אתמול (יום א') בצהריים, כשכל המדינה חיכתה בקוצר רוח להחלטת הממשלה בנוגע לסגר בחגים, התפטר יו"ר יהדות התורה יעקב ליצמן מתפקידו כשר הבינוי והשיכון. המהלך שוב הזכיר לנו שהקואליציה הנוכחית מושתתת בעיקר על מאבקי כוח וניגוד אינטרסים. וכשזה המצב, אין פלא שרבים במערכת הפוליטית נושאים עיניים ל-23 בדצמבר, אז יפוג תוקפה של דחיית אישור התקציב. עד אז, כל השחקנים מחפשים פתרונות לשאלה איך להגדיל את העוגה - לגייס מצביעים חדשים ובמקביל לשמור על הבייס.
וכאן נתחיל מהסוף. אין לאף מפלגה קיימת, ואפילו לזו שאולי תקום, שום סיכוי לקבל יותר מנדטים מהליכוד. וזאת משום שפתק מח"ל כולל בתוכו שלושה מותגים מרכזיים: הראשון הוא הנאמנות המפלגתית המסורתית. השני הוא הנאמנות ל"מפלגת הליכוד בראשות נתניהו" - בוחרים שמעדיפים להצביע לליכוד, אבל יעשו זאת אך ורק אם בנימין נתניהו עומד בראשה. והשלישי נעוץ בנאמנות הפרסונלית לנתניהו - בוחרים שיצביעו לו תמיד, גם אם יעמוד בראשות מפלגה אחרת.
לעומת זאת, כל היריבים המרכזיים של נתניהו הם בדרך כלל בעלי מותג מרכזי אחד: "יאיר לפיד", "אביגדור ליברמן" ו"נפתלי בנט". ולכן, בימים אלו עסוקים הפוליטיקאים ביצירת מותגים חדשים, או לכל הפחות בחיזוק מותגים קיימים. קחו לדוגמה את סאגת הפריימריז בין עפר שלח ללפיד. בין אם מדובר במהלך יחצ"ני או לא, המטרה של לפיד כאן היא אחת: לחזק את המותג של עצמו ולנסות להפוך את המפלגה למרכזית על ידי בידול בינו לבין הרשימה.
במפלגת ימינה האסטרטגיה נראית קצת שונה, אבל המטרה היא אותה מטרה - לגייס קהלים חדשים על ידי חיזוקם של שני מותגים: "איילת שקד" ו"בצלאל סמוטריץ'". שימו לב לבידול המובהק בין שלושה גורמים במפלגה: בנט - מדינאי והמבוגר האחראי, שקד - אישה חילונית ושרת משפטים לשעבר, וסמוטריץ' - מודל חדש לחיקוי של הציבור החרדי והחרד"לי, שמתמקד בניסיונות ביטול "סעיף הנכד" בחוק השבות.
זה נמצא עוד באפריל השנה במחקר שערך פרופ' קמיל פוקס עבור Jewish People Policy Institute כסעיף מאוד בעייתי מבחינת הציבור הדתי והחרדי. כך, רק 32% בקרב הציבור הדתי-ליברלי סברו שיש לשמור על חוק השבות כמו שהוא, 28% חשבו כך בקרב הציבור הדתי, 29% בקרב הציבור הדתי-תורני, ורק 22% בקרב הציבור החרדי.
המצב של ישראל ביתנו שונה לחלוטין. המותג "אביגדור ליברמן" הוא מהחזקים והדומיננטיים במערכת הפוליטית, ולכן אין כמעט סיכוי להצמיח לצידו מותגים נוספים. גם החיבור בין ישראל ביתנו למפלגות אחרות כנראה לא יביא לתוצאה הרצויה ורק יפגע בכל הצדדים. ולכן לראש המפלגה לא יהיה מנוס אלא להמשיך ולטפח את המותג של עצמו, להכניס בו עומק ולפתח רעיונות אסטרטגיים שימשכו אליו קהלים חדשים.
כשתתקיימנה הבחירות, הציבור יצטרך להחליט איזה פוליטיקאי הוא ירצה לראות בראש הפירמידה. שלוש מערכות בחירות הדגימו לנו שאין שום משמעות למונחים כמו "המפלגה הגדולה" או "המועמד לראשות הממשלה". מה שחשוב הוא מי האדם בעל הנחישות, הכישורים והיכולת להרכיב ממשלה ביום שלאחר הבחירות, ללא כל קשר למספר המנדטים שיקבל.
אם המועמד שלכם יידע לעבוד נכון, הוא יגיע ל-61. עד אז נצטרך להמשיך לחיות בלי תקציב, בלי תוכניות לטווח ארוך ולדשדש בין סגר לסגר.
- ד"ר אלינה ברדץ'-יאלוב הייתה יועצת של בנימין נתניהו ומועמדת לכנסת מטעם ישראל ביתנו
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
