ההגעה לאיוונו פרנקיבסק שבמערב אוקראינה, 200 ק"מ דרומית מזרחית ללבוב, רצופה במחסומים אימתניים של הצבא האוקראיני והמשמר האזרחי, שבכל כמה דקות משנים לנו את הדרך. בלילה שבין שישי לשבת שיגרה רוסיה טילים ארוכי טווח שפגעו בשדה התעופה בעיר. ראש העיר רוסלאן מרצ'ינסקי הודיע כי תשתיות בשדה התעופה נפגעו כתוצאה מנפילת הטילים. אנחנו עושים את דרכנו לשם מלבוב, כשבדרך אנחנו מבקרים גם בשדה התעופה האזרחי הגדול שנמצא בפאתי לבוב, שדה תעופה שהפך בימים אלו ליעד צבאי מבוצר.
החיילים במחסום עוצרים אותנו ומונעים מאיתנו להתקרב אליו. הם אדיבים וברגע ששמעו שאנחנו עיתונאים ישראלים, החלו להתעניין ביכולות הצבאיות שלה ובעיקר במערכת כיפת ברזל, לאור מתקפות הטילים הרוסיות שהם חוו כאן בימים האחרונים ופגעו בבסיסים צבאיים. "אם רוסיה תתקוף בלבוב, שדה התעופה הזה יהיה היעד הראשון שיופצץ, כי סביר שנאט"ו מעבירה לאוקראינה נשק באמצעות שדה התעופה הזה", העריך יורה, המלווה המקומי שלנו שבימים כתיקונם הוא בעל חברה להפצת מכונות קפה למסעדות.
האוקראינים הפקיעו שלטי חוצות בכבישים הבינעירוניים ותלו עליהם שלטי ענק בצבע אדום ושחור עם מסרי הפחדה לחיילים הרוסיים במקרה של פלישה לאזור. "כובשים, לכו לה**יין" ו"התהילה לאומה, מוות לאויבים", סוג של לוחמה פסיכולוגית בימי פלישה קרקעית.
באיוונו פרנקיבסק לקחו את העניין כמה צעדים קדימה. כל כמה עשרות מטרים בשדרה המרכזית של העיר הוצבה כרזה ענקית עם הציטוט של החיילים האוקראינים באי הנחשים טרם הותקפו בידי ספינה רוסית, "חיילים רוסים, לכו לה**יין". המשפט הזה הפך לסלוגן הלאומי באוקראינה, אפילו ילדים צועקים אותו בכל מקום.
בתום שלוש שעות נסיעה אנחנו מגיעים לאיוונו פרנקיבסק. עיר אפרורית שחלקים ממנה נראים כאילו קפאו בתקופה הסובייטית. שדה התעופה שהותקף בעיר נמצא בקצה הדרומי שלה. בכניסה אליו הוצב מחסום והשוטרים סירבו לאפשר לנו לצלם אותו. הם הביעו עניין ביחס הניטראלי של ישראל למלחמה. "אתם צריכים להשאיר את התיווך לארדואן וטורקיה. אתם צריכים לבחור צד", הם אמרו. זו לא הפעם הראשונה שאזרחים אוקראינים אומרים לנו דברים ברוח זו. ניכר שסוגיית היחס של ישראל בולטת כאן בשיח הציבורי.
חילופי הדברים בין הרוסים לאוקראינים לפני כיבוש אי הנחשים
(מתוך ערוץ היוטיוב של WarLeaks - Military Blog)
המשכנו לאורך הכביש שמקיף את הבסיס והצלם גיל נחושתן צילם מהרכב במצלמת הסלולר שלו תמונה אחת של הגדר המקיפה אותו. זו הייתה תמונה אחת יותר מדי. שלוש דקות אחר כך החלה לדלוק אחרינו ניידת משטרה עם סירנות. עצרנו בצד ושני שוטרים עם קלצ'ניקוב רצו לעבר הרכב, פתחו את הדלתות, שלפו אותנו החוצה בצרחות באוקראינית והצמידו אותנו לקיר. בדיעבד התברר כי נהג משאית שהיה מאחורינו התקשר למשטרה ודיווח על זרים שמצלמים את הבסיס מתוך רכב.
"היינו בטוחים שאתם סוכנים רוסיים שמנסים לבדוק מה הנזק שנגרם לבסיס מהתקיפה", הם אמרו למלווה שלנו אחרי שבדקו וצילמו את תעודות העיתונאי והדרכונים שלנו, ואחרי שדאגו למחוק כל תמונה שצילמנו במהלך נסיעתנו לשם. "הייתם קרובים לבלות את הלילה במעצר", הם הוסיפו והזהירו אותנו שפרטינו נמצאים כעת בידי הבולשת האוקראינית.
פחות משעה אחר כך, עם דמדומי הערב, נשמעו שלוש אזעקות רצופות באיוונו פרניקבסק. הכיכר המרכזית בעיר שנמצאת בכניסה לבניין העירייה התרוקנה ברגע אחד. החושך ירד ועוד לילה של עוצר נכנס לתוקפו.
