפי שהעידה רשימת החיפוש במחשבו.
במשפט החוזר: התברר (בהסכמת התביעה) כי החיפוש שנערך במחשב של זדורוב אחר סרטי סנאף בוצע על ידי אדם אחר, ככל הנראה הבעלים הקודמים של המחשב, שנקנה משומש ונבנה מרכיבי "יד שנייה". זדורוב טען כי הכיר את המונח סנאף רק כשנפגש עם עורך דינו, בשבוע שלפני עדותו במשפט החוזר.
השיחה עם ג'נאח
בפסיקת העליון: ראובן ג'נאח, שהעסיק את זדורוב בצביעה בביתו, שוחח איתו כמה שעות לאחר הרצח. לאחר השיחה סיפר זדורוב לאולגה אשתו כי שמע מג'נאח ש"ילדה נפלה באסלה". ג'נאח הכחיש כי אמר לו זאת והאמירה לאולגה הפכה לפרט משמעותי שיכול היה לדעת רק הרוצח.
במשפט החוזר: ג'נאח עצמו הסתבך בשקרים והעיד, בעקבות לחץ השופטים, כי שמע על מותה של תאיר מפיה של אשתו. בהמשך אישר בניגוד לדבריו בעבר כי שמע את הביטוי "ילדה נפלה בשירותים" עוד לפני שיחת הטלפון עם זדורוב, וכן שמע מאשתו כי מדובר בילדה של חברו, שמואל ראדה ז"ל. הדברים שאמר זדורוב לאשתו, יש לציין, נאמרו בעברית – ככל הנראה כפי ששמע אותם מג'נאח.
הדם בשירותי הבנים
בפסיקת העליון: טיפות הדם בשירותי הבנים תואמות את החשש של זדורוב בפני ארתור, שהודה בפניו כי ברח לשם לאחר הרצח ולא ניקה את הדם.
במשפט החוזר: המנקה באותה עת, ויקטור קולסניקוב, כיום קשיש ולא בריא, לא זכר דבר מהאירועים ומעדותו בשנת 2006, אז טען כי ניקה את שירותי הבנים מדם. עם זאת, הסנגור הציג תמונות של המז"פ משירותי הבנים, שם נראים כתמים רבים על הרצפות, ואף עלים וענפים שעפו מהחלון, כהוכחה לכך שהשירותים לא נוקו ביום הרצח.
הנעליים הנקיות מדם
בפסיקת העליון: הסוליות של זדורוב היו נקיות לחלוטין באופן שיכול להתיישב עם שימוש בחומרי ניקוי.
9 צפייה בגלריה
החומרים שנחשדו כדם היו מזעריים מדי. אחד הדיונים בטביעות הנעליים של זדורוב
(צילום: שרון צור)
במשפט החוזר: כשהנושא עלה, התברר שגם שרידים של חומרי הניקוי שבהם השתמש לכאורה זדורוב לא התגלו על הנעליים. חומרים החשודים כדם שנאספו מחלקים פנימיים יותר בנעל היו כה מזעריים - שלא ניתן היה להפיק מהם מידע.
השקרים של זדורוב
בפסיקת העליון: אינסוף שקרים שנמצאו בחקירותיו של זדורוב ובעדותו בבית המשפט.
במשפט החוזר: זדורוב אישר כי שיקר במשפט לפי קו ההגנה שהתווה אז סנגורו, ובמשטרה "כדי לקבל עונש נמוך יותר".
טביעות הנעליים
בפסיקת העליון: התאמת טביעות הנעל של זדורוב (מסוג סלמנדר) לכתמי הדם על מכנסיה של תאיר.
במשפט החוזר: העד המומחה ירון שור הסתבך בעדותו ואישר כי אינו יכול לקבוע את הדברים בוודאות. השופטים ציינו שלא יוכלו להתייחס לכך כאל ממצא "מעל לספק סביר". לפי שעה לא ברור איזה משקל ייתנו השופטים במשפט החוזר לעניין התאמת טביעות הנעל.
הנקודות שלא התערערו
• הכביסה: זדורוב כיבס את חולצתו בעצמו, בעוד שבימים רגילים עשה זאת חמיו.
• החדרת קיסם למנעול מקלט בית הספר: זדורוב הוא האחרון שעזב את המקלט, דקות ספורות לפני הגעת המחפשים, והוא היחיד שהייתה לו סיבה להקשות על פתיחת המנעול.
• סמיכות זמן ומקום לזירת הרצח: השופט עמית קבע כי העוצמה הנסיבתית מתחזקת בהינתן העובדה שלא נמצאה ראיה כלשהי הקושרת מי מהמורים או התלמידים בבית הספר למעשה הרצח; בהינתן שהרוצח היה מישהו שהכיר את בית הספר ולא עורר חשד; בהינתן שבשער בית הספר עמד שומר ולא ידוע על אדם זר שחדר לבית הספר; בהינתן שהמנוחה החליטה ספונטנית שלא להיכנס לשיעור; ובהינתן שקריו של זדורוב לגבי מקום הימצאו בשעת ביצוע הרצח.
• זמינות כלי הרצח - והקשר לסכינים: זדורוב הסתובב כל הזמן עם סכין במסגרת עבודתו. הוא החזיק אוסף סכינים, התעניין בהם ובשיטות לשימוש בסכין והיה בקיא בעורקי הצוואר. השופט עמית קבע כי זדורוב היה בטוח שיעלה בידו לבצע את זממו מבלי שהמנוחה תוכל לזעוק.
• הפרטים המוכמנים: שורה ארוכה של פרטים מוכמנים או אותנטיים בדרגות שונות של עוצמה שידע זדורוב, בהם: היעדר אפשרות לנעול את תא השירותים השני מבחוץ; ידיעתו כי הרצח התבצע בשירותים בקומה השנייה, בתא השירותים השני; ידיעתו כי למנוחה נגרמו פצעי הגנה בידיים וחתך לא עמוק בבית החזה; ידיעתו כי גרונה של המנוחה שוסף וכי לא נדקרה, למרות כל השמועות אודות דקירתה מספר פעמים; השיער המגולגל בצמה ללא גומייה של המנוחה; שקריו של זדורוב לגבי אופן ידיעתו את הפרטים המוכמנים.
• התנהגות מוזרה בחדר המורים לאחר הרצח, עד כדי משיכת עיני הפסיכולוגית שלא הכירה אותו.
• הרצח בוצע סמוך לסיום עבודתו של זדורוב בבית הספר (סיום עבודות השיפוץ, א"ר).
• הותרת התיק במקלט בסוף יום העבודה אף שלמעשה סיים את עבודתו.
למרות הפירוט של השופט עמית, יש לציין כי הנושאים שהיו בליבת ההחלטה על משפט חוזר, לא נדונו בערעור לעליון: הראשון - שלוש טביעות נעל לא מזוהות שהיו על מכסה האסלה, מיכל הניאגרה והקיר המפריד בין התאים. השני הוא טיפת דם שנטפה על אחת העקבות.
שתי התעלומות, יש לומר, לא נפתרו באופן חד משמעי. עדיין לא ברור מקור טביעות הנעל. התביעה אמנם הצליחה להוכיח כי במהלך הטיפול באירוע היו בזירה (לא בתא השירותים עצמו) אנשים נוספים שלא נלקחו מהם טביעות נעליים. עם זאת, רוב העדים העידו באופן חד משמעי כי איש לא נכנס לתא השירותים בו הייתה הגופה, למעט אנשי הרפואה.
לשאלת טפטוף הדם בעת הזזת הגופה, כל המומחים העידו כי דם יכול להיקוות בשולי הבגד ולטפטף גם שעות לאחר הרצח – בעקבות תזוזה משמעותית של הגופה. במשפט החוזר אף היו עדים שסיפרו על כתמי דם מתחת לגופה לאחר שהוצאה מתא השירותים. אולם התביעה לא הצליחה להוכיח כי מי מהנוכחים הזיז את הגופה בצורה משמעותית בשעות שלאחר מציאתה (עד להוצאתה מהתא). זאת בניגוד לעדויות של הפראמדיקים במשפט הראשון, כי היה צורך להזיז את הגופה ובגדיה, על מנת לחבר את חיישני האק"ג.
הנושא השני שלא עמד בפני השופט עמית, הוא השאלה בדבר מעורבותם של אולה קרבצ'נקו ואדיר חבני בתיק הרצח. רק ב-2016, שנה לאחר כתיבת הכרעת הדין, עלה שמם לראשונה בתוכנית "צל של אמת". בשנת 2018 נמצאה לראשונה התאמה של דנ"א מיטוכונדריאלי בין שערה שנמצאה על גופתה של ראדה ז"ל, וקושרת אותה לאדיר חבני.
שערה נוספת בעלת התאמה דומה נמצאה בחודש שעבר. בימים הקרובים ידון בית המשפט בבקשת ynet להתרת פרסום הפרוטוקולים מעדויות השניים בבית המשפט. השופטים קבעו אומנם כי לא מדובר בראיה "שוברת שוויון", אך היא בפירוש מצטרפת לערימת הספיקות.
