"הייתי בדרכי עם המשפחה לנופש באילת. נסעתי דרך כביש 40, שעת אחר צהריים. נכנסתי לעיקול, והגיע מולי בטיסה רכב שחצה קו לבן ועקף שורה של מכוניות. בצד ימין שלי הייתה תעלה ובצד שמאל שיירת כלי רכב. לחצתי על הבלמים הכי חזק ונכנסתי לתאונה חזיתית. הנהגים האלה הם רוצחים על גלגלים. הוא יכול היה להרוג משפחה שלמה רק כי המכוניות לפניו נסעו לאט מדי לטעמו. ובסוף, הנהג הזה הרג את הארוסה שלו במו ידיו".
תת-ניצב נחשון נגלר (47), מפקד מרחב נגב ומי שבקרוב ייכנס לתפקיד סגן מפקד מג"ב, שחזר לראשונה את התאונה שכמעט עלתה לו בחייו. כשהיה בן שלוש נהרג אביו בתאונת דרכים. לפני כמה שבועות הוא חווה את האירוע הכי מפחיד בחייו, כהגדרתו, לא דבר של מה בכך כשמדובר במי שהעביר כמעט את כל שירותו בימ"מ והיה מפקד היחידה במשך יותר משש שנים.
"הייתי לא מעט במצבים של סכנת חיים ברורה ומיידית", סיפר, והוסיף: "ניהלתי קרבות פנים מול פנים עם מחבלים, איבדתי את עין ימין שלי ב-2007 בהיתקלות בבית לחם. אבל מבחינת מה שאתה מרגיש, זה שונה 180 מעלות כשאתה בכביש עם המשפחה ויש דאגה עמוקה לילדים ולאישה. זה שרט אותי יותר מאשר כל הפעמים שהייתי בימ"מ תחת אש".
את אשתו ואחיו, שנפצעו באורח בינוני, פינו במסוק לבית החולים. את ילדיו פינו באמבולנס. "אתה יכול להיות הנהג הכי זהיר בעולם, לנהוג לאט, ופתאום מגיע מולך מטורף שלוקח את החוק לידיים. זה חוסר אונים גדול מאוד. מי שהתנגש בי היה יהודי, אבל יש ביריוני כביש במגזר הערבי ובמגזר היהודי", אמר.
לדבריו, יש עוד בעיות מעבר לתרבות הנהיגה. "בסוף, מה קורה בתאונות? באים ושואלים איפה האכיפה של משטרת התנועה. רק שהתשתית כל כך רעועה, שהמשטרה היא הילד עם האצבע בסכר", הוא טוען. "יש את כביש 40 וכביש 90. שמישהו יסביר, למה אין בהם שני נתיבים עם גדר הפרדה? אלה הכבישים הכי קטלניים בארץ. וקחו לדוגמה גם את השיטפונות: מחכים למזל, שהמשטרה תספיק לחסום את התנועה, במקום שנהיה מדינה מערבית מתוקנת - נבנה תשתיות ראויות, נבנה גשר שהיה פותר הכל".
היום צפויה להגיע שרת התחבורה מירי רגב לפגישה עם ראשי הרשויות בנגב כדי לדון בתוכנית חומש לכבישי האזור. רק אתמול הייתה שם עוד תאונה. במטה המאבק המקומי, "נאבקים 40", סיפרו כי "בחלקים הדרומיים של כביש 40 יש תאונה כל ארבעה ימים בממוצע. הגיע הזמן לעצור את ההפקרות הזו, לשפץ את הכביש ולהציל חיים. אנחנו מצפים ממשרד התחבורה לפעול באופן מיידי".
"יש הזנחה של הנגב", טען נגלר. "זו לא ממשלה כזו או אחרת, לא שמאל או ימין, אלא הרבה ממשלות שהתחלפו. אף ממשלה לא החליטה שהנגב זה יעד ראשון במעלה. תראי כמה מיליארדים משקיעים בגרעין באיראן. מה יהרוג אותנו קודם, הפשיעה במדינה, התשתיות הגרועות וחוסר הטיפול בנגב, או פצצת האטום העתידית של איראן? הרעה תבוא מפה הרבה קודם. שייקחו מיליארד שקל ממה שמשקיעים בגרעין האיראני וישקיעו בנגב".
בשנים האחרונות עלתה לכותרות שאלת המשילות בנגב. "מה מצפים מבדואי שחי בפחון, הביוב זורם ברחוב ואין לו כתובת? שיתנהג כמו אזרח?", תהה נגלר. "ראיתי את המגזר הבדואי עובר שינוי משמעותי. לפני 20 שנה בדואי לא היה מחזיק נשק. כיום, הנשק הפך להיות סמל סטטוס. יש שם אלפי נשקים. בשנת 2022, במרחב שלנו בלבד, תפסנו 400 רובים ואקדחים. וזה אפילו לא קצה הקרחון. לכל גבר בדואי יש נשק בבית. אבל המשילות זו לא רק המשטרה. יש ילדים בדואים שמתחילים ללמוד עברית רק בכיתה ג'. הם נושרים מבית הספר בכיתה ח', אז הם גם לא יכולים לכתוב בערבית. משרד החינוך לא תובע את המשילות".
בעיה נוספת, לדבריו, היא הענישה המקלה. "לא מקובל עליי שעבריין שנתפס על החזקת אמל"ח מקבל שמונה חודשי מאסר", אמר נגלר. הוא לא מתכחש לכך שיש בעיות גם במשטרה, כשאחת המרכזיות היא כוח האדם - שבתחנות מסויימות מתבטאת באי-איוש של כ-35% מהתקנים בתחנות. "השוטרים שמשרתים תחתיי בתחנות שאחראיות על המגזר הבדואי מטפלים באירועי ירי, אלימות, חשופים לפגיעות, יידויי אבנים", סיפר, והוסיף כי "שוטר מתחיל מרוויח פחות מ-8,000 שקל בחודש. יש לנו תקנים, אבל אנחנו לא מצליחים לאייש אותם. יש לי תחנות, בעיקר במגזר, עם 65% איוש. זו בעיה, הם חווים חוויה קשה".
נגלר הדגיש כי "המרחב יוזם פעילות התקפית במגוון תחומים על מנת לצמצם את תופעות הפשיעה באזור, ובמגזר הערבי בפרט. כחלק מהפעילות הממוקדת אנו מבצעים מיפוי של כלל הסכסוכים האלימים במגזר ויוצאים לפעילות מבצעית ממוקדת בכל אזור תוך שימוש במגוון אמצעים, סמויים וגלויים, לאיתור מבצעי העבירות ותפיסות האמל"ח שבהם הם עושים שימוש".
