בסוף מרץ 2009 חזר בנימין נתניהו לתפקיד ראש הממשלה לאחר כעשור. אחד השינויים המרכזיים שהובילו מאז ממשלותיו היה יישום מדיניות הפרד ומשול בין הגדה לבין רצועת עזה, במגמה הפוכה לממשלה הקודמת של אהוד אולמרט. כלומר, בעוד ממשלת אולמרט הובילה מדיניות שמשמעותה החלשת הרצועה וחיזוק הרשות בגדה, נתניהו הלך לכיוון ההפוך: להחליש את הרשות ולחזק את חמאס.
זה נשמע מופרך, אך הדברים הללו נאמרו בגלוי על ידי אנשים המקורבים אליו ולימים גם על ידי מי שיהיה שר האוצר בממשלה הנוכחית, בצלאל סמוטריץ'. אלה ראו ברשות הפלסטינית (שהצהירה על התנגדותה לאלימות) אויב, ובחמאס, שהצהיר תמיד על רצונו להשמיד את מדינת ישראל, כבן ברית אפשרי; כארגון שאפשר לעשות איתו עסקים ולגנוב סוסים. נתניהו ביקש לכרות ברית עם השטן, בעיקר כי חשש שהתחזקות של הרשות ואש"ף ייאלצו אותו לנהל מו"מ מדיני ואולי אפילו ללכת להסכם מדיני שישמוט תחתיו את תמיכת הבייס.
הצהרת בנימין נתניהו, אמש
(צילום: לע"מ)
רבים בימין מבקרים את ההתנתקות בעיקר בגלל ההתחזקות של חמאס, אך למעשה ממשלות נתניהו לא ביצעו בשום שלב מאז 2009 מהלכים שיכולים היו להביא להיפוך מגמה, כלומר - לסיים את שלטון הארגון בעזה. התמרון הקרקעי המשמעותי ביותר של צה"ל ברצועה היה בימיה האחרונים של ממשלת אולמרט, במהלך מבצע עופרת יצוקה, בהובלת אלוף פיקוד דרום דאז ושר הביטחון כיום, יואב גלנט. כוחות צה"ל הגיעו אז לקרבת מרכז העיר עזה והחרב כבר הונפה על ראשו של הארגון ששנה וחצי קודם לכן השתלט על הרצועה וסילק ממנה את שלטון הרשות.
מאז המשיכו כל ממשלות נתניהו במגמה של שימור שלטון ארגון הטרור. עסקת שליט ב-2011 הייתה גולת הכותרת של המהלכים הללו (שחרור 1,027 אסירים פלסטינים בתמורה להחזרת החייל החטוף), אך גם העברת הכספים מקטאר, הכנסת עוד ועוד סחורות ולאחרונה גם מתן אישור עבודה לפועלים עזתים בישראל. נתניהו רצה לקנות שקט, ובאותה נשימה להשמיד את האופציה להסכם מדיני מול הפלסטינים.
מאז 2009 התחלפו רמטכ"לים, ראשי שב"כ ואמ"ן, ורק נתניהו נותר בתפקידו. הוא זה שהוביל והוא זה שאחראי להפיכת חמאס למפלצת טרור שביצעה את מסע ההרג הקשה בתולדות מדינת ישראל. כעת יש לו את ההזדמנות לשנות את המגמה הזו ולשים לה קץ. פרוץ המלחמה אתמול (שבת), וההישג המשמעותי הצבאי הגדול ביותר של חמאס, נותן הזדמנות לסיים את שלטון הארגון ברצועה.
אלא שלעת עתה נראה שנתניהו ומדינת ישראל לא רוצים לשנות את כללי המשחק. אתמול הצהיר ראש הממשלה שישראל יוצאת למלחמה כדי להשמיד את היכולות הצבאיות של חמאס. זו אינה מטרה מספקת. זו מטרה שכבר שמענו בעבר בסבבים קודמים והיא תסתיים בכך ש"פגענו במערך הרקטי של חמאס פגיעה אנושה", ובחלוף כמה חודשים או שנים, נחזור לסבב צבאי נוסף, אלים וקשה יותר אפילו מזה הנוכחי.
אי אפשר להמשיך לקבל את שלטון חמאס ברצועה. לא אחרי מה שקרה אתמול. מה יהיה ביום שאחרי? לא יודע, אבל המשך שלטונו מסוכן למדינת ישראל אפילו יותר מכאוס וכיבוש הרצועה. יהיו לכך מחירים נוראיים, אך המשך שלטונו מביא למחירים קשים לא פחות, כפי שלמדנו.
במהלך הקריירה שלי כעיתונאי בעזה פגשתי לא מעט בכירים בחמאס. איסמעיל הנייה, השייח אחמד יאסין, מחמוד א-זאהר ועוד רבים אחרים. הם תמיד הבהירו לי באופן חד-משמעי שלעולם לא יסכימו להגיע להסכם שלום עם ישראל, אך אפשר להגיע ל"הפסקת אש זמנית" (הודנא). כל עוד נתניהו משחק במשחק הזה, הוא משחק לידי הארגון. השאלה אם הוא באמת רוצה לשבור את הכלים ולהביא לשינוי כללי המשחק, או שמא נוח לו מבחינה מדינית ופוליטית דווקא לטפח את הברית עם השטן.
