בצל האיומים הנמשכים מצד איראן וחיזבאללה, רבים מתושבי חיפה, שעלולה להיות על הכוונת של מזכ"ל ארגון הטרור הלבנוני חסן נסראללה, מסרבים לתת לחרדות לנהל אותם - והמשיכו, גם הערב (חמישי), לצאת לבלות ולמלא את המסעדות והפאבים בעיר. "אם נשב בממ"דים ובחדרי הביטחון - אז בעצם הפסדנו", הדגישה תושבת העיר טל ויינר פרי.
"אנחנו מסרבים לפחד הזה. נצא מהבית, נבלה והחיים ממשיכים"
(צילום: אלעד גרשגורן)
בבר מסעדה "בראון" בשדרות מוריה על רכס הכרמל, בילו רבים, כמו בכל סוף שבוע, וגם רוחות המלחמה לא השפיעו על החלטתם לצאת מהבית, לשתות כוס בירה ולאכול ארוחה טובה. "אנחנו לא מרגישים בלילה הזה במתח הביטחוני", אמרה נועה גוטפריד מבעלי המקום. "הרגשנו את זה ביום חמישי שעבר. לא היה ריק אצלנו, אבל גם לא הייתה את אותה הכמות שאליה אנחנו רגילים. למחרת ביום שישי, אנשים הבינו שאי-אפשר לשבת בבית ולחכות שנסראללה יוריד פצצות, והחליטו לצאת ולבלות. אנשים רוצים לבוא, לשבת על כוס בירה קרה, ולא לראות כל היום חדשות, כמו שאני עושה".
בבר הבראון אין מקום שמוגדר כמרחב מוגן, אך גוטפריד הסבירה כי במידה שתישמע אזעקה "נפנה את האנשים למרחב הכי מוגן שיש. נבקש מהם ללכת לחלק האחורי של הבר, היכן שחדר המדרגות, ונקווה שלא יקרה כלום".
באחד השולחנות בבראון ישבו הערב עדי פרי ואשתו טל ויינר פרי, תושבי חיפה שנוהגים לפקוד את המקום בכל יום חמישי, שהחליטו לא לשבור את המסורת גם במתיחות הביטחונית הנוכחית. "לא הייתה התלבטות אם להגיע לכאן", אמר עדי. "אנחנו מסרבים לפחד הזה. נצא מהבית, נבלה והחיים ממשיכים. אני חי פה, יש לי ילדים חיילים, ואנחנו יודעים מה קורה, אבל אנחנו עדיין חיים. אסור לתת להם לנצח וצריך לצאת מהבית לבילויים שלנו".
טל הוסיפה כי "אני חיה בכל יום את היום כמו שהוא. אין בי פחד, כי על דבר שאין שליטה - אין מה לפחד. הכי טוב זה לחיות וליהנות מהחיים כמה שיותר, על הכדור המטורף הזה ובמדינה שלנו. לדעתי האישית, לא יקרה גם כלום בחיפה, בעיקר לא באזור הכרמל". לדבריה, "אנחנו ממשיכים לחיות - לא נסראללה ולא איראן יאיימו עלינו. אם נכנע לפחדים ונכנס לממ"דים ולמקלטים, אז אנחנו בעצם מפסידים. אנחנו מנצחים בזה שאנחנו ממשיכים לחיות ולקיים את העסקים הקטנים שיש בחיפה".
בשולחן סמוך ישבו ארבע צעירות תושבות חדרה, שהחליטו לבלות בחיפה ללא כל פחד. הילה נילי, אורי אשרי והאחיות זוהר וטליה ברדוגו. "לא הייתה לנו שום התלבטות אם להגיע", הדגישה אורי אשרי. "זה היה הכי טבעי, זה הכי לצאת וליהנות. החיים ממשיכים, אם לא נמשיך אז האויבים שלנו מקבלים את שלהם".
הילה נילי סיפרה כי אמא שלה "קצת חששה כששמעה שאנחנו נוסעות לחיפה, אבל לא משהו יותר מדי דרמטי". לדבריה, "אנחנו נהנות ורגועות. אני חושבת שגם אם יקרה משהו וגם אם לא, בסופו של דבר אנחנו מוגנות ונדע להגן על עצמנו. בדרך לחיפה לא דיברנו מה יקרה אם תהיה אזעקה בחיפה. דיברנו רק אם הוויז בחיפה יעבוד, אבל זה היה מפתיע ממש והוא עבד. אנחנו לא שאננות, אבל איכשהו אני מרגישה בטוחה ושיהיה בסדר".
קפה סילבה בשדרות מוריה, המה גם הוא בלקוחות. צעירים ומבוגרים יותר, שישבו בכל פינה, בתוך בית הקפה וגם סביב השולחנות שבחזית המקום. "לא הייתה לי התלבטות אם לצאת לבית הקפה ולבלות", אמר סער שפירא. "יש לנו דקה גם מרגע האזעקה, כך שאנחנו מרגישים די בטוחים כרגע. אני יודע שאנשים שלא מתגוררים בחיפה, חושבים שיש כוננות כזו שאנשים לא יוצאים מהבית. לשמחתי, כרגע שקט. חיפה עדיין לא בתמונת המלחמה, נכון לעכשיו. אנחנו מרגישים בטוחים. אין לי ספק שברגע שתהיה האזעקה הראשונה, לא נראה פה את כל האנשים, יושבים ומבלים".
אלון בוכבינדר, חברו של שפירא, הודה גם הוא כי לא הייתה לו כל התלבטות. "אנחנו החיפאים כבר מורגלים ואנחנו לא בלחץ. נקווה שהכול יעבור. שהאיראנים ימשיכו להחטיא ושיהיה שקט במדינה". לדבריו, "במהלך היום אני צופה קצת בחדשות. עדיף בשביל החרדות של כולנו, פחות לראות חדשות, אלא יותר ספורט. יש אולימפיאדה. עדיף לצפות בזה.
"להערכתי יהיה בסוף משהו מבחינת הירי לכיוון חיפה", אמר בוכבינדר. "לא משהו גדול כמו שמדברים. אבל גם אם יהיה, אנחנו בטוחים שהצבא שלנו ידע להגיב - כמו שאנחנו יודעים ורוצים".
