(צילום: נדב אבס, יואב זיתון, דו"צ | עריכה: קורל קוט)
נגמ"ש נמ"ר גדול וחדיש ניצב בשקט בפינה של מוצב ג'למה הסמוך לג'נין. מסביבו חומות בטון אפורות וגבוהות שמגוננות על הבסיס ומסתירות אותו מעין חיצונית. מכאן יוצאים מרבית המבצעים של צה"ל בעיר שהפכה לסמל ההסלמה בשנתיים האחרונות וזוכה לביקורים תכופים בשנה שחלפה.
הנגמ"ש לא נע כל זמן ההכנות של סיירת גולני בליל אוגוסט חם, לקראת פעולת מעצרים בעיר הפלסטינית. הוא לא יצטרף לשיירת רכבי הטיגריס והפנתר שיובילו בעוד שעות אחדות את הכוחות פנימה, לקן הצרעות גדוש החמושים.
19 צפייה בגלריה
הנגמ"ש שממתין ליום פקודה במוצב ג'למה. לא עושים שימוש בנגמ"שים או בטנקים, בינתיים
(צילום: יואב זיתון)
בינתיים צה"ל לא עושה שימוש בנגמ"שים ביהודה ושומרון, גם לא בטנקים. במבצע "בית וגן" הוצבו מספר נמ"רים בשדה פתוח סמוך למחנה הפליטים כעתודה למקרה של הסתבכות. בינתיים, הנמ"ר ניצב פה למקרים קיצוניים בלבד.
אם עד לפני שנה תקיפה של מסוק קרב בג'נין נראתה תלושה מהמציאות, כניסה משוריינת פנימה בחודשים הקרובים לא תהיה תרחיש מופרך. הפנתרים החדשים כבר ספגו פגיעות ממטעני חבלה שהסבו פצועים לצה"ל. בכלל, בשנה האחרונה ג'נין הפכה לאחד ממוקדי הטרור המרכזיים ביהודה ושומרון, יעד שצה"ל פועל בו בתדירות הולכת וגוברת.
השעה 04:00 לפנות בוקר. מטרים ספורים מהנמ"ר הבודד במוצב מכנס מפקד סיירת גולני, סא"ל דוד, את מפקדיו לתדרוך אחרון לפני המבצע. "יהיו הרבה אנשים בחוץ. אנחנו ניכנס כשהעיר ערה ונמשוך אלינו פעילים לטובת כוחות מסתערבים שיפעלו במקביל. לכן צריך שנהיה מאוד אגרסיביים בתנועה אל היעדים, ואם מחבלים ירו מהם אז להתחיל ירי, רימונים, טילי נ"ט".
ההנחיות למפקדים הצעירים מאוד ברורות. "לזהות את החמושים גם בתחבולה, ולא לחשוף את הרכבים שלנו כדי שלא יתקעו ויהפכו לתורפות. תיכנסו בצורה נסתרת, בעיקר ליד בית הקברות – כי התפוצץ שם מטען לפני שבוע". החיילים כאן ערים כל הלילה, נערכים לסירוגין, מתכוננים לפשוט על ג'נין באור ראשון, כשמרבית החמושים בעיר בקושי התעוררו ובעיקר מבולבלים.
הקצינים שולפים את סמארטפוני ה"אולר" הצבאיים מכיסם. אין להם מפות מקופלות, קשיחות ומנוילנות שכל מפקד נשא עד לפני שנים אחדות. הם צופים במפה הממוחשבת שמאירה מה"אולר" המתקדם, משננים את נתיבי ההגעה ליעדים ומזהים הבדלים טופוגרפיים בתצ"א שעל הצג הדק. המכשיר לא מחובר לרשת, אבל מכיל כמעט כל מה שהם צריכים, כולל הבדלי גובה, היכן יש עליות וירידות בצירים וגם חומות או גדרות חדשות.
הלוחמים יודעים שיירו עליהם. הם בטוחים בעצם, ורובם היו כבר תחת אש, כיאה ליחידה שסיימה בשנה החולפת מאות היתקלויות עם מחבלים בגזרות שכם וג'נין. רגע לפני שיוצאים לדרך, מפקד הצוות שאליו אנחנו מצטרפים, סגן עמרי אקשלמה, נזכר בימיו כלוחם כאן לפני שנתיים. באותה תקופה הוא היה נכנס עם צוות אחד בלבד למבצע מעצרים, היום מדובר בפי שניים כוחות. גם שיטת המעצרים השתנתה – לא עוד היצמדות לפינות בתי המבוקשים, אלא שליטה בתצפית ובאש מנקודות שולטות מקיפות יותר.
אקשלמה הוא אחד הקצינים הבולטים והכריזמטיים בסיירת, שזכור לציבור כמי שדרבן את לוחמיו במסלול לפעול ולהילחם יחד, חרף כל המחלוקות שמסעירות את המדינה. בסיירת לא מקבלים בעין יפה, בלשון המעטה, את השינוי בעשור האחרון בחברה הישראלית – שרגישה יותר ללוחמים הרוגים מאשר לאזרחים הרוגים. יש בסיירת מי שמראה ללוחמים את המאמר של רון בן ישי, פרשננו הצבאי, שקובע "למה כך לא ננצח במלחמה הבאה".
עוד רגע עולה האור, ערפילי הבוקר מהגלבוע יוצרים תמונה סוריאליסטית בזריחה. מצפון - כדורים פורחים בשמי עמק יזרעאל, מדרום – בלוני תצפית צבאיים. מפקד החטיבה אל"מ אריק מויאל נותן את האור הירוק האחרון, השער של הבסיס נפתח, ומול עשרות הפועלים הפלסטינים שממתינים לצאת ליום עבודה נוסף בישראל, יוצאים לוחמי הסיירת החומה ללב העיר העוינת ביותר ביהודה ושומרון.
19 צפייה בגלריה
פועלים פלסטיניים במעבר ג'למה. הלוחמים בדרך לג'נין, הפועלים בדרך לישראל
(צילום: יואב זיתון)
חזרת הישראלים לג'נין
ביום השני של מבצע "בית וגן" הצטרפתי למחנה הפליטים לזמן קצר, בליווי צה"ל, והמראות הזכירו את חירבת אחזעה שליד רפיח בשיאו של "צוק איתן". כבישים מנותצים, קירות בתים מחוררים, שקט מתוח באוויר ובעיקר דממת רפאים לאחר נטישה המונית.
חודשיים בדיוק חלפו מאז המבצע הגדול ביותר של צה"ל ביו"ש מאז "חומת מגן", ובמערכת הביטחון מתארים מציאות אחרת, מעט יותר אופטימית. הכבישים נסללו מחדש, מערכות מים חשמל וביוב מוקמות לטובת תושבי המחנה, והרשות עושה מאמצים גדולים לנצל את הפגיעה בארגוני הטרור כדי לחזור ולמשול בג'נין.
19 צפייה בגלריה
אבו מאזן בג'נין. נחרד לגלות שהתושבים גירשו את שרי הרשות הפלסטינית
(צילום: AFP, Jaafar ASHTIYEH)
אבו מאזן, שהגיע לביקור היסטורי במחנה הפליטים, נחרד לגלות כיצד תושביו גירשו שרים של הרשות הפלסטינית, שביקרו גם כן במקום, בטענה להזנחה של שנים והפקרתם לידי כנופיות חמושות.
"הייתה שם מציאות בלתי אפשרית שבה פלסטיני מהעיר שהגיע לפני מספר חודשים למחנה כדי לבקר את ארוסתו עוכב בצורה משפילה על ידי חמושים, שהסכימו שייכנס לביתה רק בליווי צמוד שלהם", תיאר גורם ישראלי שבקשר הדוק עם הפלסטינים בעיר. "פעילי מנגנונים שהעזו להתקרב למחנה ספגו מיד אש מהחמושים".
לפני המבצע הגדול היו תושבים פלסטינים ממחנה הפליטים שהתחננו לשים סוף "לקרקס" בג'נין. הבקשה הייתה שצה"ל ייכנס ויסלק את הבריקדות שפרסו המחבלים והקשו על תנועת ילדים לבתי ספר וקשישים לטיפול רפואי.
המציאות כעת טובה יותר, לפי גורמים בצה"ל, למרות שהמנגנונים עדיין חוששים לפעול בתוך קן הצרעות של ג'נין. בינתיים הם פועלים רק מודיעינית במחנה הפליטים ואספו רשימה של כמאה מבוקשים שנדרשים להסגרה. מיעוטם נעצרו כשיצאו מהמחנה, אך למעשה מאות מחבלים עדיין מסתתרים בו. לפי גורמי ביטחון ישראלים, אבו מאזן עוקב אישית אחר ההתפתחויות בג'נין, כמעט מדי יום: "סוף סוף נפל לו האסימון. רק בשילוב זרועות ניתן למנוע את נפילת ג'נין לארגוני טרור".
"הרשות הבינה שאם ג'נין קורסת סופית, והיא הייתה על סף נפילה לידי ארגוני טרור, אז מדובר בתחילת הסוף של כל הרשות הפלסטינית", העריכו גורמי ביטחון. "משם, הקריסה דרומה ליתר ערי הגדה תהיה מהירה ובלתי נמנעת. שליטת חמאס ביהודה ושומרון תגיע מהר ממה שכולם חשבו. סוף סוף הבינו ברשות שהחרב על הצוואר שלהם".
גורם ישראלי שנמצא בקשר הדוק עם הפלסטינים ציין: "השבוע, בניגוד לעבר, הפעילים חזרו בתוך שעות להפגין נוכחות בעיר, אחרי שצה"ל חזר לפעול במחנה הפליטים ביום שני שעבר. זה לא קרה לפני בית וגן. פתאום יש אכיפה של אירועים פליליים, מעצרים של חשודים ובעלי חוב על ידי המנגנונים, החרמת נשקים לא חוקיים ואכיפה של עבירות תנועה".
פעילות צה"ל במחנה הפליטים בשבוע שעבר
(צילום: דובר צה"ל)
הגזרים שאחרי הפטיש
ג'נין נחשבת לאחת הערים הפלסטיניות המרכזיות ביהודה ושומרון, אך בניגוד לערים אחרות 70% מהכלכלה העירונית תלויה ומתבססת על ערביי ישראל. אלו הפסיקו להגיע לעיר ב-2020 בגלל מגפת הקורונה, ולוואקום שנוצר נכנסו ארגוני הטרור. המחבלים ניצלו את קו התפר הפרוץ שישראל הפקירה בעין פתוחה לרווחה בעשור האחרון כדי להבריח לתוך ג'נין אלפי רובים מגבול ירדן. זאת במקביל לתחמושת שיכולה להספיק למלחמה שלמה, ונמכרה להם על ידי עבריינים מהמגזר הפרטי.
"הרשות הפלסטינית איבדה את המשילות שם באופן שערבים ישראלים שהיו רגילים להיכנס לעיר לקניות סולקו על ידי פעילי טרור חמושים במחסומי פתע", אמר גורם ביטחוני מגזרת ג'נין. "מבצע בית וגן בסוף חודש יולי שינה את המציאות הזו מקצה לקצה".
כיום יש בג'נין כאלפיים שוטרים פלסטינים וגם ערביי ישראל שבו לעיר. "חזרנו למספרים יפים של כ-8,000 מכוניות ישראליות של ערבים שנכנסים לעיר בכל שבת בחודש האחרון", הוסיף הגורם. בנוסף, בשבועיים האחרונים יזמו גורמי ביטחון ישראלים מפגש יוצא דופן בין ראשי רשויות ערביות במשולש ובוואדי ערה עם בכירי הממשל הפלסטיני בנפת ג'נין. המטרה של התיווך יוצא הדופן – לפתוח בקמפיין להחזרת השופינג של ערביי ישראל לג'נין, אחרי חודשים ארוכים של פגיעה כלכלית.
במערכת הביטחון מיהרו לנצל את המומנטום החיובי שחל בעיר ותיאמו ביקור לנציגים מ-40 מדינות, בהן כאלה שתורמות לרשות. התוצאה – פרויקט שיפוץ של 46 בתים רעועים או פגועים כבר אושר, מומן ובימים אלה גם החלו העבודות.
19 צפייה בגלריה
הריסות במחנה הפליטים ג'נין. החלו העבודות לשיפוץ 46 בתים שנפגעו
(צילום:EPA/ALAA BADARNEH)
ישראל גם יוזמת מהלכים כלכליים נוספים לשימור התנופה החיובית שיצר מבצע "בית וגן". כך, למשל, 140 משאיות פלסטיניות הורשו להוציא לישראל חומרים עבור חממות גדולות בארץ, ישראל עודדה פסטיבל ענבים שהתקיים בחודש שעבר בג'נין, ונציגי מכון התקנים הישראלים נכנסו לעיר כדי להכשיר תקן למפעלים בג'נין.
לכל הצעדים האלה אפשר להוסיף "גזרים" נוספים. כמו, לדוגמה, יממה לאחר שצה"ל פשט על הכפר ג'בע למעצר מבוקשים ותפיסת נשקים הכוחות חזרו לכפר למבצע אחר – ביטולי מניעות של פלסטינים, שיאפשרו להם לקבל אישור עבודה בישראל.
"עד לפני שנתיים המחנה היה טאבו"
אל הקלחת הרותחת של ג'נין, בשיא ההסלמה בשנה שחלפה, הוטלה סיירת חרוב, שנאלצה ללמוד מהר את השינוי הדרמטי והנפיץ שעברה העיר. מפקד היחידה, סא"ל אהוד לנגר, גדל בכלל ביחידת הקומנדו של חיל האוויר והונחת לפקד על הכפירניקים, והוא רואה את ההבדלים כבר ביום הראשון.
"בשלדג היינו מסיימים מבצעים מיוחדים, גם בגזרת ג'נין, ואז מתקלחים והולכים לישון או יוצאים הביתה", סיפר. "פה, לוחמי הסיירת מסיימים לילה עמוס במעצרים וחילופי אש, נחים מעט, ובבוקר עולים לסיור בגזרה, לשמירה בפילבוקס, ואפילו לש.ג. של המוצב – ולא אומרים מילה. אני לא מפסיק להשתאות מהם".
הגזרה שלנגר קיבל תחת אחריותו נמתחה מאזור ג'נין ועד לטול כרם. הכוחות שלו היו בשטח בזמן בריחת האסירים מכלא גלבוע, אבל גם פעלו במחנה הפליטים לפני מבצע "בית וגן" ובמהלכו. הלוחמים של הסיירת מכירים טוב את הסירנות של הפלסטינים, המחסומים המאולתרים ועשרות המטענים שמלכדו את המחנה, שמרושת במצלמות. "לפעמים הכניסה למחנה הפליטים הזכירה את חוף נורמנדי במלחמת העולם השנייה עם כל המכשולים שהוצבו שם. החוכמה היא להיכנס חכם, מדויק ועם המון תחבולות".
"השינוי בג'נין קשור לא רק לאויב, אלא גם אלינו. אנחנו יותר אקטיביים ובמובנים מסוימים גם יותר אגרסיביים כד להגן על האזרחים ולעמוד במשימה", הסביר סא"ל לנגר. "בסוף יש כאן תהליכי עומק, מה היה לתושב ג'נין או לנער מהכפר יעבד להפסיד? זה דור שלא ידע את חומת מגן".
לפי מידע מודיעיני, ארגוני הטרור ניצלו היטב את המצוקה הכלכלית באזור, בתקופה שאחרי הקורונה, כדי לתמחר פיגועים ותצוגות טרור ויראליות. ירי רנדומלי מנשק אוטומטי לעבר יישובי הגלבוע, למשל, יזכה את הצעיר הפלסטיני בכאלף שקלים – אם יעלה אותו לרשתות החברתיות. מי שמעבירים את הכספים אלה פעילי טרור, דוגמת עבדאללה צובחי שנלכד החודש במחנה הפליטים.
19 צפייה בגלריה
סיירת חרוב בג'נין. "עד לפני שנתיים המחנה היה טאבו. בשנה האחרונה אנחנו שם פעמיים-שלוש בשבוע"
(צילום: דובר צה"ל)
"היום על נער פלסטיני בג'נין לא צרובה חוויית מטוסי הקרב מעל הראש והטנקים ברחובות שהיו כאן לפני 20 שנה ב'חומת מגן'. לכל היותר – מסתערבים שיוצאים ממשאית חלב לפעולה קצרה. לצעיר הפלסטיני בג'נין יש פחות תקווה", הסביר מפקד הסיירת, ששם את האצבע על הדרך להחליש את הטרור במחנה הפליטים. "עד לפני שנתיים המחנה היה טאבו, עם כניסות מועטות ובשנה האחרונה אנחנו שם פעמיים-שלוש בשבוע, פועלים גם באור יום גם במחיר סיכון כוחותינו".
"איפה שאנחנו עובדים מהר, בתנועה מתמדת ועם הפעלת דחפורים הנדסיים, אנחנו לא נפגעים. אנחנו משקיעים המון בלמידה, משלבים טכנולוגיות בלב שטח האויב, אבל בסוף זה הלוחם בקצה שיודע להרים את הראש בסמטאות ומנתח בעצמו את האיומים וצווארי הבקבוק סביבו", אמר לנגר. "האויב בג'נין התמסד, ועדיין זה ממש לא חמאס בעזה או חיזבאללה בלבנון. אנחנו בעליונות מוחצת בשומרון".
"בחלק מהקרבות הרגשתי כאילו אנחנו בעזה או לבנון"
עד לפני שלושה חודשים פיקוד המרכז הפעיל מדיניות אש שמרנית מאוד מהאוויר, למרות שכל מבצע בג'נין לווה במל"טים חמושים או במסוקי קרב. במאי בשנה שעברה הורה הרמטכ"ל דאז אביב כוכבי להקים תא ראשון של "חופת אש" – מנגנון סגירת מעגל אווירית-קרקעית, כמו זה שקיים באוגדת עזה. הטייסות שהוכשרו למשימה היו ממערך המל"טים התוקפים כמו זיק וממערך מסוקי האפאצ'י. החטיבה הראשונה, ובינתיים גם היחידה, שהוסמכה להפעיל חופת אש היא מנשה, שחולשת על ג'נין.
מאז, השימוש בתקיפה אווירית נעשה ב"קמצנות", כמו בסיכול שלושת המחבלים שהיו בדרך לביצוע פיגוע בגלבוע לפני מספר חודשים, או התקיפות במבצע בית וגן. "לקח זמן לייצר אמון עם המפקדים בשטח ולגבש טכניקות של לחימה משותפת באיו"ש, שטח מיוחד שלא דומה לעזה או לבנון", הסביר מפקד יחידת הזיק, סא״ל מ'.
"התחלנו עם הסמכת 52 איש בתאי התקיפה ובקרונות ההפעלה, והיום אנחנו חלק מנוהלי הקרב של היחידות הפועלות בשטח", הוסיף הקצין. "בחלק מהמקרים אין בנו צורך בסיוע באש אלא באיסוף מקדים מהאוויר, ב'גיהוץ' השטח עם הכטמ"מים שלנו. בכל מבצע אנחנו מזהים אויב מהאוויר ומזריקים את המודיעין לשטח בתוך שניות. קרה לנו שבנוהל קרב אישרו לנו מטרות לתקיפה מהאוויר, אבל בזמן הפעולה לא קיבלנו אישור לתקוף, גם כדי למנוע הרוגים בלתי מעורבים".
באחת הפעולות של סיירת חרוב במחנה הפליטים הלוחמים חיפו על פעולה של יחידת עילית במחנה. כשהמבצע נגמר והכוחות החלו לצאת, נקלע כוח מהסיירת לאש תופת. מפקד הצוות במבנה ביקש אש אווירית לחילוץ ונענה בשלילה. "תנו רימונים ומטולים וצא בכוחות עצמך", נדרש הקצין הצעיר, לאחר שתנאים מבצעיים בשטח לא אפשרו למסוק הקרב לתקוף.
הכוח מסיירת חרוב השיב באש עוצמתית למקורות הירי, ויצא ללא פגע. "המטרייה האווירית הזאת מרתיעה את המחבלים ומנקה לנו גגות", אמר סא"ל לנגר. "יש לנו צלפים כמעט בכל פעולה וכוח אש גדול, שלפעמים לא מופעל מהחשש לפגיעה דו צדדית בכוחותינו. צה"ל עושה באמת מעל ומעבר כדי להיות מדויק ולהימנע מפגיעה בחפים מפשע".
-למה בעצם לא להיכנס למבצע טיהור המחנה מאמל"ח כמו שהיה ב"חומת מגן"?
"זה אפשרי ועניין של ההחלטה. יש לנו את המשאבים לבצע זאת, וצריך לדבר על המחיר. יהיו לכך מחירים, וזה מסוג הפעולות שבהן אין דבר מסוכן לחייל ישראלי יותר מחייל ישראלי אחר. אנחנו כל כך חזקים שזה כבר יכול להיות מסוכן. אירועי דו"צ, הפעלות מהאוויר – זה מטריד אותי כי זה עלול לפגוע בכוחותינו".
מספר חודשים אחרי אותה שיחה עם מפקד סיירת חרוב נערך מבצע "בית וגן" במחנה הפליטים ג'נין. החלל היחיד של צה"ל באותו מבצע הוא רב-סמל דוד יהודה ז"ל, שנפגע מאש חבריו ליחידה.
אבל בחזרה לחומת מגן – גורם צבאי בכיר מהגזרה ציין שכיום יש לצה"ל מודיעין "פי מאה יותר טוב" מאשר היה ב-2002, ולכן ניתן להסתפק בפשיטות כירורגיות. "צריך להבין, כניסות לג'נין זה לא בודדים שיורים לעברנו בצורה לא מאובחנת ולא מקצועית", הוסיף סא"ל לנגר. "אנחנו לא מאלתרים, משלבים הונאה בכל פעולה – כי גם האויב לומד אותנו, וגם הוא קונה בזול טכנולוגיות מסוימות. בחלק מהקרבות בג'נין הרגשתי כאילו מדובר בעזה ובלבנון, מקרים שלא חשבתי שאפגוש בג'נין".
צה"ל בוחר כיום במשורה את כניסותיו לג'נין, בעיקר כדי לתת הזדמנות ממשית למנגנונים הפלסטיניים לחזור ולמשול בעיר ובמחנה הפליטים. גם אחרי שהתגלו ונוטרלו מאות מטעני חבלה במבצע "בית וגן", עשרות רבות עדיין נותרו בעיר – וחלקם מיוצרים בהוראות פשוטות שניתן למצוא באינטרנט. הכוחות בשטח מרגישים שניתן להם יותר חופש פעולה מהדרג הבכיר, שעד לאחרונה היה זקוק לאישור רמטכ"ל כדי להיכנס לתוך מחנה הפליטים.
"נטרול מחבלים זאת לא מילה מכובסת בעיני", סיכם מפקד סיירת חרוב אחרי מבצע בית וגן. "להשאיר מחבל פצוע או נכה לכל חייו יוצר אפקט מרתיע. זה לא מקצועי לרדוף רק אחרי האיקס על הנשק. כשנכנסנו היו שם 300 חמושים פלסטינים, ורובם ברחו. לא היו שם מרגמות או טילי RPG כמו בעזה ובלבנון. כדאי שנזכור שג'נין היא לא מארון א-ראס, כמו ששכם היא לא סג'עייה".
הפעולה שלא צלחה, והירי המפתיע
בחזרה אל לוחמי סיירת גולני. השעה 06:30 בבוקר, אמצע חודש אוגוסט, והלוחמים שממתינים במעבר ג'למה סוף סוף מקבלים את האישור לצאת לפעולה. אלפי הפועלים במעבר מרימים את הראש ומבינים שצה"ל בדרך לעוד פעולה בג'נין. הם מגיבים באדישות. פני הפועלים צפונה – לעפולה ולחיפה, פני לוחמי הסיירת דרומה – לעיר שבמוקד הטרור באיו"ש.
העיר הפלסטינית מתעוררת לאיטה, מוניות כתומות אוספות נוסעים ראשונים לתוך העיר, הדוכנים של רוכלי הקפה והממתקים בכיכרות עדיין ריקים. מאחורי המפק"ץ אקשלמה יושב לוחם עם טאבלט קטן ומוקשח בידו, ומסייע לקצין במשימת הניווט אל היעד. "הייתה היתקלות בבית של ימ"ס, וכרגע מתפעלים את האירוע בסיר לחץ", מדווחים בקשר. "היעד שלנו יצא מהבית ונתפוס אותו בהמשך ברשת דיג, תמשיכו לצומת נאפולי בעיר לסיוע אפשרי לימ"ס".
אקשלמה פולט קללה עסיסית אחרי שהבין שהמחבל שלו ברח עוד לפני שנכנס לרחוב שבו הוא גר. הוא מדווח ללוחמים מאחור, ששבוזים לא פחות ממנו. "דווקא יש אופציה להרבה עניין עם ימ"ס תכף", מתנחם אחד הלוחמים מאחור. "שים לב שכשאנחנו עוצרים תתנו חיפויים לכל הכיוונים", פוקד שוב מפקד הכוח על הצוות של אקשלמה. "לראות שאנחנו לא חוסמים שום ציר ולראות שלא מזנבים בנו חמושים. אם יש ירי עלינו, אז באישור שלי רשאים אש, אבל לא ירי מתוך הפנתר שלא מאושר".
הלוחמים דורכים את רובי המיקרו-תבור שלהם בתא האחורי. המושבים החדשים נוחים ועבים, סופגים היטב את טלטלות הדרך. החרכים דרך השמשות המסורגות והמשוריינות לא גדולים, ועם הציוד והאפודים הצפיפות מורגשת. הפנתר נעצר ומחפה לכיוון דרום, ליד כיכר במרכז הרחוב הראשי של ג'נין.
"אני מקווה מאוד שיצטרכו אותנו ויפעילו אותנו", אמר אקשלמה. "ניתן בידוד לימ"ס שהסתבך שם. יש שם בלגן ורעש וירי מהאיתור עצמו. לידנו כאן יש צומת שממנו חמושים יורים כל הזמן". אנחנו מתמקמים בצומת והלוחמים שמים אטמים באוזניהם, כי רעש הירי מתוך הרכב, אם וכאשר, עלול להיות מחריש אוזניים.
לא חולפות חמש דקות, והכוח מקבל פקודה להתקפל בחזרה לבסיס. בלי קרב יריות, וללא המבוקש שברח. קשה להסתיר את האכזבה על פני הלוחמים. גם הדיווח בקשר על מחבל הרוג בהיתקלות עם ימ"ס, ומטענים שנמצאו בביתו, לא מצליחים לעודד אותם. הם כבר חוו היתקלויות בעבר, ועדיין, לחזור לבסיס בידיים ריקות זה מבאס גם את מפקד הצוות.
בדרך החוצה אנחנו נתקלים בפארק השעשועים של ג'נין, עם מסילת רכבת הרים מפותלת וגבוהה שתיפתח בעוד כמה שעות. ואז מגיע צרור הירי הראשון לעברנו. מהרכב הממוגן לא מזהים את מקור הירי, והקליעים לא חודרים את המיגון. במצב כזה ממשיכים הלאה, בחזרה למוצב ג'למה. שוב קללות של תסכול נשמעות ברכב הפנתר.
"ברור שזה מאכזב. אתה משקיע יום שלם בהכנות, לא ישן כל הלילה ועובד וחושב על כל הפרטים הקטנים. ברור שנחזור לכאן", נשבעים לוחמי סיירת גולני בתא האחורי של הפנתר, כשג'נין בגבם.
