לאחרונה התבשרנו על רפורמה במערך הכשרות. זה אולי טוב לדתיים, אבל מה עם החילונים? מנגנון הכשרות, הממומן על ידי כספי ציבור, מייקר את סל המזון של משפחות בישראל ומבזבז כסף ציבורי רב על מימון משגיחי כשרות ופקידים. במקביל, חוקים ותקנות הקשורים בכשרות גורמים להתייקרויות של מוצרי מזון בסיסיים. כך למשל, הכשרות הכפולה שנחשפה כאן בשבוע שעבר, שעלותה השנתית מוערכת בכ-550 מיליון שקל, מגולגלת בחלקה על הצרכנים. הכשרות מכבידה מאוד על השכבות המוחלשות ביותר בחברה, ולכן צמצום משמעותי של הכשרות הממלכתית הוא צעד חברתי.
טורים נוספים בערוץ הדעות ב-ynet:
• שופט ערבי אחד זה לא מספיק
• אולי אני אתחפש לביבי ולא ישימו לב
• הרשות הפלסטינית כמריונטה של ישראל
• מפלגה כחולה, נורה אדומה
אבל הבעיה אינה רק בכשרות הכפולה או בתקנה מרגיזה כזאת או אחרת, אלא בעצם קיומו של מנגנון כשרות ציבורי. אני מניחה בצד את הטיעון שלפיו מנגנון הכשרות הוא עוד מכשיר כפייה דתית שמטרתו להתערב לנו בצלחת, כפי שהרבנות מתערבת לנו בחיי הזוגיות, וחברה קדישא מתערבת לנו באופן בו ניפרד מיקירינו בדרכם האחרונה. אני מעוניינת להדגיש את הפן המוסרי.
אין כשרות שגם תואמת את ההלכה וגם אינה כופה. כשרות אינה מסתכמת בהימנעות מאכילת חזיר או בהפרדה בין בשר לחלב. כשרות היא מערך שלם שמבחין בין יהודים ללא יהודים, ואוסר על מי שאינו יהודי, או שיש חשש ליהדותו, להדליק אש לבישול ("בישול נכרי") לחלוב את הפרה או לגעת ביין בזמן הייצור (גם אדם חילוני לא יכול להתקרב לקו הייצור של יין כשר).
בתחילה נפעל ככוח צרכני ונבחר בעסקים ללא תעודת כשרות. המהלך הזה ייאלץ את הרשתות הקמעונאיות, המסעדות ובתי האוכל להתחשב בנו. הם יבינו שגם לבחירה בכשרות יש מחיר
מנגנון הכשרות, בעצם קיומו, הוא מנגנון מפלה ולא מוסרי. כל אחד בביתו יכול לקיים את מצוות הכשרות על ידי הימנעות ממאכלים מסוימים או הפרדה בין בשר לחלב. אבל המערך של שמירת הכשרות, הן של הרבנות והן של הגופים הפרטיים, מבוסס על הפרדה: הוא מדיר משוק העבודה ישראלים שיהדותם מוטלת בספק על פי ההלכה, כמו גם אזרחים אחרים שאינם יהודים. מסעדה, מחלבה או מפעל לייצור מזון צריכים להפריד בין עובדים יהודים "על בטוח" לבין עובדים לא יהודים או כאלו שיהדותם לא מאושרת.
אנחנו החילונים צריכים לעשות בחירה מוסרית ולהימנע מכשרות. כפי שהציבור הדתי, על פלגיו השונים, מקפיד לצרוך שירותים ומזון בהתאם לערכיו, כך גם אנו יכולים – וחייבים – להפעיל את כוחנו.
מיכל שליו רייכרבתחילה נפעל ככוח צרכני ונבחר בעסקים ללא תעודת כשרות. המהלך הזה ייאלץ את הרשתות הקמעונאיות, המסעדות ובתי האוכל להתחשב בנו. במקום שברירת המחדל תהיה מכירה של מזון כשר כ"מתאים לכולם", הם יבינו שגם לבחירה בכשרות יש מחיר.
בהמשך נקרא לבתי קפה, מסעדות, עסקים ומפעלים לוותר על הכשרות. לבסוף ניאבק ביחד להפסקת המימון הציבורי של מנגנון הכשרות, או לכל הפחות להגבלה משמעותית שלו.
- מיכל שליו רייכר היא נשיאת הפורום החילוני
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
