"אם חיזבאללה לא יורחקו מהגבול - את הילדים שלנו כבר לא נחזיר לכאן". כך אומר עמי דהאן (60), מוותיקי מושב אביבים הסמוך לגבול לבנון. גם הוא, לצד אלפי מפונים נוספים, ניצל את ימי הפסקת האש בשבוע האחרון כדי לחזור אל הבית שהשאיר מאחור לפחות לכמה שעות, להתארגן על ציוד לחורף ולהיערך לשהייה ממושכת מחוץ לבית. לפחות עד להחלטת הדרג המדיני והצבאי על מערכה מול חיזבאללה והסגתו הרחק מהגבול. "אני לא מוכן בשום אופן שהילדים שלי יעברו את מה שעברו הילדים שנרצחו באוטובוס באביבים (בשנת 1970 - י"ק), ואת מה שעברו הילדים בטבח בדרום", אמר בכאב.
תושבים בצפון מנצלים את הפסקת האש ועדיין חוששים
(צילום: אביהו שפירא)
מאז פרצה המלחמה ב-7 באוקטובר, השמידו כוחות צה"ל עשרות מוצבים ותשתיות טרור של חיזבאללה, והרגו כמאה מלוחמי מערך הרקטות של הארגון. אלא שזה בהחלט לא הספיק כדי להרגיע את התושבים המפונים. "היינו כאן במלחמת לבנון הראשונה והשנייה, ובמבצע ליטני, ואף פעם לא נטשנו את היישוב", אמר דהאן. "עליתי לצפון במיוחד להביא לילדים בגדים וציוד מהבית, כבר חודש וחצי הם עם אותם בגדים". הוא נותן לצבא קרדיט מלא ומוכן להמתין רחוק מהבית ככל שיידרש - העיקר שישלימו את הפעילות בגבול.
גם ליזי ביטון מתרגשת. זו הפעם הראשונה שהיא מגיעה לביתה באביבים מאז פרצה המלחמה. "מאוד קשה להגיע לכאן", סיפרה, "אין פה אף אחד. המקום שומם". גם הדרך המוכרת הביתה הפכה פתאום למנוכרת וזרה. "כל הכבישים מחורצים בסימנים של טנקים, יש חומות בטון בצידי הדרך והרבה מחסומים. בעלי נשאר כאן כי הוא בכיתת כוננות. הבאתי הרבה ירקות ואני הולכת להכין לחם בית ואוכל טעים למשפחה ולבן שחזר מהמילואים בעזה. הילדים שלי כבר גדולים, אבל חברות שלי שהן אימהות לילדים קטנים אפילו לא מדברות על לחזור לפה. הן הכניסו את הילדים לבתי ספר בטבריה. הקהילה שלנו מתפרקת".
בשבועות האחרונים, עשרות בתים ביישובים הסמוכים לגבול לבנון נפגעו מאש חיזבאללה, מפצצות מרגמה וטילי נ"ט. שלום ביטון, תושב אביבים וחבר בכיתת הכוננות של היישוב, לוקח אותנו לראות את אחד מבתי המשפחות שנפגעו מטיל נ"ט לפני כשבועיים ונהרס. לדבריו, מדובר במלחמת אין ברירה. ""אנחנו מוכנים לשלם כל מחיר", אמר ביטון, "העיקר שיהיה שקט ושחיזבאללה לא יאיים עלינו יותר. השקט עד עכשיו היה שקרי. אנחנו חיים פה בפחד. כשהחיזבאללה מאירים עלינו בפנס לייזר ומכוונים עלינו, זה מקום לשבת בשקט עם הילדים והנכדים? כרגע אנשים מנסים למצוא מקומות חלופיים. גם אם הממשלה תחליט להחזיר אותנו אני מאמין שאף אחד לא יחזור לפה. זה פחד אימים לישון פה. אני בן 58 ואני בעצמי מפחד".
תושבת המושב, שביתה נפגע, מקווה לשקם אותו ולחזור אליו, אבל לא בלי תנאים. "אני לא אחזור עד שאראה את התמונה המלאה", היא אומרת, "אני מצפה שראשי הצבא והמדינה יסבירו לנו בדיוק מה עשו ואיך פעלו כדי להבטיח בוודאות מוחלטת שמה שקרה בדרום לעולם לא יקרה בצפון".
גם אנשי חברת החשמל ממשיכים לפעול ביישובי הגליל לתיקון תשתיות ונזקים מהפצצות. לפני כשבועיים איבדו את חברם, שלום עבודי ז"ל, שנהרג מירי חיזבאללה במושב דוב"ב. "אנחנו מפחדים, אבל צריך להתגבר על הפחד", סיפר עופר מסרי, מנהל נפה בחברת החשמל. "אנחנו מבינים שהשליחות שלנו היא לספק חשמל איפה שצריך, ואנחנו נכנסים לאן שהצבא מאפשר לנו. אנחנו מנסים להתמגן ולתפוס פינות שפחות רואים אותנו, ומקווים שיעבור בשלום". בחברת החשמל השלימו לאחרונה פריסת גנרטורים ב-20 ישובים בקו העימות בצפון.
