מאז קום המדינה מעבירים בתי הספר בערים הערביות את כל חומר הלימוד בשפת האם של התלמידים - ערבית. לכאורה מדובר בתהליך חינוכי/לימודי הגיוני שאמור למצות את הפוטנציאל של כל אחד מהם. הנחה זו מתבססת על הידיעה שתלמיד ששולט בשפת אמו מפתח חשיבה מהירה וביטחון עצמי המאפשרים לו להתמודד באופן מיטבי עם האתגרים האינטלקטואליים העומדים מולו.
אולם ברוב בתי הספר הערביים מסתפקים בהוראת השפה הערבית כהכנה לשלוש יחידות בגרות בלבד, והדבר בא לידי ביטוי באופן בולט בבחינה הפסיכומטרית: היא מתאפיינת בתוצאות נמוכות בהשוואה ליהודים גם אם היא נערכת בערבית וגם כשמדובר בתלמידים שהשיגו ציוני בגרות טובים. הדבר בולט במיוחד בקרב תלמידים ערבים מערים מעורבות, שחווים טלטלה פדגוגית במעבר מבית הספר היסודי, שם הם לומדים את כל המקצועות בערבית, לחטיבת הביניים - שם הם מתחילים ללמוד בעברית את הנושאים המדעיים.
מעבר חד ומעורר תימהון שכזה גורם לתלמידים ללכת לאיבוד עד שהם קולטים את המושגים המקצועיים שהתחלפו מערבית לעברית. הגדיל לעשות בית הספר היסודי הדו-לשוני ביפו, שהחליטו לאחרונה לבטל את השפה הערבית במקצועות המדעיים בגלל קשיים בהוראת החומר והיעדר מורים מתאימים.
סטודנטים ערבים רבים נמנעים מלכתחילה מלהירשם למקצועות שיש בהם בחינה פסיכומטרית ומעדיפים להירשם למוסדות אקדמאיים בשטחים
יוצא שהתלמידים הערבים בערים המעורבות אינם שולטים בפועל בשום שפה ומגיעים לציונים נמוכים במיוחד בפסיכומטרי: הממוצע עומד על 438 (נתונים כלליים אלה לא משקפים את התלמידים הערבים שמצליחים להתמודד עם האתגרים ומגיעים מבתי ספר שהכינו אותם לבחינה הפסיכומטרית כבר מכיתה י' בשפה הערבית). התוצאה, למרבה הצער, היא שרוב גדול מבין התלמידים הערבים מתקשים להתקבל לאקדמיה למרות רצונם העז.
גם אלה שכבר מתחילים דרך אקדמית מתמודדים עם מכשולים שפתיים קשים אפילו יותר מהקושי המקצועי הקשור לנושא הנלמד. ראשית, כאמור, העובדה שרובם אינם שולטים היטב בשפת אמם, ערבית, מורידה מהצלחתם בפסיכומטרי, פוגעת בביטחונם העצמי ובכושר הביטוי שלהם, מה שמשפיע גם על ראיונות הקבלה. סטודנטים ערבים רבים נמנעים מלכתחילה מלהירשם למקצועות שיש בהם בחינה פסיכומטרית ומעדיפים להירשם למוסדות אקדמאיים בשטחים.
שנית, העובדה שהסטודנטים הערבים לא שולטים גם בשפה העברית מקשה עליהם להתקבל ללימודים בארץ בגלל ציוני בחינות העברית (יע"ל), ובהמשך מובילה רבים מהם לנשירה, או לירידת ממוצע הציונים בתואר או פוגעת בסיכוייהם להתקבל ללימודים מתקדמים.
אם נוסיף על כך את הקשיים של הסטודנטים הערבים בשפה האנגלית, אשר נדרשת מכולם בכל חומר מדעי אקדמי, הרי התוצאה הסופית היא שהם לא מתמודדים למעשה רק עם הקשיים המקצועיים כמו סטודנט יהודי, אלא גם עם הקשיים השפתיים הנלווים. הסטודנטים הערבים חייבים לשלוט בארבע שפות כדי שיצליחו באקדמיה - ערבית מדוברת וספרותית, עברית ואנגלית. מדובר במחסומים לא פרופורציונליים.
אז מה הפתרון השפתי להצלחת התלמיד הערבי באקדמיה?
1. עלינו לחזק את הערבית כשפת אם כדי להעניק ביטחון עצמי, כושר ביטוי עצמי מיטבי וחשיבה אוטומטית מהירה בניתוח בעיות מדעיות. זה דורש הכשרה מיידית של מורים לערבית ברמה גבוהה, ואותם ניתן למצוא מבין אלפי המורים הערבים אשר יושבים בבית ללא תעסוקה.
2. עלינו להכניס יותר מורים יהודים לבתי הספר הערביים כדי שילמדו את השפה העברית. לא הגיוני שמורים ערבים שלא שולטים בעברית ילמדו תלמידים ערבים את השפה הנדרשת באקדמיה. במקביל, ומתוך ראייה חברתית, יש להכניס גם מורים ערבים לבתי הספר היהודיים לצמצום העוינות הקיימת בין הצדדים הנובעת לרוב מבורות.
פרופ' יוסף משהראוי3. עלינו לשכלל את הוראת השפה האנגלית בבתי הספר כך שתתאים לקריאה וכתיבה מדעית כפי שזה נדרש באקדמיה ולא רק כלימוד שפה זרה.
זוהי תמצית המתכון שאני מציע לשיפור סיכוייהם של רוב התלמידים הערבים להתקבל ולהצליח באקדמיה בארץ. אין כאן התייחסות לשאר ההיבטים הסוציו-אקונומיים שתורמים לקשיי התלמיד הערבי בדרך לאקדמיה. הצלחה בהבאת רוב התלמידים הערבים לאקדמיה תהיה גם תשובה הולמת לאלימות הגואה בחברה הערבית, שכן כבר הוכח שככל שרמת החינוך עולה - רמת האלימות בחברה יורדת.
- פרופ' יוסף משהראוי הוא יו"ר ועדת ההיגוי לשילוב ערבים באוניברסיטת תל אביב
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
